לא למדנו כלום
הקמפיין של נבחרת ישראל בכדורגל הסתיים השבוע. ספק אם מישהו זוכר, אם מישהו התרגש, אם מישהו עצר את בילוי הערב שלו כדי לצפות במשחק מול מולדובה. זה היה קמפיין בלי טעם ובלי ריח. לא קטסטרופלי, סתם פרווה, נטול כל רגע שאפשר לנצור (פרט אולי לעשרים הדקות המאד מותחות ומשוגעות מול איטליה).
רן בן שמעון לא נכשל, אבל גם לא הצליח. לא קידם וגם לא הוליך אחורה. לזכותו ייאמר שהוא נאלץ להתמודד עם מציאות בה אין לו מגרש ביתי ועם בית סופר קשה. לגנותו: הוא לא השכיל לתת את המפתחות לעומרי גנדלמן שעושה חיל בבלגיה, לירדן שועה שמחזיק מועדון ענק על הכתפיים כבר כמה שנים, ולענאן חלאילי שנמצא רגע לפני פריצה בליגה גדולה ביבשת.
המאמן הלאומי גם לא קלט ששוער שלא משחק כמו דניאל פרץ לא יכול להגיע לרגעים כאלה חלוד. הוא גם לא היה עקבי עם ההרכבים שהשתנו יותר מדי פעמים: לא היה החלטי האם ללכת עם 7-8 שחקנים קבועים או לערבב את הקלפים מחדש על פי מי שנמצא בכושר הטוב ביותר.
דסה ופרץ למשל, שני נכסים של הכדורגל הישראלי זכו לאובר קרדיט. גם הרעיון המוזר להפוך את דור פרץ לחלוץ כשיש בחוץ את טוקלמטי ובריבו, ועוד.
בן שמעון ועוזריו, גל כהן ואמיר שלח, היו כולם בלמים ועדיין ההגנה הישראלית נראתה כמו מסננת. בן שמעון לא יכול לגדל בלמים, גם לא הצוות שלו. הם כן יכולים לשפר ולקדם כי הם היו שם ויודעים מה זה להיות שחקן הגנה. הם לא עשו את זה.
ועדיין, בן שמעון חייב לקבל עוד הזמנות לקמפיין נוסף כי הוא ניסה לשחק כדורגל, כי צריך לתת לו את האפשרות לתקן ולשפר בפעם הבאה. כי לא צריך לחפש אלטרנטיבה בכל מחיר.
שיהיה בהצלחה.
מתקמבק לו
על פי חשיפת ynet ערן זהבי עשוי לחזור ולשחק כבר העונה במדי בני יהודה ולהפוך לשותף פעיל בבעלות המועדון משכונת התקווה. אפשר לצקצק בלשון ולשאול: "בשביל מה זהבי צריך את זה?" או להתהות "האם הוא מעוניין שבקריירה המפוארת שלו יהיה פרק של קבוצת מתחתית הליגה השניה?".
אבל אפשר גם להתייחס לסיפור זהבי כרומנטיקה במיטבה. כנראה שמספר 7 כל כך אוהב את המשחק וכל כך משתוקק לעלות על הדשא במסגרת תחרותית והוא התגעגע מאד לניצחונות ולשערים ולהצלחות עד שגם עכשיו,הוא כנראה החליט (בלי הודעה רשמית עדיין) לעלות על אזרחי לחזור למדי כדורגל ונעלי סטופקס.
זהבי היה צריך להקשיב ללב שלו וכבר בקיץ אם הוא כל כך להוט להמשיך לשחק כדורגל, לחתום בקבוצה אחרת שהיא לא מכבי ת"א או בית"ר ירושלים דרך ההצעות שהיו לו באירופה, בארה"ב או במזרח הרחוק. הוא לא עשה את זה. כנראה שכלל שהימים שהוא לא על הדשא עשו את שלהם, ועד כמה שהראש אמר לו שזה נגמר, הרגש מיאן להשלים עם העובדה הזו.
זהבי לא יעלה במו רגליו את בני יהודה לליגת העל. הוא יעשה שמות בלאומית, ויכבוש בצרורות. הוא יקדם את המועדון הסימפטי משכונת התקווה מהתחתית לשיפולי הצמרת. עד כמה שזהבי אייקון הוא יודע היטב שכדורגל זה לא משחק לבודדים אלא לקבוצה. שיווקית, עם זהבי בני יהודה תחזור להיות מועדון מסקרן ביותר, פרט לגדולות מכבי והפועל ת"א, מכבי חיפה בית"ר וב"ש. העובדה שמספר 7 חוזר להתאמן כדי להיות מוכן לחזרה לכר הדשא, היא בשורה טובה לכולנו. אנחנו זקוקים בענף הזה לזהבים. זקוקים לכדורגלנים שהם מודל לחיקוי וכבוד למקצוע. בדרך כלל בסרטים רומנטיים ודביקים יש הפי אנד. הלוואי שזהבי יחזיר כבר העונה (אם הסיפור מול בני יהודה יהפוך רשמית לשידוך) את הזהובים לליגת העל. גם אם אתם לא אוהדים שלו או של בני יהודה, התגעגענו אליו, התגעגענו אליהם.
בסלון של סולומון
מאז יום הכיפורים, אי שם בתחילת אוקטובר, קיבל מנור סולומון תשע דקות בלבד על הדשא במדי ויאריאל. עכשיו הטאלנט הישראלי מחפש את דרכו בחזרה לאחת מקבוצות התחתית בפרמייר ליג האנגלית בידיעה שאין לו מה לחפש בצוללת הצהובה של הלה־ליגה.
הסיפור של סולומון בויאריאל נועד מראש לכישלון. העובדה שקבלת הפנים כלפיו היתה אנטישמית, מכוערת ובסבר פנים חמוצות בלשון המעטה, הבהירה שיהיה לו קשה להטביע שם חותם.
אבל אם נתייחס לסיפור הזה מקצועית נטו, הרי שסולומון, לא נעים להגיד, עדיין לא ברמה הדרושה כדי להוביל קבוצה שהשאיפות שלה הם כרטיס לליגת האלופות באחת משתי הליגות הטובות בעולם. זו אגב הסיבה, שטוטנהאם, אחרי עונה מחפירה, עם שאיפות לחזור לצמרת האנגלית, ויתרה עליו למרות שהרשים מאד בעונת ההשאלה בלידס יונייטד.
סולומון שחקן נהדר ללידס, ווסטהאם, אברטון או בטיס סביליה. ויאריאל, גם טוטנהאם, הם רמה אחד מעל. והוא עדיין לא שם.
סולומון צריך לחשב מסלול מחדש. יש לו את ווסטהאם ולידס כאופציות - שתי קבוצות שהוא יכול לשדרג משמעותית וגם לחזור וליהנות מכדורגל. הוא לא יכול להרשות לעצמו להיות בררן. בסיום חלון ההעברות של ספטמבר הוא התפתה ללכת שבי אחרי השם הגדול של ויאריאל. הפעם עליו לחזור לבסיס.
רק דרך ווסטהאם או לידס ודומיהן יצליח הטאלנט להתפתח כדי שבעוד שנה שנתיים יהיה מוכן באמת לקפוץ מדרגה "לקבוצה גדולה" במונחים אירופאים וגם להיות שם שחקן משמעותי.
קראו גם:
גם להם מגיע
האיצטדיון בקרית שמונה בדרך להריסה משום שבאחד היציעים בו התגלה סדק משמעותי שהופך אותו למפגע סביבתי. השבוע התבשרנו כי נציגים מהממשלה ומהעירייה פלוס מנהלת הליגה דנים באפשרות לשפץ או בלית ברירה - להרוס אותו ולהקים מתקן חלופי.
הצורך באיצטדיון ראוי בקרית שמונה וחזרתה של עירוני קרית שמונה שנודדת לנתניה לארח בביתה, הוא לא רק ספורטיבי, הוא לאומי. יש כאן פגיעה מרכזית בשגרת החיים של אזרחים בשל פעילות טרור של ארגון טרור. סמלית, זה ניצחון קטן ומשמעותי החיזבאללה שהשבית עיר שלמה מלקיים אצלה משחקי כדורגל.
לפני הכל: שדרוג טוטו טרנר, שינויים קוסמטיים בבלומפילד טדי וסמי עופר אפילו לפני הקמת אצטדיון ראוי באשדוד (שגם הוא נושא סופר חשוב) צריכה ממשלת ישראל לעשות הכל כדי שבקרית שמונה יתחילו לעבוד במרץ על הקמת אצטדיון.
מנהלת הליגה, שהיא רגולטור אבל לא רשות מבצעת, צריכה במקביל לצ'פר את קרית שמונה ככל יכולתה. למשל, לפצות אותה על אובדן הכנסות, לפצות אותה על חוסר שיויון ספורטיבי בגלל שהיא משחקת עונה שלמה במשחקי חוץ, ולמצוא דרכים יצירתיות כדי להתגייס למענה. מכיוון שאף אחד לא יכול ולא רוצה לתת לקרית שמונה נקודות ליגה (זה לא רלוונטי כמובן), אפשר למצוא אפשרויות נוספות כדי לתת לו לפחות את התחושה שכולנו מחבקים אותם.
סופר דני
עוד לפני שאנחנו יודעים משהו על תארים נצחונות ורגעים גדולים בסיום עונת המשחקים בכדורגל וכדורסל של 2025-2026, דני אבדיה הוא ספורטאי השנה. אף אחד לא מביא כבוד כמוהו לכדורסל הספורט ומדינת ישראל, אף אחד לא הצליח להיות כזה כוכב באנ.בי.איי כפי מה שאבדיה עושה השנה, אולסטאר.
לא הביצועים של אבדיה הם המדהימים, מדהימה ההתפתחות שלו, היכולת שלו להפוך תוך כלום זמן משחקן אנ.בי.איי נחמד לכזה שכולם חוששים מפניו ומחמיאים לו. הוא לא יגיע רחוק, הוא כבר עף למעלה, עכשיו רק נשאר להמשיך להתמוגג ולחכות בסבלנות שהוא ישבור עוד שיא ועוד אחד בדרך להיות הכדורסלן המצליח שלנו ביותר בכל הזמנים.
אתם אמרתם
"ברור שהארפר נשאר פה, הוא ראש העיר"
מאמן הפועל ירושלים בכדורסל, יונתן אלון, מסתבך עם משה ליאון ואולי גם עם ירדן שועה
(ספורט 5)
