ההחתמה של יון ניקולסקו במכבי ת"א היא הנוצצת ביותר של עונת המלפפונים. חלוץ שהוא מפלצת, סקורר בחסד עליון, ושחקן שכבר הוכיח שהוא גדול על הליגה שלנו. גם אם נניח בדיעבד וניקולסקו לא ירשים כמצופה (יש לי תחושה שהוא יעמוד בציפיות) אין מועדון כדורגל ישראלי שלא היה קופץ בשתי ידיים על שחקן כזה.
ההחתמה של ניקולסקו, ממחישה שמכבי ת"א, הנוכחית, מקדימה בכמה צעדים את מכבי חיפה ולא רק בטבלה. לא ברור, היכן היו הסקאוטרים של המועדון הירוק לפני שנה עם העזיבה של פרנדזי פיירו, כשניקולסקו לא הופיע ברשימה שלהם, בעוד כמה זרים כושלים כן. נניח, אם נסנגר על הקברניטים בכפר גלים, שהיה בלתי אפשרי להנחית כאן אשתקד את ניקולסקו - איפה הייתם בקיץ הנוכחי? איך ייתכן שניקולסקו במכבי ת"א, זלטאנוביץ' בהפועל ב"ש, ובחיפה מנסים למצוא חלוץ זר ולמצוא פתרונות לגיא מלמד ודין דוד שעל חשבונים יגיע מספר 9 מחו"ל.
בחיפה, אולי כדי להוכיח שהעבר של מכבי ת"א הוא ההווה שלהם, מנסים לשים את ידם על ג'ורג'יה יובנאביץ', אקס הצהובים כחולים, שרק עלות הרכישה שלו, לפני שכר, הם שני מיליוני יורו, בדיוק הסכום בעיסקה הכוללת של גולהאר על ניקולסקו.
משהו רע עובר על מכבי חיפה, זה לא חדש. הבעיה היא שלא מצאו שם את הפתרונות לשקם את העסק, להתחיל מחדש, לחזור להיות קבוצה שרואה רק אליפות מול העיניים. העונה האחרונה והקיץ הנוכחי, רק מגדילים את הפער שלה מב"ש ומכבי ת"א. הראשונה קיבלה עדיפות מחמודי כנעאן על פני הירוקים, השניה מצאה חלוץ שהוא בוננזה, עמדה שבחיפה תקועים איתה כבר שנה וחצי. עד כה, ומבלי לזלזל, הבשורה היחידה שיצאה הקיץ מחיפה, היא ההחתמה של מיכאל אוחנה. ועל זה, כל מילה נוספת מיותרת. יענקל'ה שחר, תתעורר.
אדום בעיניים
אחת הקבוצות המסקרנות בעונה הקרובה היא הפועל ת"א, של אדמונד ספרא ואליניב ברדה פלוס הציפיה שתהיה לנו עוד קבוצה גדולה בשיפולי הצמרת. לפחות.
בהפועל הנוכחית יש לא מעט כסף והמון כוונות טובות בניגוד למועדון שירד ליגה לפני שתי עונות, אבל נדמה שעוד לפני שקיימה משחק אחד בליגת העל בעידן החדש, בהפועל מתחילים להבין שהעסק בליגה של הגדולים לא כל כך פשוט.
יש לברדה, מהמאמנים החרוצים שיש לנו, רשימה ארוכה של שחקני רכש מבטיחים שיכולים לשדרג משמעותית את העסק. הבעיה היא שאף אחד מהם, כרגע, עוד לא הגיע לוולפסון - מדיארה הנפלא של הפועל חיפה ועד ג'וקו שסיכם אבל עושה קולות של רגליים קרות. הפועל גם בדקה את ג'ורג'יה יובאנוביץ', היא מנסה להנחית עוד כמה זרים וישראלים ובינתיים מתקוטטת עם הפועל ר"ג על מור בוסקילה.
ברדה יודע מצוין, שהוא צריך קבוצה עם עוגנים. כזו שיש לה בכל עמדה שחקן שהוא מהמובילים בארץ, כדי לעמוד ברף הציפיות. בניגוד לנתניה או הפועל חיפה, הוא לא יכול לעשות עונה שהיא סבבה עם כרטיס לפלייאוף העליון בלבד. הוא צריך לקרוא תיגר על מכבי במשחקי הדרבי אחרי שנים של חבטות מהנמסיס הצהוב, להיות במאבק שווה לגמרי עם מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, להציק כאמור למכבי וגם לבאר שבע. פחות מזה, ובשער חמש לא תהיה סבלנות.
יש לברדה את הדרך ואת התוכנית לעשות את זה. גם את התקציבים אבל זה הולך לו קשה. עכשיו השאלה האם הוא יתעקש על איכות או יתפשר כדי למלא את השורות. אם יבחר בדרך הראשונה, הפועל תצליח. אם יפנה לדרך השניה, זו תהיה עונה מבוזבזת עם סיר לחץ מבעבע.
קראו גם:
הקטנות נגד הגדולות
הרעיון להגדלת הזרים, יצר שתי קבוצות שנאבקות בימים אלה - הקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי שתומכות בהגדלת מכסת הזרים בעוד הקבוצות ה"קטנות" מתנגדות בתוקף.
כל אחת מהאינטרס הצר שלה, צודקת. אבל אין דרך אחרת לומר זאת: הקבוצות "הקטנות", על אף שאינן עושות זאת מאהבת מרדכי, הן שומרות הסף של הכדורגל הישראלי. תארו לכם מצב, שהפועל ב"ש, מכבי ת"א ומכבי חיפה עולות למשחק ליגה עם 14-15 שחקנים זרים בשתי הקבוצות יחד. מה עושה שחקן נוער בן 17, שכל חייו משקיע בכדורגל ובסוף קבוצת האם שלו סוגרת לו את הדלת בשביל שחקן עלום שם מסלובניה?
היו כאן ימים שהזרים שהיו נוחתים בישראל היו בצבע. אובארוב, פולאקרוב, טרטיאק, שאלוי, פישונט, קנדאורוב ועוד ועוד. בעשור האחרון (לפחות) אנחנו עדים לשמות כמו ג'ייקוב ג'נו, נהואל סברינה וזו רק רשימה על קצה המזלג.
תגידו, אתם שם בקבוצות ה"גדולות", על מה אתם נלחמים? הרי הגדלת מכסת הזרים תיתן להם קלף מיקוח מעולה מול כל שחקן ישראלי וגם תעזור לכם לשלם פחות מס. אבל ברמת האיכות - הרי כבר הוכחתם שאתם לא כאלה מוכשרים בבחירת זרים - אז על מה הרעש? שתי קבוצות גדולות בכדורגל הישראלי, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים החליפו או שיחליפו כמעט את כל השחקנים הזרים שלהם אז במה הועילו חכמים בתקנתם?
חוליגנים
מודה ומתוודה: אני צופה אדוק בסדרה "חוליגנים" של כאן 11. מדובר בסוף, בתכנית טלוויזיה עם עלילה מעניינת, שחקנים שעושים עבודה נפלאה, שיש בה המון רגעים שמערבבים בתוכם סלט טעים של דרמה-קומדיה וחיים מציאותיים של מה שאוהבים לקרוא עמך ישראל. בעולם הביבים של ריאליטי בלתי נגמר, זה המון.
יש לי רק בעיה אחת עם הסיפור הזה: הקנאות הכמעט פנאטית של יוצרי הסדרה (שראויים לכל שבח ולכל פרס ומבהירים היטב למה כאן 11 חייבת להישאר איתנו) שאין שום קשר, או במילותיהם, הקשר בין גיבורי הסדרה לבית"ר ירושלים ולארגון אוהדיה הקיצוני "לה פמיליה" הוא בדיוני.
איך ייתכן? הרי הצבעים הם צהוב שחור. סמל המנורה מופיע לא פעם, גם טדי, גם שירי היציע המזרחי המקוריים, אפילו הרגע ההוא, בפרק ששודר השבוע, בו עובד חממי (השחקן שון סופטי) מנהיג הקומץ אומר לעורכת הדין של הארגון, בת הדודה שלו, כנרת (דניאל מנוחין): "נשבע לך במנורה". באיזה מנורה מדובר אם לא בסמל של מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים.
עם עליית הסדרה, בית"ר ירושלים טענה להפרה של סימני מסחר, לשון הרע ופגיעה במוניטין, וביקשה בין היתר צפייה מוקדמת בפרקים וצו מניעה לשידור. בתאגיד כאן הגיבו כי הסדרה היא יצירה עלילתית בדיונית עם גיבורי קונפליקט, וכי היא נהנית מהגנות חופש הביטוי ואמנות, תוך הבהרה, שאין כוונה לפגוע בחובבי הקבוצה או להכליל את כולם. זה טיעון שלא מחזיק מים, אבל הלוואי שהמחלוקת הזו, לא תמנע בעתיד מיוצרי טלוויזיה לעשות כאלה אחלה סדרות.
הנבחרים
דני וולף ובן שרף נבחרו בסוף השבוע שעבר בדראפט על ידי ברוקלין נטס והם יגדילו את הנציגות הישראלית באנ.בי.איי בעונה הקרובה לשלושה (יחד עם דני אבדיה).
זה לא פחות מהישג מרשים שהוא פסגת השאיפות של כל כדורסלן שמכדרר על פרקט וכמובן שכולנו נחזיק לשני הרוקי'ס החדשים אצבעות, אבל זה גם אומר המון על העידן החדש בליגה הטובה בעולם, עידן בו השער לשחקנים אירופאים פתוח לרווחה, עידן בו כבר לא מחתימים ורוכשים את השחקנים הטובים בעולם בלבד אלא גם קונים פוטנציאל בניסיון לנבא מי מסוגל להגיע רחוק. זה כמובן לא גורע כהוא זה מההישג של וולף ושרף, בהחלט לא סוג השחקנים שהם כוכבי על בכדורסל הישראלי (לפחות כרגע). העולם השתנה. פעם שמות כמו מיקי ברקוביץ', עודד קטש ודורון שפר פספסו את החלום להגיע לליגה הטובה בעולם. היום היא הרבה יותר נגישה. זה כל ההבדל.
אתם אמרתם
"אם אלונה ברקת רוצה 12 זרים, שתקנה קבוצה בקפריסין"
‰ מושיקו מישאלוף, יו"ר ארגון השחקנים בהמלצה עסקית לבעלת הבית של הפועל ב"ש
(אתר one)
