מכבי חיפה מפנטזת כבר כמה שנים על נטע לביא, שעבר השבוע לקבוצה חדשה ביפן בה ירוויח על פי סוכנו "סכומים שלא הרוויח מעולם". מוחמד אבו פאני עדיין בפנרצווארוש, עם תג מחיר של שניים וחצי מיליון יורו וגם הוא מופיע תדיר בחלומות של אוהדי ואנשי חיפה.
הסיפור הזה, שיש בו המון רומנטיקה וגעגועים, מקפל בתוכו אולי את אחת הבעיות של המועדון הירוק: ההתעקשות להתעסק במה שהיה ובמה שלא יכול לקרות ובין המציאות, גם אם היא כיום עגומה למדי.
נסביר: מכבי חיפה הולכת בעוד שבוע וקצת לעונת המבחן הכי גדולה בשנים האחרונות, בלי שום יתרון יחסי על בית"ר ירושלים והפועל ת"א, מתחת למכבי ת"א והפועל ב"ש, ועם אפס סיכויים על הנייר להיות זו שתניף את צלחת האליפות.
עד כמה שזה נשמע מוזר, מועדונים נבנים מעונות כאלה. חיפה עשתה את זה בסוף שנות התשעים כשהיתה בעונות פרווה רק כדי לחזור בשיא כוחה מ-2001 עד 2006 עם שלוש אליפויות ברציפות.
הבעיה שפתאום בחיפה כולם מתגעגעים לברק בכר, אחרי שכבר שתו לו את הדם עם קשית.
פתאום כולם מדברים שם על ההצגות של צ'ארון שרי בניימכן, ושוב, חוזרים ואומרים "לביא מתקרב", "אבו פאני בדרך".
חיפה צריכה להפנים: מה שיש כרגע זה איתן אזולאי, נהוראל, יובאנוביץ' ועוד כמה זרים שאף אחד לא יודע עדיין מה הם שווים.
להתרפק על זכרונות וגעגועים זה אחלה, לחשוב איפה הקבוצה הנוכחית ואיפה זו שזללה תארים - גם זה מובן. אבל אולי תנסו פעם אחת, לקחת צעד אחורה. להחליט שאת השנה הזו לוקחים באיזי ובפרופורציה כי אין ברירה.
יש לבדוק איך בונים כאן בסיס ושלד שבעונה הבאה יחזיר את חיפה למקומה הראוי.
לא יעזור לדבר כל היום על משאלות לב שמנבאות חזרה של בכר (לא יקרה), לחלום על אבו פאני (שום סיכוי) ולהתפלל שלביא יפתח אלרגיה לסושי (רק נפתח לו התיאבון שם).
סיפור קטן לחובבי הז'אנר: בסיום חצי גמר גביע המדינה ב-1983, בו הפסידה חיפה למכבי ת"א בפנדלים אחרי 4:4 משוגע, אמר מאמן חיפה, ג'וני הרדי ז"ל: "הילדים האלה עוד יביאו המון תארים למועדון".
ג'ני אמר וג'וני צדק. אימפריות זקוקות לפעמים לעונות שיקום. זה קרה לליברפול, קורה היום ליונייטד, קורה ולא בפעם הראשונה לחיפה. הדרך היחידה היא להוריד קצת את הראש, ולהאמין שהעתיד יהיה טוב. להתעסק בעבר לא ייתן לאף אחד כלום חוץ מאשר להיראות פתטי.
בן מתגעגע
עוד אחד שנתקף השבוע געגועי נוסטלגיה עזים הוא בן שהר, שאמר בריאיון ש"הייתי שמח לסיים את הקריירה בהפועל ב"ש".
בואו נבין: שהר הוא אחד החלוצים היותר טובים שהיו כאן בשני העשורים האחרונים. הקריירה שלו היא דוגמא ומופת בין אם באירופה ובין אם בארץ.
מדובר בחלוץ ענק, לא טכני במיוחד אבל יודע את העבודה, בחור חיובי במיוחד עם אמא שאוהבת לדבר יותר מדי ומביכה אותו לא מעט.
ועדיין, שהר צריך לדעת את מקומו. הרי בקושי הצלחת להטביע חותם בעונה שעברה בליגה הלאומית בהפועל ת"א. מה תעשה בך קבוצה ששואפת לרוץ לאליפות? נניח שהיית גדל בב"ש כמו אליניב ברדה או אביתר אילוז. או אז, אפשר היה להתעלם מחוסר ההתאמה הנוכחי שלך לקבוצה מבירת הנגב, ועל גלי הרומנטיקה היה אפשר להעביר את הסיפור הזה.
הבעיה מר שהר, היא שבחרת, וזו כמובן זכותך הלגיטימית, להיות שחקן נודד באינספור קבוצות עם מינימום זהות. עכשיו זה הזמן להודות על האמת: אין לך באמת בית מקצועי ואין לך חיבור וזהות עם אף קבוצה. לכן גם אין שום סיבה לתת לך סטנדינג אוביישן לעונה אחרונה בקריירה - גם לא בב"ש, שם עשית נסים ונפלאות.
אתה רוצה להמשיך לשחק? בסדר גמור. יש לך הצעות? המון בהצלחה. אל תצפה לשנת פרידה במועדון עם שאיפות לאליפות. אתה לא שם. ועדיין, כמי שאוהב מאד את הכדורגל הישראל - תודה על כל מה שנתת.
בית"ר הדגל של המדינה?
הדברים האלה נכתבים לפני משחק הגומלין של בית"ר ירושלים מול פ.צ ריגה שבמשחק הראשון פירקה את הצהובים שחורים 0:3. בית"ר היא מומחית בלספק בזיונות ביבשת, החל מה-6:0 ללא תנאי מול בנפיקה ליסבון, ה-5:1 לבודה גלימט לפניו, התבוסה בברוז' ובקראקוב - וזה רק על קצה המזלג.
הקבוצה לא מצליחה באירופה, כי בסוף אי אפשר לשנות די.אן.איי של מועדון. בית"ר אמנם הכי עממית בתולדות הכדורגל הישראלי, גם הכי פוליטית, הכי אנתרופולוגית, אבל גם בשנת 2025 היא עדיין לא עשתה את קפיצת המדרגה לסטנדרטים מקצועניים כפי שקורה במכבי ת"א, ב"ש ומכבי חיפה.
אז מה השוני? המעטפת. העובדה שיש במועדונים האלה לא רק כסף גדול אלא גם ובעיקר אנשי מקצוע למכביר.
הבעיה של בית"ר היא שעדיין בטוחים שם שהיא יכולה לחיות לאורך זמן על דמויות אבהיות שנתנו את הנשמה שלהם למועדון, לא תמיד עם הכי הרבה כסף ובעיקר לא עם המקצועיות המתאימה, אבל עם לב ענק.
משה דדש היה היו"ר המיתולוגי והמוצלח ביותר שהיה בבית וגן, הוא ידע להפוך את בית"ר למשפחה, למועדון שמסוגל לשבור את תקרת הזכוכית שלו כזה מגיע למפעלים אירופיים.
גם ברק אברמוב הוא כזה, למרות שמדובר חד משמעית בבעלים שגם הציל את בית"ר מאבדון וגם החיה אותה בצורה מרשימה מחדש.
לבית"ר לעולם לא יהיו מיטש' גולדהאר, יעקב שחר, אלונה ברקת וכיו"ב. אברמוב מספיק טוב ועדיף כי הוא גם אוהד בית"ר. השאלה הגדולה היא מתי מועדון כזה יצליח להוריד את 'הקוף' של אירופה מהגב. כנראה שלא בקרוב.
בשכונה שלנו
שרון מימר מתחיל להבין כנראה לאן הוא הגיע כשחתם בבני סכנין. מימר רואה בעיניים כלות איך הוא ועשרה משחקניו לא עוברים בבקרה ויושבים ביציע במשחקי גביע הטוטו, וקולט כמה שזה יהיה קשה בקבוצה מסכנין, בטח יותר ממה שהוא חשב.
חוץ מהמאמן אף אחד לא מופתע. מה כבר אפשר לצפות ממועדון שזרק לכלבים מאמן שהשאיר אותו בליגה? ששיתף שחקן עם חוזה כפול ונענש בהפסד טכני בעונה שעברה? שמשך ומשך משחק מול בית"ר ירושלים בגביע בגלל ענייני אבטחה?
בסכנין לא למדו כלום. גם לא ילמדו. אולי זו שיטת עבודה למרוח את הזמן ואת האנשים סביב המועדון.
מימר הגיע מקבוצת בני ריינה, שם הכל דפק כמו שעון. הוא יודע שהוא מאמן יותר מדי טוב מאשר להתעסק בהתנהלות של סכנין, שמתעקשת להפוך את הענף לבדיחה. נראה אותו מצליח לשרוד את זה.
קראו גם:
משחקים פטריוטים
להיות פטריוט בימים אלה זה מתבקש, אפילו הכרחי. ציונות, אתם יודעים - העולם כולו נגדנו. המונח "עם לבדד ישכון" מעולם לא היה מדויק יותר. אבל כשמתעסקים בצד המקצועי של הכדורגל יש גבול אפילו להתעקשות על הרצון לשנות מציאות בגלל שמדובר בגיבורים ישראליים.
טוטנהאם הוסטפר, רוכשת כמעט אחת לשבוע כדורגלן שאמור לשדרג את החלק ההתקפי שלה. ועדיין, בתקשורת הישראלית ממשיכים לנסות ולמפות את הסיכויים של מנור סולומון להשתלב בסגל של התרנגולים, שעדיין נמצאים בעיצומו של מסע הרכש. הקבוצה האנגלית בכלל צפוייה להנחית בלונדון שני שחקנים על המשבצת של סולומון (אחרי שכבר רכשה שניים כאלה).
אף פרשן שמכבד את עצמו לא היה מעניק סיכוי יותר מדי גדול לכך שסולומון ישחק בשנה הבאה בקבוצה "היהודית" של הפרמייר ליג. זה בסדר גמור, כי סולומון מספיק מוכשר למצוא לעצמו מועדון אחר באירופה. אבל אם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, אז כנראה שזה ברווז. במילים אחרות: טוטנהאם לא מעוניינת בסולומון. אז בחייאת, שחררו כבר.
אתם אמרתם
"ראיתי את נבחרת בלגיה עולה למגרש נגד ישראל בליגת האומות ואמרתי: 'מטומטמים, הם הביאו את נבחרת הכדורסל. אני לא מודאג'"
שלומי ברזל, דובר ההתאחדות לכדורגל, נזכר באירוע שבסופו איך לא - הפסדנו
("תוכנית הספורט של ישראל" - רדיו חיפה, רדיו ירושלים)
