הפרינציפ של גולדהאר
לדרוש ממאמן שספג שתי שישיות, לא של בירה מכבי אלא של שערים, בשני משחקים להתפטר זה מאד לגיטימי. גם להביע בו חוסר אמון מוחלט כאוהדים או כהנהלה זה מובן. אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך. לחטוף פעמיים 6:2 ו-6:0 בהתאמה משכיח אליפו - אלו הם החיים. מה שלא לגיטימי, מכוער ועברייני זה לירות זיקוקים ואבוקות מתחת לחלון ביתו של מאמן. אז ז'ארקו לזאטיץ' בא ואמר: "עד כאן. מגיעים אליי הביתה לתל אביב, אני טס חזרה לבית האמיתי בסרביה".
כאן נכנס לתמונה הבעלים מיץ' גולדהאר. אצל הקנדי אין חוכמות. דרך ארץ קדמה לתורה. הוא לא יסכים שהרחוב יפטר לו או יפחיד לו את המאמן. הוא יוצא מגדרו להשאיר את לזאטיץ' במכבי ת"א, כדי שמא יתפרש שהרחוב מנהל לו את העסק. אך ייתכן שגולדהאר טועה. הבעלים היה צריך בהחלט, אם הוא מאמין במאמן הסרבי, לבקש שיחזור בו מההתפטרות. אחרי ניסיון אחד לעשות זאת, עליו למנות מאמן אחר ולבוא חשבון עם קומץ אוהדי מכבי ת"א. להבהיר להם שיש שתי אופציות: או שהם מתחילים להתנהג כמו בני אדם, או שייקחו את הקבוצה ישחררו אותו ויהיו בריאים. נראה אותם אז בלי הכסף שלו.
אלא שלבסוף יש כאן סיפור הרבה יותר מה"איני יכול עוד של גולדהאר". יש כאן תרבות עברייינית שהשתלטה על הכדורגל ובחסותה מפוצצים משחק של מכבי חיפה מול מכבי ת"א, את הדרבי את התל אביבי ופוגעים עם אבוקה בחזה של ילד וכמעט, חס ושלום שורפים אותו למוות בטדי. יקומו נא אחר כבוד, כל בעלי הבית של הכדורגל הישראלי שחלקם רועדים כמו לולבים בפני האולטראס שלהם ויודיעו קבל עם ועדה, שכל גילוי אלימות יגרור אחריו סנקציות של הבוס.
כך, מי שפיטר במעשה הזיקוק את לאזטיץ' ממכבי ת"א, לא יוכל להיכנס יותר בשערי בלומפילד. מי שפוצץ את הדרבי התל אביבי יורחק לצמיתות מיציעי הפועל ת"א. אין יותר פושעים ביציעים ומחוצה להם עם צעיפים. אף אחד לא צריך אותם וכולם סובלים בגללם.
סיפור קטן מלפני שנה שהתרחש באנגליה. אוהד מילוול היכה נמרצות אוהד של קארדיף והנושא הגיע לבית המשפט. השופט אמר לו שיש לו שתי ברירות: להיות מורחק מיציעי מילוול לעשר שנים או להיכנס לכלא לשנתיים. "אתה תבחר את העונש", אמר השופט. האוהד בחר שלא להגיע יותר לכדורגל בעשור הקרוב. מאז, בכל פעם שמילוול משחקת בבית או בחוץ, הוא לא מחתים טביעת אצבע בתחנת המשטרה. הוא מצולם בשיחת וידאו בסלון ביתו על ידי שוטר תורן שבכל רגע גם עשוי להפתיע אותו בביתו.
ועוד עניין לגבי לאזטיץ': במציאות בה זרים ברחו מישראל או חששו לבוא אליה, מאמן מכבי ת"א נשאר כאן בזמן מלחמה מדממת וטילים שעפו על בתים באמצע הלילה. הכדורגל הישראלי הפסיד עוד שגריר טוב בחסות "אוהד", שפינקו אותו כל כך בשנים האחרונות, כך שאינו מסוגל להכיל שתי תבוסות בשבועיים וחצי. איכס.
עוד דקה את נעלמת
שבת האחרונה. אצטדיון המושבה בפתח תקוה. מכבי חיפה 0, הפועל פ"ת 0. תוספת זמן. דולב חזיזה במצב שיכול להפוך ל התקפה מתפרצת בוחר לרוץ לדגל הקרן כדי להעביר זמן. מכבי חיפה, שששני שחקנים שלה הם כל התקציב של הפועל פ"ת, הופכת אל מול עינינו לאסקופה נדרסת. אימפריה? הצחקתם אותנו.
לכל מועדון כדורגל יש ימים שחונים. חיפה חוותה את זה לא מעט לפני האליפויות של ברק בכר, מנצ'סטר יונייטד חווה את זה מאז שפרגוסון פרש, גלזגו ריינג'רס ירדה ליגה. קורה. מה שלא ברור ולא מתקבל על הדעת זו העובדה שבחיפה לא עברו תהליך של להיות מקבוצה אלופה לקבוצה בינונית כמו שקרה להפועל ת"א ובית"ר ירושלים בעבר. חיפה עדיין עוצמתית מבחינת הקהל והכסף, גם מבחינת הכוורת הניהולית ברמת ההשקעה כמו גם כל המעטפת מסביב. היא מתוקצבת כמו אימפריה, מביאה קהל כמו אימפריה, הכל בסדר. חוץ מהדבר החשוב ביותר, קבלת ההחלטות שם. איך נאמר? גם השונא הגדול ביותר של מכבי חיפה לא היה מצליח לחרב אותו כפי שעשו האנשים שזכו שם בג'וב.
בחיפה חשבו שבכר, מאמן ענק, הוא קוסם. ובכן הוא לא. הוא מסוגל להוציא את המקסימום ממה שיש. וזה המקסימום. אין לאף אחד צידוק מוסרי לבוא אליו בטענות אם יש הוראה מלמעלה לייבש את מלך השערים שלו ושל הליגה אשתקד גיא מלמד. אין גם צידוק מוסרי להתלונן, אם בכר צריך להתמודד עם סגל שסביר שאת רובו הוא לא היה אפילו בוחר לצרף למכבי חיפה.
בנוגע לשאלה מה עושים עכשיו יש רק פתרון אחד: 'פינוי בינוי'. לפרק, הכל, ולהרכיב מחדש. לא להסתכל לא על ב"ש ולא על מכבי ת"א. להסתכל היטב על הפועל ת"א ובית"ר ירושלים. להתחיל משם. לזרוע זרעים של קבוצה מצוינת בשנה הבאה. בשנה לאחריה לכוון לאליפות. הקהל יצטרך להבין ולהכיל, וכך גם כל הפרשנים באינספור תוכניות רדיו וטורי פובליציסטיקה. לטווח הארוך זה ישתלם.
הום רן
אלונה ברקת לא חלמה שמכבי ת"א ומכבי חיפה יהיו כל כך רחוקות, הראשונה בחוסר היכולת לגלות יציבות, השניה בטבלה, מהקבוצה שלה. היא גם לא חלמה כשמינתה את רן קוז'וך שזו תהיה הברקה כל כך גדולה. עם כל הכבוד לתקציב של מכבי ת"א ולריקודים של בית"ר ירושלים על הדשא, זה נראה כרגע כמו ב"ש ועוד 13. צריך רק לבקש מראש העיר, רוביק דנילוביץ', להתחיל להכין את הבמות.
והנה, פתאום הסיפור עם החוזה של קוז'וך מסתבך. הוא רוצה שדרוג, אלונה רוצה קודם צלחת. הרוחות הרעות האלה, בסוף יהיו הסיבה לכך שב"ש שוב בועטת בדלי ב'מאני טיים' והופכת לסגן של בר כוכבא. כדי למנוע את זה, אפשר לעשות את הדבר הכי פשוט בעולם: לתת לקוז'וך את מבוקשו. כן, גם אם לא יביא אליפות, גם אם לא יוביל את ב"ש בשנים הקרובות לצ'מפיונס ליג. חוזה לשנתיים, לא יותר, עם אופציה. ממילא אין אלטרנטיבות ישראליות בשוק, ממילא קוז'וך מוכיח את עצמו, ממילא אם ייצא לשוק ימצא עבודה תוך חמש דקות, ב"ש תהיה זו שתגרד את הרצפה כדי למצוא מאמן.
כדורגל כמראה
יום ראשון האחרון, טדי. 29,000 איש עומדים ומוחאים כפיים לרום ברסלבסקי, אוהד בית"ר שחזר משבי החמאס. ביציע אנשים עם דמעות, בוכים מהתרגשות כשהילד המתוק הזה אומר בקול שבור: "עם ישראל חי". מכאן, כבר לא מעניין באמת, הדריבל של שועה, יכולת ההבקעה של קאלו, הטאקטיקה של אבוקסיס ואין הגנה יאללה אודרוב של ברק יצחקי.
לברסלבסקי לא היו הרבה רגעי נחת מאז שחזר מהתופת של הגירסה המשודרגת של הנאצים בעזה. הוא פוסט טראומטי, הוא שבור, הוא מנסה לאסוף חתיכה ועוד חתיכה כדי להשתקם. שום דבר פרט למשפחתו הגרעינית לא מצליחים לגרום לו לחייך. ביום ראשון האחרון 29 אלף אוהדים בצהוב שחור ומועדון כדורגל אחד עם לב ענק וים של אהבה, הצליח לגרום לו לכמה רגעים של נחת. חיבוק פיזי ומאטפורי כאחד שחימם לו את הלב. כל השאר כאמור בטל בשישים.
קראו גם:
טברייני לטברייני
עירוני טבריה מתמודדת בימים אלה עם עננה של חשדות לחוזים כפולים אבל עדיין מצליחה לעשות עונה לא רעה בכלל. מקבוצה שכמעט כולם סימנו כיורדת או לפחות קבוצת תחתית, טבריה במקום טוב באמצע ואם לא תחווה משבר קשה, היא מסיימת סיבוב ראשון סביר ונחמד בהחלט.
ועדיין, לא משנה עד כמה מנסים במועדון לייצר קבוצת כדורגל לגיטימית בליגת העל, כמות הקהל שמגיעה למשחקיה היא בין 300 ל-500 אוהדים מקומיים שעושים את הדרך מעירם למגרש ה"ביתי" בנוף הגליל. זאת, כשרובם ככולם מחובבי הכדורגל בטבריה בכלל אוהדי בית"ר ירושלים, מכבי חיפה ומכבי ת"א.
טבריה חייבת אצטדיון. אבל היא חייבת עוד משהו: זהות. כדי שזה יקרה צריכה הקבוצה הצפונית לבקש מהמינהלת אישור לעשות את מה שעשתה שמשון ת"א בשנות ה-80: להיות הצגה כפולה כמשחק ראשון בסמי עופר במשחקים של מכבי חיפה או במקרים של משחקים שהם סולד אאוט של הירוקים. ובנוסף גם עבודה בלתי פוסקת בבתי הספר בעיר כדי למשוך קהל צעיר וחדש גם ללא תמורה עבור כרטיס או תמורה סמלית. צעדים אלו יחלו באמת לייצר מועדון עם בסיס אוהדים שהיה הרבה יותר גדול בימים של האחים דן, מאיר עמור, שבתאי שינו ואחרים.
אתם אמרתם
"אם לא יהיה לכם בסדר עם קטש, יש לו מקום אחר לעבוד בו"
עופר ינאי עובר על הדיבר לא תחמוד, ועוקץ את שמעון מזרחי
(ערוץ הספורט)
