מכל הרגעים השמחים והקשים במסע, יש רגע אחד שממלא את עמית צוק גם בתחושת ניצחון: הרגע שבו יצאה עם שירלי ממחלקת היולדות של בית החולים נהריה, כשהן חובקות את גל התינוק ושתיהן חתומות על תעודת הלידה שלו.
קראו גם:
"זה היה מדהים", אומרת עמית בעיניים נוצצות, "כי כשקראו לנו לרישום בתעודת הלידה לא רציתי להיכנס. חששתי שיגידו שרושמים רק את האמא הביולוגית וישאירו אותי בצד. אבל שירלי עודדה אותי להיכנס ופקידת משרד הפנים ראתה שאנחנו רשומות כנשואות בתעודת הזהות ורשמה את שתינו כאמהות בתעודת הלידה. לא הצלחתי לעצור את הדמעות".
תסבירי.
"מהיום ששירלי ואני ביחד, האתגר שלנו הוא שהמדינה תראה בנו זוג רגיל לכל דבר. מאז שעשיתי את תהליך שינוי המין, היעד היה לייצר מצב שאני, עמית הקטנה, אצליח להביא לכך שבמשרד הפנים יהיה כתוב נקבה, נשואה, והילד המשותף שלנו יהיה רשום בתעודת הזהות שלי. וזה מה שקרה. כשאני קובעת יעד, אין קיר שיעצור אותי".
משפחה יוצאת מהארון
עמית צוק (46) נולדה כגבר ("לצערי. טעות של הטבע"), גדלה בעכו ובקריית ביאליק, התגייסה לשריון, נפצעה כחייל קרבי, עברה שיקום ארוך והוכרה כנכה צה"ל. כשהיתה בת 22 נישאה לגלית, הקימה משפחה עם ארבעה ילדים ובנתה עסק משגשג כמנתחת מערכות מידע ובעלת חברה לפיתוח, בנייה וקידום באינטרנט.
בגיל 40 יצאה מהארון כאישה. כל בני הבית עברו איתה את התהליך מרגע ההצהרה המפורשת, הפסקת ההסתרה, הטיסה לתאילנד לניתוח המסובך, ועד היציאה המשפחתית מהארון. התהליך צולם בסרט התיעודי "משפחה בטרנס", שזכה ב־2018 בפרס פסטיבל דוקאביב לסרט הטוב ביותר. גלית ועמית אף נישאו מחדש כשתי כלות, אבל הזוגיות לא שרדה את המהפך והן נפרדו.
לפני כשלוש שנים הכירה באתר היכרויות את שירלי (34), עובדת סוציאלית שנפרדה מהארוס שלה, יצאה מהארון והחלה לצאת עם נשים. "מההתחלה עמית כתבה לי שהיא טרנסג'נדרית, וזה ממש לא שינה לי, היא אישה לכל דבר", אומרת שירלי.
לאחר ארבעה חודשי היכרות הן נישאו בחתונה אזרחית באכזיב. "זמן קצר לאחר מכן נסענו להתחתן בקופנהגן", אומרת שירלי. "בהכנות לנסיעה ההיא נתקלתי לראשונה בהומופוביה ובטרנספוביה.
"היינו צריכות לתרגם אישור נוטריוני לאנגלית ואחד הנוטריונים אמר שדעתו לא נוחה מהנושא, והשליך לעברנו את הטפסים. עד אז תמיד הייתי בחברה סטרייטית, לפני עמית לא השתייכתי לשום קבוצת מיעוט, וזה היה הלם. הפיצוי הגיע בעיריית קופנהגן, שנראית כמו ארמון. כל הדרך אל מרפסת החתונות מרוצפת באריחים עם ציורי לבבות. שופט עם גלימה השיא אותנו, זה היה מרגש".
סוג של ניסוי חברתי
שירלי עברה להתגורר בנהריה עם עמית וארבעת ילדיה, והשתיים החלו בניסיונות להביא תינוק לעולם. גל נולד לפני שלושה שבועות, וכמו ארבעת אחיו – יובל, ירדן, אגם ופלג, קיבל גם הוא שם הקשור במים.
עמית: "אצלנו הכל מסודר, אנחנו עומדות עם רגליים על הקרקע ומתייחסות אל עצמנו ואל המשפחה שלנו כאל משפחה נורמטיבית. יש לי ילדה בת 23 שהייתה קצינה בקבע, בן 20 שמשרת בחיל האוויר ושניים צעירים יותר, מוצלחים גם הם. כל החיים מורכבים ממסעות, ומסע הבאתו של גל לעולם היה לא פשוט. הטרגדיה האישית שלי בסיפור הזה, היא שלא שמרתי זרע".
מה היתה הסיבה?
"היו לנו ארבעה ילדים משותפים ומי בכלל חשב על זה? רציתי רק להתחבר לצד הנשי שבי. כשהתחלנו את התהליך כבר היה מאוחר מדי, ויצאנו לדרך עם תורם זרע, שזו תקלה בפני עצמה במדינת ישראל.
"אם הייתי מקפיאה זרע, זה היה חוסך את עניין התורם והייתי יכולה להפרות את הביצית, אבל בכל מקרה הייתי אמא של גל, לא אבא שלו, כי אני אישה. זה מסובך, אבל כשגברים טרנסג'נדרים משתמשים ברחם שלהם כדי ללדת, זה לא הופך אותם לאימהות של הילד, הם עדיין האבות שלו".
עד כמה זה היה משנה את הדברים, מבחינתך?
"זה היה הופך את התינוק לכהה יותר, כי נראה לנו שהוא ג'ינג'י", השתיים פורצות בצחוק, ועמית ממשיכה: "זה היה מאוד משנה. הילדים שלי דומים זה לזה, בעיקר באופי. יש להם תכונות של מנהיגות, יכולת לא להתרגש ממה שאומרים והם הופכים לימון ללימונדה בכל סיטואציה.
"אנחנו סוג של להקה, ואני אומרת לשירלי שיש פה ניסוי חברתי מטורף כי אנחנו נוכיח לעולם שההשפעה החברתית גדולה מההשפעה הביולוגית. גל הוא אח של הילדים והוא יהיה כמותם. אם נגדל אותו כילד יחיד של שתינו לא נצליח בניסוי, אבל אנחנו נגדל אותו כילד חמישי. בסיטואציה האחת הוא יהיה הבכור, ובסיטואציה השנייה הוא יהיה בן הזקונים. בכל מקרה, כל אחיו כבר אימצו אותו לחלוטין".
מבצע ברית מילה
גם שירלי היתה מעדיפה שהתהליך יהיה שונה. "גם אני נורא התבאסתי מתרומת הזרע, קשר דם יכול היה להיות יותר מתאים", היא אומרת. "אני לא יודעת מי התורם. כדי לצמצם אפשרות של מחלות גנטיות בחרנו תורם ממוצא מעורב, חצי רומני וחצי סורי. זה היה תהליך קשה שלקח שנים, התחלנו עם הזרעות, סטרואידים והורמונים שגמרו אותי, ועברנו ל-IVF.
"חלק מההריון היה בסיכון ולתוך זה נכנסה הקורונה, אני חרדתית ופשוט לא הצלחתי לתפקד. שיגעתי את בני הבית, לא נתתי לילדים להתקרב לאחרים, והם הפגינו כלפיי כוח סבל מדהים. גם הלידה היתה ארוכה והסתיימה בניתוח חירום קיסרי.
"גל הוא הנכד הראשון להוריי. הם משתדלים מאוד לקבל את הסיטואציה ואמרו שתמיד יעזרו לי ולגל, אבל קשה להם עם התמונה השלמה. חששתי שיהיה יותר קשה וההשתדלות שלהם מאוד מרגשת אותי".
עמית: "כשידענו שיש לנו בן החלטנו שרופא יעשה את ברית המילה, וכשמצאתי כזה, התברר שהוא חרדי. שאלתי בעדינות אם יסכים להגיע לאירוע של נשים חד־מיניות, והוא אמר שרק אם מי שילדה את הילד היא יהודייה. הוא הגיע והיה מקסים ומקצועי".
יש בתכנון ילד נוסף?
שירלי: "יש לנו עוד ביצית מופרית מוקפאת, והאמת שבא לי חוויית לידה מתקנת. בלי קורונה ובלי סטרס. לפני שהכרתי את עמית בכלל לא חשבתי שארצה ילדים, לא חשבתי שזה מתאים לי ולא תכננתי להקים משפחה. ככה זה כשאת רגילה עד גיל 30 להיות עסוקה בעצמך.
"בהריון שאלתי מה עשיתי לעצמי ולמה הייתי צריכה את זה, הרי הייתי כל כך סבבה עם עצמי ועם הגוף שלי, וברגע שגל נולד הכל השתנה, זה שווה את כל הכאב והמתח. היום בא לי עוד".
"מאתגר להיות אישה ליד שירלי", מודה עמית, "עם כל הפאם פטאליות שלה. שתינו נוטות לנשיות, אנחנו חולקות איפור וגם שמלות. זה לא קורה אצל כל זוג נשים".
בשנתיים האחרונות מעלה עמית ברחבי הארץ את המופע "ברוך שעשני אישה" ומספרת את סיפורה. "תוך כדי התהליך הקשה ביותר שיכול אדם לעבור, החלטתי לתעד את המסע ובמקביל התחלתי להופיע", היא אומרת. "לא בשביל אנשים שמתכוונים לצאת מהארון, אלא בשביל כל אדם שחווה קושי.
"הרעיון הוא להיות שופר לקהילה הכל כך מדהימה ורגישה ומוחלשת, ולגרום לאנשים להבין שלצד השינוי בחומרה יש גם שדרוג בתוכנה. זה שינוי של 180 מעלות בהתנהגות, בתחביבים, ביכולות. היום אני אדם אחר. חשוב לי שיבינו שאנחנו אנשים מוכשרים, יצירתיים, מאושרים, ולו רק כי היה לנו האומץ להגשים את עצמנו מול כל הקושי שבעולם".
עוד כתבות תמצאו בערוץ חדשות הקריות
פורסם לראשונה: 09:40, 09.10.20
