בית המשפט השלום בקריות הוציא צו מניעה נגד בני זוג מקרית שמואל, שביקשו להרחיב את הדירה שלהם על חשבון הרכוש שמשותף, מבלי שהציגו הסכמה חתומה של שני שליש מהדיירים. הצו הוצא לבקשת אחד הדיירים, באמצעות עו"ד איתי יפה.
בבניין בן 4 דירות בקרית שמואל, בני הזוג רכשו דירה נוספת באותו בניין, ובחודש מרץ השנה ביקשו להרחיב את הדירה, בקומה הראשונה, על חשבון הרכוש המשותף. הדייר בקומת הקרקע, בן 85, הגיש התנגדות לתוספת הבנייה, אבל הוועדה לתכנון ובנייה לא קיבלה את ההתנגדות, וההיתר הוצא. בהמשך ביקש בעל דירת הקרקע צו מניעה שיאסור ביצוע עבודות בנכס מעל עד להסדרת כל הנושא הקנייני, תוך הצגת הסכמות מצד השכנים.
במהלך הדיונים התברר כי בעל הדירה הרביעית בבניין לא התנגד לתוספת הבנייה של השכן, אבל גם לא חתם על הסכמה לביצוע ההרחבה על חשבון הרכוש המשותף.
בעלי הדירה שביקשו הרחבה טענו כי השכן שהתנגד הרחיב בעצמו את הדירה, תוך חריגה מקו הבניין, ועושה שימוש ברכוש המשותף. עוד טענו כי הם זוג צעיר עם שמונה ילדים, ולכן הוצאת צו מניעה תגרום להם נזק כלכלי. לדבריהם, השכן עתר בשיהוי לבית המשפט, למרות שידע מזה מספר חודשים כי הוצא היתר בנייה להרחבת הדירה.
השופט יוסי טורס דן בטענות ודחה אותן אחת לאחת. בפסיקתו קבע, על בסיס לשון החוק, כי הסכמת שכנים להרחבת דירה צריכה להיות מפורשת, בגדר "החלטה שניתן להמציאה". ועל כן העובדה שהשכן הרביעי לא הגיש התנגדות, אין משמעותה כי הוא נתן ידו להרחבת הדירה.
השופט גם דחה את הטענה שהמתנגדים לבנייה צריכים לעתור לבית המשפט מיד עם קבלת היתר בנייה, וקבע כי היתר בנייה איננו אישור לבנות ללא הסכמת שכנים. המתנגדים אינם מחויבים לבקש את עזרת בית המשפט קודם שהתרשמו שהמרחיב מתכוון להתחיל בבנייה בפועל.
השופט קבע בפירוש כי בנייה בבית משותף עם היתר בנייה, אך ללא הסכמת שכנים כנדרש בחוק, היא פגיעה בזכויות קנייניות. "המבקש לא היה צריך להניח כי המשיבים יפעלו בכוחניות ובניגוד לחוק ויתחילו בבנייה ללא קיומו של הרוב הדרוש לכך, ומשכך, לא ניתן לומר כי השתהה".
בני הזוג חויבו לשלם הוצאות ושכר טרחה עורך דין לעותר בסך 5,850 שקל.
