גופתה של אדיסי אלבנה (29) התגלתה בסוף השבוע האחרון אחרי שהשכנים דיווחו על צעקות מדירה בקרית אתא, והשוטרים פרצו את הדלת. בן זוגה, החשוד ברצח, גרמה זארו בן ה-39, קשר את עצמו לרצח. לטענתו, פגע באלבנה בעקבות ויכוח. על מה שאירע בדירה הקטנה ברחוב יוספטל בקרית אתא שמעו חברותיה מאתיופיה המתגוררות בירושלים דרך כלי התקשורת, ומיהרו לבשר להוריה של אדיסי באתיופיה.
השבוע שוחחנו עם הוריה של אלבנה באתיופיה, האב, האבגברה מסקל גברו, והאם אגרגדאי, שקיבלו את הבשורה המרה. השיחה נעשתה באמצעות ראובן מששה, חבר מועצת קרית ים ואחד האנשים המוכרים בקרב העדה האתיופית בקריות, שהיה בקשר עם בני המשפחה וסייע בהליך קבורתה.
"הלב שלנו שבור וכואב", מיררו בבכי. "זארו הגיע לאתיופיה לפני כשנה כדי לשאת אישה, והכיר את אדיסי. היא החליטה ללכת איתו לישראל. אנו תמכנו בה, ובנה בן ה-9 נשאר אצלנו. אדיסי חלמה להקים בית בישראל, לקחת את בנה איתה, ולסייע למשפחה כלכלית, אבל הכל נגדע", אמרו בכאב. "החיים של אדיסי נגמרו".
רק לפני כשנה עלתה מאתיופיה וכמעט שלא ידעה מילה בעברית. במשך תשעת החודשים האחרונים עבדה במפעל יונידרס בחוצות המפרץ, בתפקיד בקרה. שכניה, שנחשפו למצוקתה, סיפרו שניסו לסייע לה בדרכים שונות - הזעיקו את המשטרה, דיווחו לרווחה ואף הציעו עזרה.
אחד השכנים המתגורר בדירה העליונה, האני אבו עזיזה, סיפר למיינט קריות: "אדיסי הייתה נשמה טובה. היא נהגה לצאת בכל בוקר לעבודתה במפעל הלבשה, עם תיק על הגב, ובשעה שבע בערב הייתה חוזרת אל הדירה שלה בקומה הראשונה. לא היה לה קשר עם אנשים אחרים. היה נדמה תמיד שהיא חוששת לדבר".
"חששתי לחייה"
אלבנה, שעלתה לארץ מאתיופיה לפני כשנה, הותירה אחריה בן, ילד כבן 9, שנמצא עדיין באתיופיה, אצל הוריה. "זה לא דבר חריג שבני העדה האתיופית המתגוררים בישראל מגיעים לאתיופיה כדי לשאת נשים יפות", סיפרו הוריה למיינט קריות.
"כשזארו הכיר את אדיסי, הוא אהב אותה, והיא עברה לישראל. זארו הבטיח לה שאחרי שתגיע לישראל הוא יביא גם את בנה, אבל בפועל זה לא קרה. אדיסי שמרה על קשר איתנו, והייתה מתקשרת אלינו ואל בנה. היא סיפרה לנו שהיא מאוד בודדה, ושהחיים שלה מסתכמים בעבודה עד הערב ובבית.
"לא ידענו על קשיים עם זארו. לפני חודש הגיע זארו לבקר אותנו בלי אדיסי. הוא הבטיח לסייע לנו לבנות בית באתיופיה, ולאחר הביקור חזר לארץ. אדיסי רצתה לשלוח אלינו כסף לסייע לנו ולבנה, אבל זארו מנע זאת ממנה".
על אף שאלבינה הקפידה שלא לשתף בענייניה האישיים, שכניה הבחינו כי משהו אינו תקין באותו לילה. "מהבית שלהם נשמעו כל יום צעקות של הבעל וזעקות סבל שלה", סיפר השכן האני.
"היו רואים על הפנים שלה את העצב והבדידות. לדעתי, הוא היה מתעלל בה, גם כשהיו ביחידות. היו לא מעט פעמים שחששתי לחייה, והזעקתי את המשטרה. שוטרים היו מגיעים, דופקים על הדלת, והבעל לא היה פותח את הדלת, או שהיה אומר להם שהכל בסדר, והם היו עוזבים. פניתי גם למחלקת הרווחה בקרית אתא והתרעתי שהחיים שלה בסכנה אבל לא עשו כלום עם התלונות שלי. אלבנה הייתה אישה הכי בודדה בעולם, חיה בדלות ובעצבות והלכה מהעולם בסבל כל כך קשה".
עוד סיפר: "אני יודע שהיא רצתה מאוד שהבן שלה יגיע לארץ ואף קישרתי אותה עם עורך דין שיסייע לה. אבל היא נרצחה באכזריות וכבר לא תראה את הבן שלה לעולם".
צרחות הרעידו את השכונה
ביום שישי האחרון, מספרים השכנים, משעות הערב המוקדמות בקעה מדירתה של אלבנה מוזיקה אמהרית בווליום גבוה. יוחאי סוויסה, שכנה של אלבנה סיפר כי: "הייתה מוזיקה חזקה, ואז החלו להישמע קולות של חפצים מושלכים, קולות של מאבק. דפקתי על הדלת, אבל לא שמעו אותי, התקשרתי למשטרה".
האני: "שמעתי אותה בורחת מהחדר למטבח והיו צעקות וצרחות, התקשרתי למשטרה ולמד"א, אמרתי להם להגיע מהר. הייתה לי תחושה שהפעם זה לא ייגמר טוב". הצרחות של אלבנה הרעידו את השכונה. "אלו היו צעקות קשות ללא מילים, של אישה שרוצה לחיות, זה היה נורא וקשה, היינו חסרי אונים. הוא סגר את הדלת ועשה את מה שרצה".
כוחות מד"א, שהגיעו למקום ניסו לדפוק על הדלת, אך לדברי השכנים אז כבר השתררה דממה: "הדלת הייתה נעולה והם הזעיקו את כוחות הכיבוי והמתינו בניידת", סיפר סוויסה. "בינתיים ירד הבעל שלה, עם ידיים בכיסים. שאלתי אותו למה לא פתחת את הדלת, הוא אמר 'למה אמבולנס? כבר לא צריך אמבולנס", והמשיך ללכת באדישות מן המקום.
"כוחות הכיבוי פרצו את הדלת, ואני עמדתי מאחור, ואז התגלתה התמונה הכי קשה שראיתי בחיים שלי. אדיסי שכבה בתוך שלולית דם ענקית, כוחות מד"א ביצעו בה החייאה, אבל היא כבר הייתה ללא רוח חיים. זו הייתה תמונה קשה שאני לא יכול לשכוח".
פינת זיכרון
בתוך זמן קצר דיירי הבניין והשכונה התקבצו סביב דירת הנרצחת. "בארבע לפנות בוקר פינו את הגופה, אך הדלת נשארה פרוצה ומי שרצה יכול היה להביט פנימה ולראות את זירת האירוע". האני: "המשטרה וגם הרווחה יכלו להעביר אותה למעון לנשים מוכות ולסייע לה, גם אם לא היה לה את האומץ להתלונן".
חברותיה ממפעל יונידרס והאחראית עליה במפעל הגיעו גם הן למקום הרצח. רק ביום חמישי שעבר, יומיים לפני הרצח הודיעה אלבנה למעסיקה במפעל, כי היא לא חשה בטוב ולא תגיע לעבודה.
טגריד משיעל, מנהלת משאבי אנוש של החברה: "אדיסי הייתה בחורה מאוד שקטה, היא הייתה יחסית חדשה וגם ללא עברית. למרות שהשתלבה היא לא הייתה משתפת דבר מחייה האישיים ולא ידענו עליה הרבה. ביום שישי כשהיא לא הגיעה לעבודה, דאגנו. זה לא היה מתאים לה. רק מאוחר יותר התפרסם הרצח הקשה, ולמחרת פורסמה תמונה של אדיסי שצילמנו כאן במפעל לכבוד ראש השנה, ומיד זיהיתי אותה, זה כאב גדול". במפעל הקימו פינה לזכרה והניחו תמונה ונר: "אלו ימים עצובים מאוד, החסר של אדיסי מורגש", אמרה משיעל בכאב.
השכנים עדיין המומים, כמעט כל אדם שעובר ברחוב מצביע על חלון הבית ההוא, שבו התבצע הרצח המזעזע. דלת ביתה של הקורבן נסגרה באופן מאולתר על ידי המשטרה, רק אחרי בקשת השכנים: "כל מי שעבר יכול היה לראות את הדם על הרצפה, כעדות לרצח הנורא. עכשיו הדלת נסגרה, אבל הכאב נשאר. התמונות שלה מאותו לילה נורא מוטלת על הרצפה, לא עוזבות".
בני העדה האתיופית קיימו שיחות ברשתות החברתיות לזכרה של אלבינה, ובניסיון למנוע את הרצח הבא. כדי להביא את אלבינה לקבורה ראויה, החלו בני העדה באיסוף תרומות. בני משפחתה החליטו לקבור אותה בחלקת הקבורה השייכת לכנסיה הנוצרית בירושלים והלוויתה תתקיים היום (שישי). "אני רוצה להודות לקהילה כולה שהתגייסה, יהודית ונוצרים, ולהודות לעמותה אישה למען האישה שהתגייסו לטובת קבורתה של האישה", אמר מששה.
מהמחלקה לשירותים חברתיים בעיריית קרית אתא נמסר: "לא התקבלה כל תלונה בעבר בנושא אלימות או בנושא כלשהו על ידי אחד השכנים או המשטרה".
קראו גם:
ממשטרת זבולון נמסר: "לא מוכרים אירועים קודמים בגינם הוגשו תלונות שעניינם אירועי אלימות בין בני הזוג. אנו נמצאים בעיצומה של החקירה במטרה להביא את החשוד לדין זאת לצד בדיקת המענה המשטרתי לאירוע".
