המהפך של אליניב
לא, השער המטורף של עומרי אלטמן בדקה ה-98 בבלומפילד מול בית"ר ירושלים בשבוע שעבר איננו הסיפור של הפועל ת"א. גם לא אצטדיון מלא באדום עם אנרגיות שלא היו שם מאז ימי אלי גוטמן וערן זהבי העליזים. הסיפור של הפועל ת"א הוא לפני הכל אליניב ברדה.
מה שברדה עושה בוולפסון, מזכיר מחוזות רחוקים כמו הרנסנס של האנזי פליק בברצלונה וזה של ארנה סלוט בליברפול. למה? כי גם הגרמני וההולנדי של בארסה והמייטי רדס, לקחו קבוצות שאיבדו קצת את הדרך והחזירו אותם למסלול.
נכון, סלוט לא התמודד עם משבר מקצועי אלא עם הנעליים הענקיות של יורגן קלופ, אבל מה שחשוב כאן היא היכולת של מאמן כדורגל להיות הגורם שעושה נסים ונפלאות במקום שהולך לאיבוד.
ברדה עשה את זה בב"ש כשחקן כשהחזיר לבירת הנגב את האליפות אחרי 40 שנה אבל גם הפך אותה ללגיטימית עבור שחקני רכש שמגיעים מהמרכז. תשאלו כל אוהד הפועל ת"א והוא יגיד לכם שאת השער של אלטמן, היה הכי מתאים בעולם דווקא להפועל להוציא מהרשת עם הדי.אן.איי הלוזרי שלה. ברדה שינה את זה, אבל גם ובעיקר הוא שינה את החשיבה בהפועל. זה כבר לא "נפרק אותם 0:1" האלמותי של עלי מוהר ז"ל, אוהד הקבוצה. זה גם לא "הפועל שוב הפסידה", של אריק אינשטיין ז"ל. זה יותר בכיוון של "הנה הם באים השדים האדומים" של יגאל בשן ז"ל.
אם נניח רגע לשורות משירים, ברדה החזיר להפועל את המונח הזה שקוראים לו "גאוות יחידה". זו שבשנות השמונים בשיא הווינריות לקחה אליפות במחזור האחרון ועשתה את זה שוב ב-2010 עם זהבי בטדי. הפועל כנראה לא תזכה השנה באליפות. אבל ברדה בונה כאן שושלת לשנים קדימה של מועדון שחוזר להיות גדול, לא רק בגלל הקהל שלו והרעש שהוא מייצר, אלא בזכות הכדורגל שלו.
המרעננת הרשמית
אם יש קבוצה בליגת שכיף להתחבר אליה מאז תחילת העונה זו הפועל פ"ת. כמו הפועל ירושלים, חדרה וריינה בשנים עברו, פ"ת באה קטנה ויוצאת גדולה גם אם לא תמיד במבחן התוצאה באנרגיות ובכדורגל החיובי שהיא משחקת.
לא ברור איך בבני יהודה ויתרו על עומר פרץ, אבל מה שפרץ עושה במלאבס, זה תיקון על העוול שנגרם לו בשכונת התקווה אחרי שפוטר מחזור אחד לסיום העונה. אלא שפרץ אינו הסיפור היחיד כאן. איפה תמצאו קבוצת אוהדים ש-6,000 עד 7,000 איש מפוצצים את היציעים שלה במשחקי הבית ומביאים כל כך הרבה צבע נוסף לליגת העל, אחרי שהתרגלו שעולות חדשות מציגות מספרים של 300-500 איש ביציעים במשחקיה הביתיים?
פ"ת, תמיד צריך להזכיר, זה מועדון ענק בכדורגל הישראלי עם שיא ברצף האליפויות, מאבקי צמרת, שחקנים גדולים ורגעים היסטוריים. יהיה לה קשה עד בלתי אפשרי לשחזר משהו מההישגים הללו בעבר, אבל ליגת העל זקוקה לה ולדומיה, טוב שהיא כאן והלוואי שתישאר.
דן בעניינים
מכבי ת"א קיבלה בשנים האחרונות הרבה החלטות טובות ושוברות שיויון, מההחתמה של גבי קניקובסקי ועד החזרתו ארצה של דור פרץ ואלה רק שתיים ככה בקטנה. אף אחד לא יכול להסביר מה עבר למכבי ת"א בראש כשהיא שחררה את דן ביטון, הכדורגלן הישראלי השלם ביותר כיום בליגת העל ועוד למי? ליריבה הישירה שלה על תואר האליפות הפועל ב"ש.
יש שאומרים כי לאזטיץ' רצה את ביטון כשחקן כנף בעוד הוא התעקש לשחק את מספר ה-10 הקלאסי, ועל המחלוקת הזו הראו לביטון את הדרך החוצה. חלק אחר טוען שביטון פשוט לא התאים מבחינת מכבי ת"א לטייטל של שחקן שמוביל קבוצה לאליפות.
בשני המקרים מדובר בהחלטות נוראיות. ביטון רק הולך ומשתבח ממשחק למשחק ועושה ככל העולה על רוחו גם במדי הנבחרת וגם בליגת העל. אולי אף אחד במכבי לא יאהב את זה, אבל בסוף עוד יתברר שההבדל בין הנפת הצלחת לפרס הניחומים של המקום השני - לא היו בהכרח הפרישה של זהבי, העזיבה של תורג'מן וקניקובסקי או הפרידה מפטאצ'י. באיחור של שנה, ביטון עשוי להיות זה שעושה את ההבדל.
ריינה לאן?
בני ריינה היתה דרך בשנים האחרונות קבוצה שפותחת את העונה בסערה. עד כדי כך, שכל מי שמיהר לסמן אותה כיורדת בטוחה, מיהר לחזור בו אחרי שלושה ארבעה מחזורים בלבד.
לא ברור מה עבר לסעיד בסול בראש כאשר החליט לוותר על שרון מימר. בהנחה שהמאמן היה בוחר לעבור לקבוצה "גדולה" בסול היה יוצא גדול שנתן לו את ברכת הדרך.
אבל להפסיד את מימר לטובת בני סכנין, וגם זה רק אחרי שהקבוצה של אבו־יונס פיטרה את מנחם קורצקי בגלל מאבקי אגו? זה כבר לא הגיוני.
בסול בחר, כאן דווקא בהיגיון, למנות את סלובדן דראפיץ' כיורשו של מימר. דראפיץ' מאמן טוב ואישיות יוצאת מהכלל. ועדיין, קריירת האימון של סלובו נעה בין פיקים של הצלחה מסחררת לנפילות כואבות. הוא עשה חיל בבית"ר ירושלים ונתניה, נכשל בהפועל ת"א, בקרית שמונה וגם בקנדציה השניה בבית"ר, לצדו של שי ברדה.
ריינה נראית כרגע בלי הרבה כיוון, בטח לא קוטלת הענקים של השנים האחרונות. בגלל שהיא קבוצה מאד צנועה בלי יתרון יחסי של קהל (כמו הפועל פ"ת למשל) היא עשויה למצוא את עצמה מהר מאד במאבקי הישרדות. זה חבל, כי משם, אם בסול לא יתעשת - היא גם עלולה לרדת ליגה וחלילה להיעלם. חלילה, כי היא סיפור יפה של סינדרלה שבאה מלמטה. זה קרה בשנים האחרונות לחדרה ונס ציונה, זה עשוי לקרות גם לה.
קראו גם:
אנטישמיות לפני הספורט
התאחדות הכדורגל הנורבגית הודיעה כי ההכנסות ממכירת הכרטיסים למשחק מול נבחרת ישראל, במסגרת מוקדמות מונדיאל 2026, יועברו לארגון "רופאים ללא גבולות" לפעילות הומניטרית בעזה. תקראו שוב, תתעצבנו בצדק, ותשאלו את עצמכם איך מזה כשנתיים, כל עולם הספורט כמעט, הפך להיות זירה פוליטית עמוסת שונאי ישראל שדרך הספורט מנסה לעשות דה־לגיטימציה למדינה שלנו? יו"ר ההתאחדות הנורבגית, ליסה קלאבנס אף הגדילה לעשות ואמרה במסיבת עיתונאים: "כחברה בפיפ"א ובאופ״א אנחנו מחויבים להתמודד עם העובדה שישראל משתתפת בתחרויות, אך איננו יכולים לעמוד מנגד לנוכח הסבל ההומניטרי בעזה, ובעיקר בפגיעה הקשה באזרחים".
ההתאחדות הישראלית לא נותרה חייבת והגיבה כך: "אנחנו לא נוהגים לייעץ להתאחדויות לגבי השימוש בהכנסות ממשחקים, גם אם זה מושג בזכות משחק מול הנבחרת הגאה שלנו, אבל נחרוג ממנהגנו הפעם - יהיה נחמד אם חלק מהסכום יופנה כדי לנסות למצוא גינוי של ההתאחדות הנורבגית לטבח 7 באוקטובר שגבה חיים של מאות אזרחים וילדים ישראלים, או לפעולה לטובת שחרור 48 חטופים. אנא ודאו שהכסף לא מועבר לארגוני טרור או לציד לווייתנים".
עם נורבגיה אין מה לעשות, אבל הנה רעיון לכל ישראלי אחרי שראש ממשלת ספרד, פדרו סאנצ'ס כינה אתמול את המוחים בהפגנות הפרו פלסטינאיות בוואלטה אספניה כמקור לגאווה לעם הספרדי ואמר: "כל עוד הברבריות הזו נמשכת, לא רוסיה ולא ישראל צריכות להשתתף בתחרויות ספורטיביות".
כל חובב כדורגל ישראלי, מתבקש בזאת להפסיק להגיע לקאמפ נואו, הברנבאו. אפילו למשחקים של ויאריאל של מנור סולומון. הם רוצים לראות אותנו מושלכים לים, אין שום סיבה שנממן אותם בתיירות שופעת בגלל הכדורגל שלהם. במילים אחרות - שיילכו לעזאזל.
אתם אמרתם
"המשחק ההתקפי שלנו טעון שיפור"
המאמן רן קוז'וך לא מסתפק בחולייה הקדמית של הפועל ב"ש שמפרקת כל מה שזז.
('ספורט 5')
