אשר קשר //
"אין סיבה לא ליהנות להיות הורים", מסביר ד"ר אייל דורון, "הורים בוודאי לא אמורים לסבול ולהתלונן על דברים כמו החופשות של הילדים או לעשות מההורות סוג של פולחן וקורבן שהם מקריבים למענם".
הספר שלך מלמד איך להיות הורים טובים יותר?
"ממש לא. זה לא בית ספר להורות. אני לא מאמין ביצירת כללים והוראות, לכן הספר לא נמצא בין ספרי ההדרכה אלא בין ספרי העיון. אני מגיש תוצאות של מחקר רב שנים שעשיתי בארץ ובעולם, ובו שיחות עם עשרות חוקרים והורים על חינוך, שיעורי בית, טכנולוגיה ומסכים. אלה נושאים שמטרידים הורים בכל העולם במאה ה-21".
אפשר בכלל ללמד להיות הורים?
"אפשר להראות כיצד תביא את עצמך לתוך ההורות יותר מכפי שעשית עד היום ובצורה יותר יצירתית וקומוניקטיבית, במקום להיות שוטר תנועה שמחלק הוראות".
יצירתיות היא שם המשחק
בספרו החדש "להמציא מחדש: הורות וחינוך במאה ה21" (כתר), מושם דגש רב על יצירתיות. ולא בכדי. ד"ר דורון, נשוי ואב לשניים (11,13) הוא חוקר ומפתח חשיבה יצירתית וראש החטיבה לפסיכולוגיה ולמדעי הרוח במרכז הבינתחומי הרצליה.
"אם הורים ימשיכו לנהל את ההורות שלהם לפי שמועות, פיסות מידע, זיכרונות ילדות וקצת ממה שהשכנים עושים, הם ימשיכו להרגיש אשמים, שחוקים ומתוסכלים", הוא אומר.
"הורים צריכים לשאול את עצמם מה חשוב לעצמם ולהורות שלהם. במקום שהיא תצמצם אפשרויות ותיקח מהם אנרגיה, למה שזו לא תהיה הזדמנות לפתוח לעצמם עוד אפשרויות, כמו מי אנחנו ואילו פינות בחיים עוד לא סגרנו. חייבים לפתוח את הראש, להתפתח יחד עם הילדים וליהנות הרבה יותר בדרך".
ואתה מסביר איך?
"אני מדגים איך עושים את זה במקומות אחרים בארץ ובעולם. חשוב להבין שהורות מתרחשת תוך כדי תנועה.
"אין מדריך אחד ידוע מראש. כל אחד מתאים את הדברים לעצמו. יש כלים ורעיונות ואתם צריכים ללמוד להשתמש בהם. מודל ההורות המעודכן שמוצג בספר משאיר מאחור שמועות, כללים ומתכונים. אני מדגיש את ההזדמנות שלנו כהורים לפתח יצירתיות אישית ולפתור בעיות בדרך שלנו.
"היה לי חשוב לארגן ולסכם עבור כל הורה ומי שעומד להיות הורה, וגם לכל מבוגר שרוצה להמציא את עצמו מחדש, חלק מהמסקנות והתובנות שיש בעולם".
מה רע באופן שההורים שלנו גידלו אותנו?
"חלק גדול מהתפיסות ומהערכים שעליהם גדלנו כבר אינם רלוונטיים. שוק העבודה משתנה במהירות, מקצועות שנחשבו בעבר לבטוחים נכחדים, אחרים עולים תחתיהם, ומערכת החינוך מפגרת מאחור. אבל ההורים? הם עדיין פועלים על פי מודלים שלא עודכנו, עושים מה שראו בבית וממשיכים עם שיטת המקל והגזר, למרות שבכל שאר התחומים אנחנו כבר לא מתנהגים כמו ההורים שלנו".
זמן מסכים
"משך הזמן שבו ילדים מבלים מול המסכים זו דילמה בעייתית לרוב ההורים", אומר דורון. "לטעמי ההגבלה נותנת הזדמנות לבנות קשר עם הילד, להציע לו לשחק יחד וללמוד על העולם שלו.
"כך אתה מראה לילד שאתה מכבד אותו, נהנה מחברתו ולא פוסל את שיקול דעתו כשאתה מציב בשרירותיות מגבלות זמן למשחקים שלו. אני ממליץ לקחת את הילד יום בכל חודש לעבודה. זה בונדינג מטורף ולא כשהוא חולה.
"כשילד רואה את ההורה בפעולה מחוץ לבית, מתמודד, פותר בעיות בהתלהבות - מזה הוא לומד ושואב".
ומקלחות למשל, איך תשכנע ילדים להתקלח?
"זה תמיד מדהים. אנשים יכולים להיות יצירתיים בעבודה אבל בבית? פתאום הם אטומים. צריך להתייחס אל הבית כמקום להתפתח בו בדיוק כמו בעבודה ולתת דוגמא אישית.
"אנחנו צריכים להביא את הכישרון והאותנטיות שלנו לתוך ההורות ולהשקיע מחשבה ויצירתיות, כל אחד בהתאם למה שעבר ועושה בחיים".
מז'נווה עד באר שבע
"בשלוש השנים האחרונות עברתי מסע", מספר דורון. "אני עובר אותו למעשה מאז שהפכתי לפני 13 ו-11 שנים לאבא של איתמר ואלונה. אני מנסה להבין את ההורות שלנו ואת מה שקרה לה.
"התמסרתי לשיחות וראיונות עם חוקרים מובילים בעולם, עם אנשי חינוך יזמים חדשניים. פגשתי הורים בשנחאי, קופנהאגן, ברלין, הלסינקי, אמסטרדם, ז'נווה, וגם ברמת הגולן ועד באר-שבע. הרבה שיחות עם מורים, מנהלים וכמובן, עם ילדים ובני נוער".
ויש מקום שגילית שמומלץ במיוחד לגדל בו ילדים?
"ממש לא. כל מקום עם היתרונות והחסרונות שלו. מה שחשוב הוא למצוא את המקום הכי מתאים לילד שלך. לא תמיד חייבים לשלוח אותו לבית ספר בקרבת הבית. עדיף למקום שיש בו דמות מחנכת שרואה ומאמינה בילד.
"בתוך ההתקדמות הטכנולוגית המדהימה מערכת החינוך נותרה קצת מאחור, אז לפחות מבחינה רגשית חשוב שיהיה מישהו עבור הילד".
אתה, כאבא, השתנית בעקבות המסע שלך?
"בוודאי. התחדדה לי ההבנה שלא להטיף על דברים שאני בעצמי לא עושה. זה פשוט אחד הדברים הכי מיותרים שיש. בזבוז זמן מוחלט. דוגמא אישית מאוד משמעותית כאן".
