מכבי ת"א יכולה היתה להשאיר את גבי קניקובסקי אצלה. זה היה עולה לה כמיליון יורו (עלות מעסיק) בעונה. לא מעט, אפילו הרבה. אבל מתוך עיקרון, מיץ' גולדהאר לא שובר מסגרת תקציבית שהוא הסכים לשלם לשחקן. לקניקובסקי הוקצבו בערך 30 אחוז פחות ממה שדרש והוא עבר לפרנצווארוש ההונגרית.
אפשר להבין ולכבד את קבלת ההחלטות של גולדהאר ושות'. אבל מכבי ת"א צריכה לחשב את המסלול לפי תנאי הדרך. במציאות בה ערן זהבי עזב את קריית שלום, דור תורג'מן עם רגל וחצי מחוץ למועדון ורוי רביבו עדיין מחפש קבוצה בחו"ל - מכבי נשארה עם שלד ישראלי רופף מאד ועלולה להישאר עם שלד עוד יותר שביר.
גולדהאר יודע כי בניגוד לווטו שהטיל על מינוי מאמן ישראלי, אי אפשר לקחת אליפות בלי ישראלים מובילים.
לא משנה עד כמה מכבי תפגע בליהוק של ניקולסקו, עלי קמארה ואחרים. אליפות לוקחים דרך חדר ההלבשה. זהבי, תורג'מן, רביבו, קניקובסקי ורביבו הם הרוח החיה של הקבוצה הזו. יחד עם דור פרץ שנשאר, אלה עוגנים שמכילים את כל החבילה: מאיכות של אלופים, דרך הדי.אן.איי המכביסטי ועד ניסיון במאבקי צמרת.
הערב־רב שאמור לשמור למכבי על הצלחת אולי מספיק איכותי (בכלל לא בטוח) אך אין לו מושג קלוש עם איזה מתכון מבשלים אליפות. זה עשוי ליצור למכבי עונת מעבר לא פשוטה עם יותר מדי חלקים שצריך לחבר. זה גם ייקח זמן ואולי בכלל לא יעבוד. מכבי עשויה למצוא את עצמה עם אוברדראפט לא קטן מתחת למקום הראשון עד שדברים יתחילו לתקתק ואת זה היא לא יכולה להרשות לעצמה. קניקובסקי הוא אבידה לא רק בגלל היכולות שלו, אלא בעיקר משום השינויים החדים במכבי ת"א מודל 2025-2026.
לא במשחק
ההפסד של מכבי חיפה במוצ"ש שעבר לבית"ר ירושלים בחצי גמר גביע הטוטו הוא זניח מבחינת התוצאה, אפילו מבחינת היוקרה. זה לא התואר שחיפה תגדיר דרכו עונה ככישלון או כהצלחה. הסיפור האמיתי בהפסד הזה הוא שמכבי חיפה נראית, לפחות כרגע, עוד יותר גרוע ממה שראינו ממנה בעונה שעברה.
לתת את החולצה הירוקה לנהוראל ואנסימבה אחרי העונה שעברה, זו לא פחות מהתאבדות מקצועית. לשים את כל הז'יטונים על יובאנוביץ', שבשנה וחצי האחרונה הבקיע שמונה שערים, זה סוג של קפיצת בנג'י ברמת ההימור. לחשוב שלפתע סגל זהה לזה שהיה לברק בכר, מינוס גדי קינדה ז"ל, ליאור רפאלוב, דין דוד, ג'אבר וגיא מלמד יבדל"א, כשעל הקווים מאמן שעדיין צריך ללמוד גם את הכדורגל הישראלי - זו אופטימיות יתר.
חיפה עוד תתחבר ותשתפר, והיא התחזקה משמעותית בעמדת השוער, אבל כרגע ספק רב האם יש לה איזושהי עדיפות מקצועית על בית"ר ירושלים והפועל ת"א במאבק על מקומות 3-4. וזה לא הכי גרוע: לחיפה אין כרגע שום דבר מרענן וחדשני שאפשר לתלות בו תקוות. אצל אליניב ברדה אפשר לסמן כרכש מסקרן את דאפה, את מאיימבו, מחמיד והזרים. בבית"ר מאד מסקרן יהיה לראות את טאברש קאלו לצד עומר אצילי וירדן שועה. חיפה כרגע היא קבוצה על הכתפיים של שחקן אחד - דיא סבע וגם זה כשהיחסים שלו עם הקהל הם יחסי אהבה שנאה. בקיצור, מי שציפה לשחר של יום חדש, שישכח מזה.
הכל דיבורים
שאלת היגיון: איך רוס קסטין, הבעלים החדשים של מכבי נתניה, הבטיח השבוע בריאיון לערוץ הספורט ש"נתניה תהיה הקבוצה הדומיננטית בישראל בשנים הקרובות", ובאותה נשימה מבהיר ש"לא יהיה בנתניה תקציב כמו במכבי ת"א, הפועל ב"ש, מכבי חיפה והפועל ת"א?".
הרי קסטין, בעלים של כמה קבוצות כדורגל ברחבי העולם - יודע שנתניה הנוכחית בלי כסף גדול לא תזכה באליפות. הוא גם יודע שלחלום זה טוב ויפה אבל מאז קריית שמונה ב-2012, כל הצלחות התחלקו בין מכבי ת"א, מכבי חיפה ובאר שבע. נתניה היא מועדון גדול לשעבר, אימפריה בדימוס. אבל למה לספר לנו סיפורים?
נזרום עם קסטין. נניח שהוא כזה גאון שיצליח לבנות כאן סגל מפלצתי. לאן נתניה תגיע השנה בלי ורגאס, בלי דאפ וללא רכש משמעותי, וגם בלי יכולת לסגור כבר חודש את איסמעילה סורו?
מי שצריך הכי הרבה לכעוס על הריאיון הזה הם אוהדי נתניה, שכבר 42 שנים מתפללים להחזיר עטרה ליושנה. האמת היא שכרגע הם אינם בטוחים שהסגל שלהם מספיק לפלייאוף עליון.
השני שצריך להתעצבן מדבריו של הבוס החדש הוא המאמן יוסי אבוקסיס. קסטין, בלי להתכוון, מעמיד לו רף ציפיות בלתי אפשרי עם ארגז כלים ריק. נתניה אולי תוכל בעונה הקרובה להיות מועמדת לאליפות הדיבורים, לא מעבר לכך. זה חבל, כי מגיע למועדון הזה, בין הסימפטיים ביותר בכדורגל הישראלי, הרבה יותר.
קראו גם:
סכנין עורפת ראשים
שבועיים בלבד אחרי שמונה למנהל המקצועי של בני סכנין, מילוש מנוילוביץ' עזב את תפקידו, זאת בעקבות מחלוקות מקצועיות עם המאמן שרון מימר.
נראה כי בסכנין זרים לענף הכדורגל. מי מביא למאמן כל כך ותיק כמו מימר מנהל מקצועי על הראש? מי מנחית מנהל מקצועי כשאחרי שנים מצליחים להחתים בסכנין מאמן מצליח כמו מימר?
כנראה שבקבוצה מהמגזר מתקשים לכבד אנשי מקצוע. היריקה בפרצופו של המאמן מנחם קורצקי, שהועזב אחרי שהציל את הקבוצה מירידה, היא רק דוגמא אחת. סלובודאן דראפיץ', מימר בעבר, חיים סילבס, בני בן זקן, אלי כהן החיפאי, גיא לוי, וזו רק רשימה חלקית למי שזכו לסטירה מקצועית מהקבוצה.
השבוע הודיע בירם כיאל על פרישה. הטלנט מהמגזר היה אמור להיות הפנינה של סכנין, האלמוג כהן של הקבוצה, האיש שבא לעשות סדר בבלגן הבלתי נגמר שם. אם אני מימר, לא הייתי חושש ממה שצפוי לי בפתיחת הליגה גם לא מההתאקלמות של שחקן רכש כזה או אחר. מה שכן היה מלחיץ אותי בתור מאמן סכנין הוא הרגע שבו מתחילים להפוך לך את שעון החול.
דן בעניינים
דן איינבינדר פרש השבוע מכדורגל בגיל 36. על פי כל פרמטר אובייקטיבי, איינבינדר הוא דוגמא ומופת של ספורטאי שמיקסם עד תום את סל הנתונים שלו. לא כוכב כדורגל, היו גם מאמנים שהטילו ספק ביכולת שלו לעשות קריירה, אבל הוא עשה, ועוד קריירה מפוארת. והכל בזכות עבודה קשה, המון מחויבות ואינטיליגנציה של אחד שיודע למה הוא מסוגל ולא פחות מכך - משתדל לא לעשות מה שהוא לא יודע.
אין אוהד אחד של בית"ר ירושלים שיכול לבוא אליו בטענות, כי הוא נזרק מבית וגן בצורה מבישה, וזה שזרק אותו כמעט גם זרק את המועדון עצמו לכל הרוחות. אין לאוהדי הפועל ת"א שום סיבה לבוא אליו בטענות כי בימים שבהם לא היה שם כלום הוא ניסה להיות הנער ההולנדי עם האצבע על הסכר. במכבי ת"א ובאר שבע, בהן שיחק וזכה בתארים, יכולים להיזכר בו בערגה.
איינבינדר אמור להיות הבטחה גדולה בתחום האימון. אבל הרבה לפני זה, כל ילד שמשחק היום כדורגל באחת ממחלקות הנוער, צריך להסתכל עליו וללמוד ממנו את מה שידע לעשות טוב מכולם - להאמין בעצמו.
אתם אמרתם
"הודעתי לריאל מדריד שאני לא מגיע לשחק שם"
ערן זהבי עוקץ את בית"ר ירושלים על ההתנהלות מולו, ויניסיוס ג'וניור יכול לחזור לישון בשקט
(ידיעות אחרונות")
