המשטרה עושה בלגן
אוהדי הפועל ת"א, כדרכם, שוב מצאו דרך להיות קצת יצירתיים, הרבה ציניים ומאד חסרי כבוד. ההדפסים על החולצות שהם נגד המשטרה, נגד מכבי ונגד "עוצמה יהודית", הם סלוגנים שחוץ מאשר התגרות אין בהם כלום ושום דבר.
אלא שמכיוון שאנחנו חיים במדינת ישראל 2026, ולא ברומניה של תחילת שנות השמונים, מותר, מה לעשות, במדינה דמוקרטית, להיות בוטה ומגעיל בהבעת מחאה. זה לא חינוכי, זה לא מוסיף כבוד לאף אחד, אבל זו בפירוש גם אינה עבירה על החוק.
ההחלטה של המשטרה לצאת למלחמת חורמה נגד אוהדי הפועל ת"א, היא לא רק מפחידה ואינה חוקית, היא בעיקר צריכה להדיר שינה מעיניו של כל אוהד כדורגל. מחר זה יהיה אוהד הפועל פ"ת שיצליח להרגיז את כחולי המדים (מבלי לעבור על שום חוק) או מישהו ביציעים של בית"ר, מכבי ת"א, ב"ש, תבחרו אתם. ואז, משטרת ישראל תקרא אותו לסדר. זהו, שהמונח הזה קצת בעייתי. היא יותר "תראה לו מזה", מאשר תנזוף בו.
יש לנו, באמת, משטרה נפלאה. אומץ ליבם של כחולי המדים ביום יום ובמיוחד במאורעות השבעה באוקטובר, הוא מופת. התדמית שנוצרה להם, עושה להם עוול נוראי. הפעם, במקרה אוהדי הפועל ת"א, לא ברור למה, הם טיפסו על עץ גבוה מדי, הלכו על הקצה. עדיף שהם יעשו סיבוב פרסה ומהר. את אוהדי הפועל ת"א, כמו גם אוהדים של קבוצות אחרות, אי אפשר לחנך - צריך רק לדאוג שהם לא יעברו על החוק. המשטרה תפקידה לאכוף חוקים. ברגע שהיא הופכת כמו בשבת האחרונה למשטרת מחשבות, זהו תחילת הסוף שלנו כחברה.
איזה יוסי
מכבי נתניה היא הפתעת הסיבוב הראשון. המכונה של רן קוז'וך עובדת מצוין אבל זה לא מפתיע אף אחד. בית"ר ירושלים רוקדת על המגרש, אבל גם כאן, המבחן של בית"ר יהיה בבשלות ובבגרות לא ביכולות הריקוד שכולנו כבר מכירים. אצל יוסי אבוקסיס והיהלומים שפתחו את העונה בצורה נוראית, יש פשוט כיף חיים שהגיע משום מקום.
אבוקסיס הוא לא כוס התה שלי. הנטייה לברוח בכל פעם שקצת קשה, כמו בבית"ר ירושלים (כשחקן וכמאמן) הורידה את קרנו בעיניי. אבל ההגינות מחייבת לומר שאם יש שיעור בכדורגל שאבוקסיס למד ויכול ללמד את כולנו, הוא שכדי להשתדרג, זו לא בושה לזנוח את האני מאמין שלך ולהחליף אותו בתפיסת עולם שונה לגמרי.
אבוקסיס מאז ומעולם דגל בכדורגל הגנתי. לא בונקר, אלא כזה שמטיף לעמידה איתנה בחצי המגרש שלו ומשחק מעברים שמפרק את היריבות. כנראה שהזוועה בהפועל ת"א איתה ירד ליגה לימדה אותו שיש עוד שיטת עבודה בכדורגל. שמותר להפוך את העסק הזה לפאן ובידור. לעבור ממצב של קבוצה שמגיבה לכזו שמכתיבה את הקצב ורצה להתקפה כאילו אין מחר, יהא המחיר אשר יהא.
נתניה משחקת אצל אבוקסיס משחק של אול אין. התקפה, התקפה, התקפה. המון טכניקה, מהירות, מהלכי כדורגל נאים וכדור ברשת. סביר שאלי גוטמן, המנטור של אבוקסיס נזף בו לא פעם על הדרך החדשה. וברצינות: תראו איזה יופי כשמחליטים להמר, להעז, לשחק באומץ. יש נקודות, יש מהפכים, יש תמורה מלאה לכרטיס.
אבוקסיס ראוי לכל המחמאות, אחרי שנים להתגמש מחשבתית. סוף סוף, נתניה חוזרת לימים שבהם היא היתה הצגה אטרקטיבית. היא לא תזכה באליפות אבל היא תעשה אחלה עונה, וייתכן שאבוקסיס מצא גם סוף סוף בית מקצועי לכמה שנים טובות. שאפו.
סדנה לעצבים
מי שראה את הריאיון של זרקו לאזטיץ' בסיום ההפסד של מכבי ת"א להפועל ב"ש, מבין שמאמן הצהובים עמוס במרירות. הוא לא עצבני או כועס סתם בגלל ההפסד, הוא עם בטן מלאה. כנראה לא על ההפסד אלא על החוויה הקשה מול אוהדי מכבי, החזרה שלו לקווים והתחושה שאינו רוצה להיות פה.
מכבי בבעיה עם לאזטיץ'. הוא מאמן מצוין ואלוף המדינה ולא ייקחו לו את זה. אבל נראה כי שההגה בורח לו מהידיים וזה חמור כי גם אם יש לו את היכולת להוציא את מכבי לדרך חדשה - אין לו כרגע את השקט הנפשי לעשות את זה.
מקצועית מכבי היתה לא רעה נגד ב"ש. אבל בדיוק כמו המאמן שלה, אבד לה כרגע הקילר אינסטינקט של העונה שעברה. היא לא תפתור את זה כל כך מהר עד שהיא לא תנחית חלוץ במקומו של ניקולסקו הפצוע, ועד שהיא, כלומר לאזטיץ', לא יתחיל לבצע היררכיה בקבוצה שלו. היררכיה, ברמת הסדר, לא ברמה של שחקנים שלא משנה מה יהיה לא ישחקו וכאלה שגם אחרי שרשרת כשלונות יקבלו את חולצת ההרכב. הוא צריך לדעת כמו קוז'וך וכמו בכר בעונות הגדולות של חיפה, להפוך את התחרות על ההרכב למנוף של הצלחה. כרגע מכבי מבורדקת. לאזטיץ' חייב להירגע ולהרגיע, זה הרבה יותר חשוב מאשר הפער מהפועל ב"ש אחרי סיבוב אחד.
מיכאל שלי?
למרות שני הנצחונות על הפועל ת"א וקריית שמונה, קשה למצוא נקודות אור משמעותיות במכבי חיפה. אותה בינוניות, קצת יותר אופי, שום דבר שבאמת מנחם את יעקב שחר ושות' פרט לעובדה שחיפה בסוף תהיה בחלק העליון של הטבלה ולא התחתון. קבוצה פרווה שלפחות לא מסתבכת.
אבל צריך לשים לב לשחקן אחד בחיפה. מיכאל אוחנה, שכל מי ששמע שהוא מגיע למועדון בקיץ האחרון, השחיז את העטים, צקצק בלשון וניסה בכל דרך אפשרית ללעוג לשחקן ולמועדון.
אוחנה הוא סופר טאלנט. ביש מזל עצום של קרע בשתי הברכיים מנע ממנו להפוך לכוכב על בכדורגל הישראלי. אבל את האמת: כמה שחקנים אתם מכירים שאחרי טרגדיות ספורטיביות כפי שהוא עבר, היו עדיין משחקים בליגת העל, ממשיכים לנסות לעבוד ולתת תוצרת, כשהם יודעים שאם קצת יותר מזל, המציאות של הקריירה שלהם הייתה הרבה יותר מוצלחת?
אוחנה הגיע לחיפה, קבוצה שספק רב אם היתה מחתימה אותו אלמלא מצוקת שחקנים יצירתיים - והוא עושה הכל כדי לסחוב אותה קדימה. המשחקים האחרונים הראו שעם כל הכבוד לנהואלים למיניהם שנקנו במיליוני יורו, מיכאל, הירושלמי הצנוע, ששיחק בעונה שעברה בטבריה, וגם זה רק בחלק מהזמן, הוא אחד הדברים הטובים (ודברים טובים כמעט לא מתרחשים בחיפה בשנה הזו) שקרו למועדון. רק שברק בכר שלא ממש ספר אותו בקדנציה המשותפת שלהם בב"ש, ימשיך לתת לו את המפתחות.
קראו גם:
תעודת שליש
המצטיין: דן ביטון (הפועל ב"ש). לא סתם מלך שערי הליגה. איך מכבי ת"א ויתרה עליו?
המאכזב: תומאס נהואל (מכבי חיפה). התמורה הכי מינמילית ביחס להשקעה. מי הסקאוטר שהמליץ עליו?
הזר: לוקה גדראני (בית"ר ירושלים). שנים לא היה בבית וגן בלם כזה ששינה לא רק את ההגנה של בית"ר אלא את כל משחק ההגנה הקבוצתי שלה. וואו.
המאמן: יוסי אבוקסיס. תעלו לסעיף מספר 2.
הנאיביות: קרית שמונה והפועל פ"ת. שי ברדה ועומר פרץ עושים עבודה נפלאה עם קבוצות נפלאות וכדורגל מקסים. אבל מה עם הנקודות?
הנפילה: מכבי חיפה. ידענו שחיפה היא לא מועמדת לאליפות אבל רבאק, קבוצה שבקושי נמצאת בשישיה הראשונה?
המשתפרת: מ.ס אשדוד. סוף סוף אפשר לכוון על לפלייאוף העליון.
הכי חלשות: ריינה והפועל ירושלים. שתי ההפתעות הכי גדולות של הכדורגל בשנים האחרונות איבדו את הקסם. אולי הם גם יאבדו את המקום בליגת העל. הלו, להתעורר.
אתם אמרתם
"יכולנו לתת את השני, השלישי, הרביעי והחמישי"
אין ספק שעולם ורוד רואים דרך עיניים אדומות. אבל מה מאמן הפועל ירושלים זיו אריה ראה בדרבי - רק הוא יודע
(ערוץ הספורט)
