הפלא של תיאטרון הצפון ממשיך לתת את קסמיו: בזמן שעננת הסגר הרביעי (או החמישי, מי סופר) ברקע, והחששות מפני התקהלות במקומות ציבוריים גוברת ונותנת את אותותיה בכל הארץ, בתיאטרון הצפון, נוקשים כל בוקר שלוש פעמים על עץ להסרת עין רעה אחרי לילה עמוס במבקרים: "להסביר את זה במדויק אני לא יכול", מודה הבעלים והמחזאי גדי צדקה, "זה משהו לא מובן, אני יכול לנסות לתת תיאוריות שונות, אבל זה עדיין לא מסביר את התופעה הפנומנלית הזו".
"אף אחד לא נדבק"
נסה לתת תיאוריה?
"אתמול בערב היה כאן מופע שהיינו די סקפטיים לגביו, בכל זאת אנשים חיים בישראל ורואים את זן הדלתא הזה משתולל כל ערב בחדשות והחששות די מובנים וטבעיים, ובכל זאת הגיעו קרוב לאלף איש. עמדתי בצד וחשבתי לעצמי, מה קורה כאן? ההסבר היחיד והסביר, כמה שזה יישמע אולי רומנטי, זה הצמא שיש לאנשים לתרבות איכותית. אנשים הפנימו, אחרי שנה וחצי נוראיות שעולם הרוח נגזל מהם, שמבחינתם התרבות היא לא מותרות, אלא חלק אינטגרלי ובסיסי בחיים של כל אחת ואחד מהם. באופן אישי אני חושב שיש את החיים עצמם, ויש את מה שנותן ערך לחיים האלו, את הטעם לחיות אותם. התרבות, על כל גווניה, נותנת את שאר הרוח הזה. נותנת את הטעם. ואני שואל ברצינות, שווה לחיות חיים בלי טעם?
"דומני, שלאנשים רבים ההבנה הזו, שאצלי היא באה באופן טבעי, חלחלה. הם לא רוצים לשבת בבית ולהכנס למרה שחורה עקב המצב המגפתי שכבר מלווה אותנו תקופה ארוכה, ארוכה מדיי. הם יודעים שככל הנראה הם צריכים לחיות עם הנגיף הזה בסביבה זה עוד תקופה לא מוגדרת והיות שכך, הם רוצים לחיות כמו שצריך ונוהרים לאולמות התרבות".
גם כשישנה סכנה של הידבקות?
"אני לא יודע אם צריך להדגיש את הברור מאליו. אני לא יודע מה הולך במקומות אחרים, רק על מקומי ועצמי לספר ידעתי, בתיאטרון הצפון מקפידים קלה כבחמורה על הנחיות משרד הבריאות ועל התו הירוק. אצלנו, בריאותם של המבקרים במקום הוא בראש סדר העדיפויות, הקפדה על קוצו של יו"ד, ואין אצלי שום פשרות בנושא הזה ועד היום, טפו טפו, אף אחד מהמבקרים לא נדבק. כאשר מקפידים על ההנחיות, אין שום סיבה שלא לצרוך תרבות ברמה גבוהה. תמיד יש את האפשרות לשבת בכורסה בבית ולראות איזו תוכנית ריאליטי רדודה, מסתבר שהרבה מתושבי הצפון החליטו שלא להצביע דווקא על השלט אלא להצביע ברגליים".
"נותן חשק לפנק"
דבריו של צדקה מקבלים חיזוק באופן לא מפתיע גם מניצן בוכבינדר, זכיין בית הקפה/מסעדה בתיאטרון. בוכבינדר בן ה-50, הידוע היטב מקפה רוטשילד המיתולוגי בחיפה, התחיל להפעיל את המקום לפני כחודש: "היו לי הרבה חששות לפני שניגשתי לתחום הזה. ידעתי שאולי יש יתרון של 'קהל שבוי' מה שנקרא, אבל מאוד חששתי מכמות הקהל שתגיע, אם בכלל. הקורונה היכתה בענף המסעדנות ללא רחם, ומקומות חזקים מאוד בענף קרסו כמו לגו. אז זה לא היה פשוט".
אני מבין שהתבדית.
לף "להגיד שהתבדיתי זה 'אנדרסטייטמנט'. זה משהו שאני לא יכול להסביר אותו, ואני גם בכל חיי 'המקצועיים' לא ראיתי דבר כזה. אנשים מגיעים בהמוניהם, וצורכים תרבות מאידך, ובנוסף, לא מוותרים גם על עוגה טובה, או איזה קיש מופלא וכוסית קוניאק איכותית. וזה נותן חשק לפנק עוד ועוד, כי אתה רואה שיש ביקוש, ויש מחמאות, ויש קהל, וזה נותן הרגשה טובה. רק ביום שישי האחרון בבוקר הגיעו לתיאטרון כאלף איש. בבוקר כן? זה משהו שהוא מופלא בכל קנה מידה".
בוכבינדר טוען שהשידוך המוצלח עם תיאטרון הצפון, שכאמור טרי הוא, נוצר מהרגע הראשון: "היה איזה קליק כבר בפגישה הראשונה עם גדי (צדקה א.א)", הוא מתאר, "אנחנו מבינים אחד את השני מבלי הרבה דיבורים. גדי לא אוהב לומר פעמיים, כשהוא סומך על מישהו מספיקה לו פעם אחת. גדי אוהב שהקהל שצורך את התרבות ייהנה גם מערב טוב וחוויה תואמת. הוא טוען שאם אנשים משלמים כדי לצרוך תרבות ברמה גבוהה, גם המזנון ובית הקפה צריך להיות ברמה גבוהה. אין אצלו פשרות בנושא הזה. אני גם מאוד מאמין בזה, ואני מתאים את עצמי, ואת התפריט כמובן, לאנינות הזו. שמע, זה לא קהל רגיל של שוק, שתן לו איזה פיתה עם חומוס, או איזו חביתה וקפה של עלית, והוא מבסוט. זה קהל שרוצה הכי טוב ואנחנו משתדלים לתת לו את הכי טוב".
שזה אומר?
"שיש לנו דברים שאנחנו מתכוונים להוסיף ולהמשיך, כמו שאמרתי, לפנק את הקהל. כיום, בית הקפה מספק לפני ההצגות מבחר מאפים מתוקים ומלוחים איכותיים, וכמובן גם כאלו שהם ללא סוכר, טוסטים וכריכים בריאותיים במגוון סוגים. בנוסף, יש לנו קישים מעולים, מבחר סלטים מושקעים, פלטות גבינות, שתייה חמה וקרה, ובר אלכוהול מרהיב. אחרי החגים אנחנו מתכוונים לתת מענה גם לארוחות בוקר מושקעות ומפנקות, פסטות ובאמתחתנו עוד הפתעות רבות, כי מגיע לאנשים שפוקדים את המקום הנפלא הזה הרבה מעבר".
