איך מחזה אחד נוגע בעצב הכי רגיש של תושבי המדינה בימינו ועושה את זה בצורה הכי קלילה שאפשר? המחזה, יותר נכון, הקומדיה היהודית, "ברית מילה" אותו כתב המחזאי אילן חצור וביים היוצר ואיש התרבות גדי צדקה מצליח בשילוב מופלא להעלות את כל השאלות הכי קשות על השולחן ועדיין להקרע מצחוק: "לקחנו את השאלות הכי קשות על מיהו יהודי והבאנו אותם בצורה הומוריסטית. הקהל צוחק, אבל הולך הביתה ומברר לעצמו לאיזו דמות הוא בדיוק מתחבר", מסביר חצור.
כמו וודי אלן
המחזה בהשתתפות גיא לואל, דורית פלד- הרפז, אבי אטינגר, גיל וסרמן, יורם יוספסברג, איצ'ו אביטל מספר על כריס (גיל לואל) שחולם לפרוש מעבודתו המתישה כאיש מכירות ולנוח על זרי הדפנה. אולם לצערו טרם הצליח להרוויח מספיק כסף כדי שיוכל להפסיק לעבוד. יום אחד מספר לו דיוויד חברו, על יהודי אחד, המשמש כיועץ השקעות ממולח, שמרוויח הון עבור לקוחותיו. אלא מה? יועץ ההשקעות הזה עובד רק עם חבריו היהודים מבית הכנסת. כריס מחליט להתגייר כדי שהמשקיע האגדי יסכים לקבל אותו כלקוח, ולהכפיל ולשלש עבורו את חסכונותיו. אולם הדרך להפיכתו של כריס לבן העם הנבחר רצופה קשיים וצחוק בלתי נשלט.
"הגיבור עובר בין חב"דניקים, דרך הרבנית הרפורמית שמכריחה אותו לחבק עצים, או איזה יהודי לאומני שמכריח אותו לירות בנשק ומרצה לו על התפיסה הכוחנית – הכל כדי להימנע מהברית מילה. לגאולה שלו הוא מגיע רק אחרי שירד עמוק לביבים", מסביר חצור, "זו בעצם תמונה מוגזמת, מכורח טבעה כקומדיה, שכמו כל קומדיה טובה, ואני מוכרח לומר שגדי צדקה מבטא את זה בביום יוצר מגדר הרגיל, נותנת מראה על שלל הגוונים והזרמים במדינת ישראל של היום.
"יש שאלות קשות מאוד שאנחנו חייבים לברר אותן, ואיך עושים את זה בצורה הטובה ביותר אם לא בהומור". חצור טוען כי למרות שהמחזה משופע בסטיגמות, סמי אנטישמיות, שמהם חשש בהתחלה, הרי שבצורה מסוימת הוא "עובר טוב" בעיניים של הקהל. "זה מסוג המחזות וההצגות שמקובלות מאוד ביהדות האמריקאית, שאוהבת לצחוק על עצמה, וקוצרת את מיטב ההומור בארצות הברית. כמו הקומדיות השנונות של וודי אלן, ועד בשביס זינגר עם השטייטעל היהודי וההומור המעולה שלהם. הקפדתי גם לשזור בתוך ההצגה בדיחות יידישאיות עסיסיות כאלו, שבעצם יורדות עלינו.
"כשלעצמי העבודה עם צדקה כבמאי רק הפרתה אותי. נתנה לי רובד אחר של המחזה. אולי זו הסיבה שהוא עובר חלק בגרון ויחד עם זאת משאיר טעם ששווה לחשוב עליו. במחזה טוב לא נותנים תשובות לשאלות הכי גדולות, אלא רק מעלים אותן".
שנה קטסטרופלית
השחקן הראשי במחזה, גיא לואל, אחד השחקנים האהובים במדינה ("פולישוק","חשופים" ועוד) המשחק את כריס מתאר את הסיטואציה עליה מדבר חצור שנוגעת לו באופן אישי: "לא יודע איך להסביר את זה, אבל בפעם הראשונה שנדרשתי לומר 'למה להתגייר, אני נוצרי?', נרתעתי. היה לי מוזר להגיד את המשפט הזה, אחרי הרפליקה הזו הכול רץ, כי מדובר בעצם בקומדיה שבאמת מפילה מצחוק, אבל עצם העובדה שהייתה לי רתיעה מהמשפט הזה, משהו בעומק של הבטן, מראה כמה המחזה הזה בעצם נוגע בעצבים הכי רגישים של דת, מדינה וזהות.
"שתבין אני לא מקיים מצוות, אבל אני חש, כמו כולנו, יהודי עד עמקי נשמתי. והשאלות שהמחזה מעלה הגם שהן מומחזות בצורה קומית על גבול הגרוטסקה, מנקרות ומעוררות חשיבה, ואני חייב לומר שהקהל מפנים את השאלות הללו ובד בבד מתפקע מצחוק, שזה מעורר התפעלות".
בעוד לואל מפליג בשבחי הקומדיה הוא לא יכול להשתחרר מהמועקה ששנת הקורונה הותירה אחריה בעולם התרבות. כזכור, בעיצומה של השנה נחשף לואל עובד כשליח בירקניה כדי לפרנס את משפחתו - דבר שמיקד את תשומת הלב, יותר מאלפי מילים, על מצב התרבות שנזנח בעת ההיא. היום, כשהוא חזר לכור מחצבתו, לבמה, הוא מסביר: "עברנו שנה נוראית, ומעבר לאוזלת היד של הממשלה ומעבר להזנחה הפושעת של עולם התרבות, לי באופן אישי היה קשה מאוד לראות כמה אנחנו ברי חלוף.
"בוא אחונה, אני תמיד ידעתי ששחקן תיאטרון זה לא מנתח מוח, ובכל זאת זה הדהים אותי איך הקהל לא קם על רגליו ולא מחה. לקחו לו את העולם הזה, את שאר הרוח שנותן טעם לחיים, והוא לא קם על רגליו. והיום אני אני יכול להבין את זה, הקהל של התיאטרון הוא קהל שקט מטבעו, קהל שאת צערו הגדול מפנים, וכעת אנחנו רואים איך זה מתפרץ במלוא העוצמה.
"אתה יודע שעלינו בהצגה בתיאטרון הצפון, שזה באמת בית של עולם התרבות בצפון, ופתאום נדלק האור, ואתה רואה אלף איש! לא פחות מריעים לך, זה לא מחיאות הכפיים שנתנו לי את הנחמה, זה הקטע שגרם לי להבין שעולם התרבות חי ונושם. ואם אנחנו כבר מזכירים את תיאטרון הצפון, אז זה משהו פנומנלי מה שנעשה כאן. תקשיב, אני לא מתבייש לומר, שבעבר כשהיינו רואים בלו"ז של ההצגות שאנחנו אמורים להגיע לצפון, היינו מתבאסים מאחורי הקלעים. מה צפון עכשיו? מאז שגדי פתח את התיאטרון, אנחנו רק רוצים לראות מתי אנחנו מגיעים לפה. זה הפך להיות בית אמיתי. גם שלנו השחקנים".
לראשונה בתיאטרון
ויש עוד אחד שרואה בתיאטרון הצפון בית ולו זו הפעם הראשונה שהוא מחשחק בתיאטרון בכלל . אבי אטינגר, סטנדאפיסט וקומיקאי שמשתתף בתוכניות הומור וסאטירה כמו "משחק מכור", "מועדון לילה" ו"עד כאן!' עושה את צעדיו הראשונים בעולם הבמה במחזה הזה. "אני מגלם יועץ לענייני גיור, מעין מאכער יהודי שמגייר אנשים, ובעצם מוציא שם רע ליהודים", הוא מסביר ומספר במקביל איך זה לעלות על הבמה לראשונה: "זה מפחיד על במה כי אני עובר טוב אחרי עריכה, ועל במה אין עריכה, זה בלייב, אבל נראה לי שאני עובר טוב", הוא צוחק.
מי שקלט אותו מעולם הטלוויזיה וההומור והביא אותו לעולם התיאטרון הוא גדי צדקה: "לגדי "לגדי יש חושים שאנחנו לא רואים. הוא ראה אותי בתוכנית 'עד כאן', שבה שמאלנים וימנים מתווכחים בהנחיית מיכאל הנגבי, וחשב כנראה שאני מתאים לדמות המאכער, יש לו אינטואיציות מעולות לגדי.
"בהקשר הזה אני לא יכול להמנע מלומר את החשיבה מחדש שעברתי כשחקן. אני אף פעם לא התחברתי לתיאטרון, אבל קיבלתי הצעה, רציתי להתפרנס ויאללה. לא התכוונתי להשתקע או משהו. למדתי טקסט בעל-פה, ידעתי שהשחקנים המנוסים יעזרו לי, וזה. כאילו חד פעמי. ההופעות בהצגה עם החזרות, והטאץ' של צדקה משאירים לי טעם של עוד. שאולי תיאטרון זה לא דבר כל כך מאיים כמו שזה נראה, וזה הכי סבבה שיש".
