כל הורה יודע עד כמה מורכב ומאתגר לגדל ילד, שניים, ואפילו שלושה וארבעה ילדים. סוזי בכר מגדלת ודואגת ל-44 "ילדים", אותם היא מלווה כבר 34 שנים.
אותם ילדים, הם היום אנשים בני 45 ומעלה, בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית, המתגוררים בהוסטלים ובדירות ברחבי העיר חיפה, טירת כרמל ונשר.
באופן רשמי בכר היא האפוטרופוסית שמונתה להם על ידי בית המשפט, לאחר שנקבע כי הם אינם יכולים לדאוג לעצמם בכל הנוגע לכספים, מגורים, והתנהלות יומיומית, והיא מתפקדת כאימא שלהם לכל דבר.
"אני משמשת הכל עבורם. אני קונה להם בגדים, ציוד שהם צריכים, דואגת להם להצגות וטיולים, חוגים והרצאות, טיפולים ומסאג'ים. אבל זה לא הכל".
מעבר לעניין החומרי והכספי, בכר היא כתובת עבור 44 "הילדים" שלה לכל דבר ועניין, קטן כגדול.
כאפטרופוסית למשל בעניינים רפואיים שאם מישהו צריך ניתוח, היא צריכה לחתום ולאשר, אבל מעל הכח היא אוזן קשבת ופה עבורם. בכר: "עבור הרבה מהילדים שלי אני המשפחה היחידה שלהם. לחלקם אין אמא או אבא, כי הם נפטרו כבר. אין מי שיבוא לבקר אותם. ולפעמים יש משפחות אבל לא מתפקדות. הם הפכו למשפחה שלי ואני להם".
נכנסו לי ללב
אנו פוגשים השבוע את סוזי בהוסטל טשרניחובסקי של אקים בכרמל צרפתי, בו מתגוררים 25 דיירים, מתוכם 8 מילדיה. אי אפשר לטעות בקשר החם ביניהם, ואלו באים בזה אחר זה ומשתפים אותה, מחבקים ומנשקים אותה כמו אמא לכל דבר. חלקם מחבקים חזק ולא רוצים לעזוב אותה".
"הם קוראים לי אמא. אני כל עולמם והם עבורי", אומרת בכר, "אני לא יודעת מי מקבל יותר בקשר הזה, אני הוא הם. הם נכנסו לי ללב". בכר (66), אישה מלאת כריזמה שמצליחה להגיע לליבם של אנשים שחלקם נוטים להיסגר.
"אני מלווה אותם כבר 34 שנים. זו חתיכת תקופת חיים. היה זוג ללא משפחה שליוויתי עד לחתונה. בהמשך האישה נפטרה וזה כאב לי נורא. גם בימים אלה, אחד מהדיירים שאני מלווה עשרות שנים, מאושפז בבית החולים ואני במפחד אימים מהנורא מכל. זה אדם שלא מדבר ורק שרואה אותי הוא אומר "סוזי". צריך להבין שהם חלק ממני ואני מהם. בעבר הייתי דואגת להביא אליי לארוחות החג כמה מהדיירים, אך בהמשך ייעצו לי שאולי זה לא טוב עבורם בטווח הארוך. הייתי רוצה שכולם יגיעו אליי וכואב לי הלב שאני הולכת הביתה והם נשארים בהוסטל, גם כשלא חסר להם פה כלום".
גאוות המשפחה
בכר גדלה בשכונת בת גלים, ובהמשך עברה למושב צרופה. היא לא התגייסה בגלל שהתחתנה, וגידלה 4 בנות. "יש לי בת גננת, עובדת גן, עורכת דין, ומורה בכפר גלים", היא מספרת. "אמא שלי החדירה בי ערכים של נתינה וקבלה, ואת הערכים האלו העברתי גם לבנות שלי. אבל את השיעור הכי גדול לחיים קיבלתי דווקא מאחותי שרון".
האחות שרון (49) היא דיירת בהוסטל בו פגשנו השבוע את סוזי. "שרון מתמודדת עם תסמונת דאון והיא גאוות המשפחה. יש אולי משפחות שהיו מנסות להסתיר, אבל אמא לימדה אותנו מה זו קבלה, ובזכות אמא ושרון נכנסתי לעולם הזה שהפך לעולמי. אני מרגישה את הדיירים, ביניהם אחותי, ואנחנו יחד בסיפור".
הם הצילו אותי
בשנת 2013 סוזי קיבלה את פרס העובד המצטיין מנשיא המדינה על פעילותה באקים לאפוטרופסות. למרות אהבתה לעבודתה, הקשר המדהים עם הדיירים, העובדת המצטיינת נעדרה מעבודתה בשל טרגדיה במשפחה.
"לפני כשנה, הנכד שלי, רק בן 3.5, בזמן שהיה עם הוריו אצל חברים בעתלית, נפל לבריכת שחייה. הוא נפגע קשה ונפטר כעבור כמה ימים", היא מספרת בדמעות. "המשפחה עד היום בטיפולים. אני התרסקתי, נשברתי. אני והבת שלי לא מספיקות לבכות בלילות ובבקרים אנחנו מנסות להחזיק את עצמנו. נאלצתי להיעדר מהעבודה. אבל מי שהצליח להרים אותי היו "הילדים" שלי. הם חיזקו אותי והחזירו אותי לחיים".
למרות הטרגדיה, סוזי מלאת חיים ומצליחה להרים את רוחם של הדיירים בהוסטלים והדירות שאליהם היא מגיעה. "אני שמחה לבשר כי לא חסר לחברי הקהילה כאן שום דבר, ויש קבלה שלהם בכל מקום שזה מחמם את הלב. יש לנו מדינה לתפארת וחברה שמקבלת אותם ואני פה כדי שתהיה להם גם משפחה.
"בסופו של יום הדיירים הם חסרי ישע, ואנחנו העיניים שלהם. נעשה הכל עבורם. למרות שלא חסר להם כלום, אשמח אם איזה מועדון יוכל לאמץ אותנו כדי שנוכל להגיע ולהתארח מדי פעם".
קראו גם:
איכות חיים
מיכל סגל, מנכ"לית אקים חיפה, מציינת כי אקים חיפה, כעמותה, מהווה בית חם למתנדבים. "מקבלי השירות שלנו משוועים לקשר אישי וקשר בין אישי והמתנדבים מהווים מענה מיוחד לנושא זה. את המדריכים הם פוגשים בכל יום, אך מתנדב הוא במיוחד בשבילם. אנשים עם מוגבלות שכלית מתאפיינים בלב חם ובהוקרת תודה. הנתינה של המתנדב עם האהבה של מקבל השירות יוצר חיבור יוצא דופן.
"אנו קוראים לחברי הקהילה בחיפה, קריות, טירת כרמל והגליל המערבי להצטרף לשורות המתנדבים שלנו ולקחת חלק בעשייה חברתית שבה לא רק נותנים אלא מקבלים כפליים".
שגית גבע פייקרביץ, מנהלת מערך דיור אקים חיפה: "יש אצלנו 127 חברי קהילה של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בחיפה, טירת כרמל ונשר. חלקם עם תחלואה כפולה שכוללת גם אוטיזם או רקע נפשי. הם מתגוררים בהוסטלים ובדירות עצמאיות. הם בגילאים 45 ומעלה. יש אחרים שנשארים בבתי משפחות, אבל אני חושבת שמצבם של אלו שיצאו מהבתים במקרים רבים, מסייע להתקדם, לחוות יותר, ולהתמודד טוב יותר עם החיים.
"אנחנו מלווים את האנשים לאורך כל תקופת חייהם. רובם יוצאים לפעילות מידי יום ויש להם תעסוקה נתמכת, כשאנחנו מספקים להם בטיחות ואיכות חיים. לפעמים אנו מארגנים מפגשים עם חיילים ושוטרות, והמתנדבים מתרגשים עד דמעות. מוזמנים לבוא ולהתנדב".
