"העולם מצחיק אז צוחקים": דומה שאין משפט היכול לתאר את מהותה של הקומדיה המוטרפת מבית היוצר של המחזאי ואיש התרבות גדי צדקה שעלתה בימים האחרונים על בימת תיאטרון הצפון בבעלותו.
הקומדיה, המתארת רווק חרדי מבני ברק המתנחל בתוך ביתם של זוג תל אביבי, ודורש מהם למצוא לו כלה נאה וחסודה, מעבר להיותה מועדת מראש לסיטקום קומי מפיל מצחוק, מצליחה ביד אומן של כותביה גדי צדקה וארז שלם שגם מככב בה בתפקיד הראשי, להעניק מראה ספק צינית על גבול הסרקזם החד, לקומדיית המצבים בה מצויה המדינה מתקומתה ובימים אלו ביתר שאת.
"מדינה שהיא סיטקום"
"מדינה שבה חיים מגזרים רבים בתוך מציאות מופרכת - היא מדינת סיטקום", אומר צדקה שבאמתחתו אי אלו קומדיות ומחזות שהוכיחו את עצמן וגאונותן, "וככזו היא מחייבת התמודדות הומריסטית. ההצגה פשוט מכניסה את המצב הכללי הזה לרזולוציה אישית/פרטית, וזה עובד".
מי שכתב את ההצגה ביחד עם צדקה הוא הסטנדאפיסט והשחקן ארז שלם שמככב בה בתפקיד הראשי לצד יפית אסולין (טלי), גיא לואל (בתפקיד בן), וסיגלית פוקס (בתפקיד רוחל'ה). שלם, אחד מהשחקנים והסטנדאפיסטים המוכשרים והאהובים בישראל, מעניק את הזווית שלו להצלחת ההצגה, והיא קשורה הרבה באישיותו: "בתכל'ס אני גם חרד, אני גם כזה טיפוס שחרד מכל דבר, ולהיות חרד וחרדי, כמו 'הרשל' הדמות אותה אני מגלם בהצגה, די התלבש עליי כמו כפפה.
"אני לא אמור להיות חרדי כדי להתחבר לדמות, כמו כל שחקן שמגלם דמות, מספיקה נקודה מאפיינת אחת בדמות, היא יכולה מרכזית או לא, שאליה השחקן מתחבר, ואז המשחק הופך להיות אותנטי".
יש לך הסבר להצלחה של הקומדיה?
"תראה זו קומדיית מצבים והסיטואציה בה אדם חרדי מתנחל בבית של משפחה חילונית היא ממהותה קומית, אבל אני מסכים שזה לבד לא מספיק. לפעמים דווקא הדבר הברור מאליו מתפקשש לו, כי יכולים להגיד זה טרויאלי על גבול הבנאלי, ובקומדיות לתת איזו יציאה שכולם מכירים אותה או לחילופין כולם צופים אותה, זה להיות צנון, או בקיצור לספר בדיחות קרש. אני באמת, חושב שהחיבור של השחקנים לדמויות עם האיכויות הקומיות שכל אחד ואחת מביאים איתם היא מה שנותנת להצגה את הערך המוסף שלה.
"יש עוד פרמטר אחד שלדעתי גם קשור להצלחת הקומדיה. שמע, זכיתי לעבוד עם גדי צדקה, ושנינו עובדים הרבה פעמים באלתורים תוך כדי משחק ורואים מה עובד יותר על הקהל ולא מתביישים לשנות שורות, או ציטוטים מתוך המחזה כי זה עובד יותר על הקהל. אני יודע שזה משגע לפעמים את השחקנים על הבמה, וזה המקום לבקש מהם סליחה, אבל זה חזק ממני. אני חושב שזו גדולה אגב. אדם יכול להתקבע על מה שכתב ולחשוב שזה 'מאסטר פיס', אבל יכול להיות שיש משהו שעובד יותר טוב, והשאלה האם אתה ערוך ומוכן לקבל את השינוי. וגדי, עם היכולת הגאונית שלו מבין את זה היטב. גם אני שבא מעולם הסטנדאפ וכותב לעצמי מערכונים, משנה כל ערב את מה שאני חושב שיעבוד יותר טוב על הקהל. סטנדאפ ראשון שלי ממש לא נראה כמו הסטנדאפ החמישי שלי, זה משהו אחר לגמרי".
אז אתם מתפרעים על הבמה?
"למזלי הגדול יש את גדי צדקה, שתמיד מחזיר אותי לתלם. ונותן לי את האיזון ו'הבאלנס' הדרושים. הוא מבין קהל והצגות הרבה יותר טוב ממני, והוא מרגיע את בעיית הקשב והריכוז שלי. להיות ערוך לשינויים כן, אבל עדיין לא לחרוג מהמסגרת. וזה עובד ועובד טוב, אנשים נחנקים מצחוק בהצגה".
מפולניה באהבה
שלם (47) המוכר לכם מתוכניות הבידור הרבות בהן השתתף כמו "צחוק מהעבודה", "מחוץ לחוק" ו"משחק מכור", ו"הנחלה", מודה שגם במשפחתו, לא משעמם לרגע: "הם לא חרדים כן, אנחנו קיבוצניקים במקור, אבל גדלתי למשפחה די מצחיקה, בעיקר מהצד של אמא הפולניה שגדלה עם שלוש אחיות שיש להן לשון מאוד חדה. קיבלתי את ההומור והציניות מהן", הוא מחייך, "אני חצי פולני חצי אלג'יראי, אבל הצד הפולני מאוד חזק. אנחנו טובים בברוגזים ו-50% מהזמן אנחנו בברוגז עם מישהו מהמשפחה המורחבת, ככה גדלתי. כילד אני זוכר שבכל אירוע משפחתי, אם דוד היה ניגש לומר לי שלום, הייתי צריך לשאול את ההורים שלי אם אנחנו מדברים איתו או לא ואם זה בסדר לענות לו".
מעבר להומור בהצגה יש לה גם אינטרפטציות יותר מורכבות ועמוקות.
"זה בעצם די מצייר בגרוטסקיות את המצב שלנו בארץ, וזה בעיקר מלמד אותנו איך ניתן ואפשר לחיות עם השני. איך אפשר להגשים את חזון השלום האוטופי בו גר חרדי עם חילוני, ואחד עם שטריימל ירבץ עם תל אביבי. מסכים. חוצמזה, אני אחרי ההצגה כבר החלטתי: אל תורידו לחרדים את הקצבאות. זהו".
