"יאללה, תרימו": המחזאי, הבמאי, היוצר והבעלים של תיאטרון הצפון גדי צדקה לא מפסיק להפתיע, ובהברקה גאונית החליט לצרף את השחקנית שמתוייגת אצל רובנו כאשת השירה בציבור המיתולוגית עינת שרוף (59) לסדרת מופעים שמחה במיוחד של שירה בציבור. בראיון איתה מגלה עינת שרוף למה החליטה לחזור למופעים הללו אותם זנחה כמה שנים, מות אביה, למה חשוב עכשיו יותר מתמיד להיות ביחד וגם הסבר קצר וממצה על יחסיה עם שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד (כן, כן. התמונה ההיא).
סדרת מופעי שירה בציבור, המחולקים לערבי נושא ומלווים בלהקות מגוונות, הגיעה לצפון. יותר נכון לתיאטרון הצפון (שזה למעשה היינו הך בהתחשב בעובדה שעולם התרבות של האזור החל להתנקז לבמה אחת). כוכבת הסדרה היא לא אחרת מאשר עינת שרוף, המוכרת לכולנו בתור "הגברת הראשונה של הגנקי" - מועדון הקריוקי המיתולוגי של ערבי שירה בציבור בציבור שהרקיד את ישראל מסוף שנות התשעים בואכה שנות האלפיים.
ההופעה הראשונה בסדרה היא, איך לא, חזרה לשירים הנוסטלגים והמשמחים של להקת פיקוד הנח"ל. עינת שרוף מארחת את דפנה דקל ואורנה דץ במופע קפיץ ושופע להיטים של מיטב הלהקות הצבאיות.
כידוע, להקת הנח"ל היא הלהקה הצבאית הידועה והמצליחה מבין הלהקות הצבאיות והראשונה שהוקמה בצה"ל. הלהקה, שנחשבת לממשיכת הצ'יזבטרון, בלטה בתרומתה הרבה לזמר העברי בביצוע שירים רבים מפי מיטב היוצרים בארץ, והוציאה מבין שורותיה עשרות זמרים ובדרנים ידועים. בין השירים שקפיצו את תושבי הצפון נמצאים: חורשת האיקליפטוס, הורה האחזות, ישנן בנות, שלווה, קרנבל בנח”ל, שיר לשלום ועוד.
במה אחת - סגנונות שונים
שרוף, שכבר פנתה לאפיקים אחרים מאז, חוזרת לבמת תיאטרון הצפון, בהברקה גאונית של הבעלים של התיאטרון, איש התרבות, גדי צדקה, שהחליט ליצור סדרת מופעים של ערבי שירה בציבור, כמובן עם טוויסט יחודי, בו שרוף תעלה לכל מופע שכזה עם להקה אורחת שתמסגר את המופע בגוון המיוחד לו: "בסדרת המופעים הזו", אומר צדקה, "נזהרנו מלעשות סלט, אלו לא ערבי קריוקי, בו קיים בליל לא קוהרנטיי של שירים וסגנונות מוזיקליים. החלטנו לקיים ערבי נושא למופעים אלו שכל אחד מהם ייתן דגש על סגנון מוזיקלי ישראלי אהוב, וכך ימצאו את עצמם רבים יודעים לאן הם מגיעים ומתרפקים על השירים הכה אהובים להם. כך נמצא ערבי שירת להקות צבאיות, ערבי שירי אהוד מנור ונעמי שמר, ערבי שירה של מוזיקה ים תיכונית, וגם ערב של שירים אהובים ונוסטלגיים בלועזית".
עבור צדקה, הפיכת התיאטרון האיכותי שקנה לו שם ארצי מאז חודש לפני כשנה, לבמה גם עבור ערבי שירה בציבור אינו מפחית בכהוא זה מהעולם התרבותי והאנין שהוא כה מזוהה עימו: "אמרתי בעבר, ואחזור ואומר את זה שוב, תיאטרון הצפון יהיה בית תרבות לכל הז'אנרים, הסגנונות, ההופעות והמופעים. עבורי, כל עוד יש לאומנות פרפורמרית מכל סוג שהיא, דרישה וצורך, היא תמצא לעצמה מקום של כבוד על אותה במה, סטנדאפיסט לצד הצגות רפרטואר, שירה בציבור לצד ערבי קאלט וסאטירה".
"כולם על הרגליים"
כאמור, גם עינת שרוף התחברה מאוד לרעיון, והחליטה לשוב ולקיים ערבי שירה בציבור לאחר שנים: "הרעיון כולו עלה מגדי (צדקה א.א) מתאטרון הצפון שפנה אליי והאמת שעד היום די נמנעתי מלעשות ערבי שירה בציבור עם מסכים ומילים, והפעם אולי בגלל התקופה פתאום ממש בא לי קצת לחזור לחמימות הזאת של הביחד של השירה בציבור. זה כמובן לא אומר, שכל ערב כזה לא יגמר במסיבה גדולה ויאללה כולם על הרגליים.
"חוץ מזה, גם עצם המפגשים עם הסגנונות והאומנים האורחים ממש עשו לי חשק והחלטתי ללכת על זה ואני מקווה שכל תושבי אזור הצפון יסחפו איתי לתחושה הזאת שלי".
שרוף, שגדלה והתחנכה במושב חצב שבשפלה, סיפרה לאחרונה בראיון כיצד הגיעה בכלל לעניין השירה האקלטית המלווה בהווי הכי ארץ ישראלי שיכול להיות: "גדלתי בבית של הורים ציונים שחלמו להגיע לישראל. בשבתות הייתה אצלנו שמחה יוצאת מן הכלל. הבוקר היה מתחיל עם שירים של אום כלתום ופריד אל־אטרש, ממשיך עם 'התרנגולים', שושנה דמארי ויפה ירקוני ומסתיים עם הגבעטרון. גדלנו עם שירים סטייל 'פה בארץ חמדת אבות', אבל תמיד היה גם הצליל השמח והמסולסל, שהיה מדליק אותנו מהר לשיר ולרקוד. הייתי שרה בכל הזדמנות, באוטובוס, בדרך לבית הספר, באירועים ובטקסים.
"לצערי, מותו של אבי בן ציון ז"ל בתאונת דרכים כשהיה בגיל 47 ואני הייתי בת 14 השפיע על כל דבר שעשיתי בחיים, עד היום. זה מה שגורם לי לשיר, לרצות לשמח אנשים".
"הייתי צריכה להתפרנס"
אבל שרוף, אם לשתיים וסבתא לארבעה נכדים, היא גם שחקנית. למעשה, היא שחקנית הרבה יותר מאשר זמרת. את צעדיה הראשונים בעולם המשחק עשתה שרוף ב־1987, כשנבחרה להשתתף בהפקה המצליחה של תיאטרון הקאמרי - "עלובי החיים", אך די מהר זנחה את העולם אליו תשוב מאוחר יותר: "המשחק תמיד היה עבורי כחלום גדול, אבל הלכתי להיות זמרת, כי הייתי צריכה לפרנס שתי ילדות קטנות.
"התחלתי להופיע במקומות שונים ובמקביל הלכתי ללמוד בבית הספר למוזיקה רימון. התחלתי להופיע בקונצרטים בפני משרדי ממשלה, חברות גדולות, ועדי עובדים ועוד. למרות שהופעתי המון, הייתי אנונימית ואף אחד לא ידע מי אני. התפנית אירעה כשהכרתי את בן זוגי, המוזיקאי תמיר הרפז, שהיה חבר של יאיר לפיד והופיע עם להקה בתוכנית שלו. באחת הפעמים ביקשתי שהוא ילווה אותו בהופעה כי הקלידן שלי היה בחו"ל, ושרתי באותה הופעה קלאסיקות כמו 'היו לילות', 'הן אפשר' ו'יצאנו אט', ולקראת סוף ההופעה, בעל האירוע ביקש ממני לשיר בספונטניות את 'שבחי ירושלים' והקהל היה בטירוף, באקסטזה ושר יחד איתי. כשהאירוע נגמר ונכנסנו לאוטו, תמיר אמר לי: 'בוא'נה, את טובה! אבל את לא צריכה לעשות את מה שאת עושה. את יודעת להרים את הקהל וצריכה לעשות ערב ים תיכוני, שהקהל ירקוד על השולחנות'. אני חייבת לו הרבה, כי הוא כיוון אותי לז'אנר הזה, הז'אנר של לעשות שמח, שזה מה שאני עושה עד היום".
זה מה שהפך את שרוף לכוהנת הגדולה של השירה בציבור. "גדלתי על תוכניות הטלוויזיה של שרה'לה שרון בערוץ הראשון, ועל ההופעות של דודו זכאי, אני נורא אוהבת את המוזיקה הישראלית ואת עמודי התווך של השירה בציבור, הפריצה שלי הגיעה בשנת 2001, כשנקראתי להחליף את מקור השראתי, שרה'לה שרון, במועדון הגנקי בתל אביב, שהפך מאז לביתי הקבוע, והשאר היסטוריה".
שרוף החלה להנחות תוכניות בטלוויזיה וברדיו וב-2013 חזרה לעולם המשחק אותו זנחה לפני שנים בסדרה המצליחה "אבודים באסיה (שם גילמה את אפרת וקסלר, אשתו של אדי וקסלר (צחי גראד). ומאז החלו התפקידים להגיע בסרטים ובסדרות ("האחיות המוצלחות שלי", "ויקי ואני", "כפולים", "כמעט מפורסמת" "Oboy" וכמובן ההישג המשמעותי כשנבחרה לגלם את תפקידה של מרגלית בסרט הקאלט "ישמח חתני".
בחודש יוני האחרון, לראשונה זה 35 שנה, חזרה שרוף לשחק בתיאטרון, כמחליפה בהפקה "בוסתן ספרדי" של תיאטרון הקאמרי.
החברות עם לפיד
על החברות המתוקשרת שלה עם יאיר לפיד אמרה שרוף בראיון שפורסם לפני כחודשיים: "החברות שלנו נשארה אמיצה וטובה באותה המידה, כל השנים. אנחנו כמו משפחה. עם זאת, חשוב לי לציין שאומנם אנשים מקשרים בינינו, אבל גם יודעים שלמרות החברות, אני עינת שרוף, זמרת ושחקנית בזכות עצמי ואני עושה שמח לכל עם ישראל, ולא משנה לאיזו מפלגה תצביע. הוכחתי את זה גם. אני אוהבת את העם ואת המדינה ואני פטריוטית בלי שום קשר לאף אחד. אני אדם בפני עצמי.
"ואני יודעת שכולם מדברים על התמונה ההיא, שמבחינת יאיר ומבחינתי היא מאוד מצחיקה, היא צולמה ברגע של צחוק, ושנינו מתייחסים אליה בהרבה הומור. אני אוהבת את זה שלכל אחד יש את הדעות שלו, ולהופעות שלי מגיעים אנשים מכל קצווי הקשת הפוליטית ואני שמחה להופיע בפני כולם. כל המטרה שלי היא להמשיך להיות כל הזמן בעשייה, בהופעות, במשחק, לפרוץ גבולות. שתי המילים שמבטאות אותי הכי הרבה, וזה מה שאני רוצה שיזכרו ממני, הן 'לעשות שמח'. זה המוטו שלי. אלו שתי המילים שהכי משמחות אותי ומגדירות את מי שאני. נועדתי לעשות שמח".
