כשנתיים חלפו מתחילת משפטו של אדוארד קצ'ורה (50) מקרית מוצקין, המואשם ברצח בנסיבות מחמירות של ליטל יעל מלניק ז"ל בת ה-17. בשבוע שעבר דחה שופט בית משפט המחוזי, ניצן סילמן, את בקשת ההגנה לשחררו לחלופת מעצר עקב כרסום בראיות. עם זאת, קבע כי קיימים קשיים ראייתיים ממשיים לעבירה של רצח בנסיבות מחמירות. לדבריו, קיימות ראיות תקינות לעבירות המתה קלות יותר, שהעונש עליהן קל באופן משמעותי. דיון נוסף בשחרורו של קצ'ורה יתקיים השבוע.
בבוקר יום שבת בחודש אוקטובר 2021 הוכתה המדינה בתדהמה עם פרסום דבר מציאת גופתה של הנערה ליטל יעל מלניק בת ה-17, כשהיא קבורה באתר בנייה סמוך לחי פארק, ושתי ידיה מבצבצות מתוך תלולית החול. המשטרה פתחה בחקירה מסיבית, ובהמשך היום נעצר חשוד במעשה, אדוארד קצ'ורה - אח בבית החולים הפסיכיאטרי 'מעלה כרמל' בטירת כרמל, אשר הכיר את מלניק כאשר היתה מאושפזת במקום.
מיד לאחר שנעצר, הודיעה המשטרה בביטחון כי הרוצח בידיה. עם זאת, בפרקליטות התקשו לגבש כתב אישום נגדו בעבירת רצח, עקב קושי ראייתי. מעצרו הוארך פעם אחר פעם במשך חודשיים, ועל הפרקליטות הופעל לחץ ציבורי אדיר להגיש נגדו כתב אישום בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות.
בסופו של דבר, כתב האישום הוגש, וכלל עבירה של רצח בנסיבות מחמירות, בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול יחסי תלות, ועבירות של הפרת הוראה חוקית. קצ'ורה הכחיש את המיוחס לו לאורך כל הדרך. מאז חלפו יותר משנתיים, המשפט כבר בשיאו, וחלק גדול מעדי התביעה כבר העידו. עם זאת, ניכר כי הקושי הראייתי איתו התמודדה הפרקליטות בתחילת הדרך, נותר גם עתה.
מצוקה נשימתית
לאור הכרסום בראיות הגישה ההגנה לפני כחודשיים בקשה לשחרר את קצ'ורה לחלופת מעצר. החלטתו של השופט סילמן משבוע שעבר הותירה אותו אומנם במעצר, אולם הטילה צל כבד על יכולתה של הפרקליטות להביא להרשעתו ברצח.
בהחלטתו כתב השופט כי כתב האישום מתבסס ברובו על חוות דעת של רופא מומחה למחלות ריאה. "ד"ר מרדכי יגלה קבע כי נשימה דרך צינור בטווח של 10-15 דק' אינה אמורה להשפיע על מצב ההכרה של אדם נורמלי, וכי אילו המנוחה הייתה חווה מצוקה נשימתית, הגוף יגיב אינסטינקטיבית לסילוק הגורמים המפריעים לנשימה. "מאחר שלא נמצאו סימנים המעידים על תזוזה של המנוחה, הסיק כי ככל הנראה הייתה הפרעה חיצונית שמנעה ממנה להוציא את הראש והיא שאפה חול", כתב סילמן.
מסקנות אלה, לדבריו, מעלות קשיים ראייתים. ראשית טען כי לד"ר יגלה אין ניסיון בחקירות סיבות מוות, אלא שהוא מטפל באנשים חיים. כמו כן, לדבריו הרופא לא הכיר מחקר שהוצג, לפיו ניסיונות לשיעול במקרה של שאיפת חול רק מחמירות את המצב.
המומחה, כך נטען, ביסס את מסקנותיו על בדיקת היתכנות שביצעה המשטרה, במסגרתה שוטר כוסה בחול במטרה לבדוק בין היתר האם ניתן לנשום מהצינור, והאם המנוחה יכולה היתה לכסות את פניה לבד. בבדיקה ראשונה השוטר הצליח לנשום דרך הצינור לאחר שכיסה את עצמו בחול במשך חמש דקות, ובפעם נוספת שתי דקות.
לטענת סילמן, היה הבדל בין הבדיקה לבין המקרה עצמו. "המנוחה, בניגוד לשוטרים בבדיקת היתכנות ושחזור, לא הייתה עם מסכה שהגנה על אפה ומנעה נשימה דרכו ושאיפת חול. על אפה של המנוחה הייתה, ככל הנראה, חפיסת ריטלין מקופלת, שלא ברור אם אכן מנעה אפשרות נשימה מהאף וכניסת חול", נכתב. "לא היה בפני המומחה סרטון שחזור של המשיב במהלכו שוטר שכוסה בחול משך פחות מדקה (!!) הרגיש תחושת חנק, קושי בנשימה, כובד על גופו, לחצים בחזה ובראש, תחושת סחרחורת והתקשה מאוד לקום".
טביעות נעליים
השופט סילמן טען בנוסף, כי על פי חוות הדעת של ד"ר יגלה, היה מצופה כי ברגע שמלניק נקלעה למצוקה נשימתית, היא תעשה כל שביכולה על מנת לנשום. אולם הדבר לא עלה מהראיות. "לא נמצאו סימני מאבק על המנוחה או המשיב, לא נמצאו סימני מאבק או טשטוש ושיבוש ראיות בזירה.
אין סימני חבלה בפניה של המנוחה, לא נמצאו ממצאים התומכים בחניקה או הפעלת לחץ על הצוואר או הגו, לא נמצאו פצעי הגנה. טביעות נעליים נמצאו מרחק של כמטר וחצי מידי המנוחה. אכן, ייתכן כי המשיב גבר על המנוחה ללא הותרת סימנים, אך כאמור בעדותו של חוקר הזירה, האפשרות היא פחות סבירה", נכתב. "לו אכן היה המשיב מונע מהמנוחה לנשום ולהוציא ראשה מהחול, סביר להניח כי הייתה נאבקת, בייחוד באמצעות ידיה, שהיו חופשיות ומחוץ לבור. אולם המכון לרפואה משפטית מצא כי מנח כפות ידיה של המנוחה כולל אצבעות מתיישב עם התכווצות רצונית של השרירים עובר למותה ויכול להתאים לאחיזת צינור".
כמו כן התייחס השופט סילמן לעדויות שנשמעו ולמניע לרצח שהוצג על ידי המבקשת. לטענתו, העדות לפיה קצ'ורה עזב את המקום רגלית לאחר שרצח את מלניק, כאשר בידו את חפירה, אינה מתיישבת עם ההיגיון. כמו כן טען כי המניע אינו ברור, מאחר שלא היתה כל עדות למריבה שהתרחשה בין השניים קודם לאירוע.
"ממצאים בזירה מעידים כי המנוחה נכנסה לקבר מרצונה. המשיב הביא למנוחה קלקר על מנת להניח עליו את ראשה, כדי ששערה לא יתמלא בחול, ועצי במבוק לשכב עליהם. בשחזור טען המשיב כי המנוחה חשבה תחילה לעצור נשימתה במהלך הקבורה, אולם הוא סירב והלך להביא לה צינור דרכו תוכל לנשום. המשיב, לדבריו, גם חשב על חסימת אפה של המנוחה באמצעות נייר כסף/חפיסת ריטלין מקופלת, על מנת שלא תנשום מהאף", כתב.
"האפשרות כי אחרי כל זה החליט המשיב בשלב זה להמית את המנוחה, כי כעס או חשש להסתבך עם המשטרה לאור צו הרחקה (למרות שצו הרחקה ניתן כבר כחמישה חודשים קודם, ואין מחלוקת כי השניים המשיכו לשוחח ולהיפגש כל התקופה), עומדת בניגוד לכל היגיון סביר".
ייסורי מצפון
בתום דבריו התייחס השופט סילמן גם להתנהלותו של קצ'ורה לאחר מעצרו, שאינה מתיישבת עם התנהגות של אדם שאך ביצע רצח. "אמירות והתנהגות המשיב מהלך חקירותיו תומכות בגרסתו כי מועד עזיבתו את המקום המנוחה הייתה בחיים. הרושם העולה מחקירות המשיב, כמו גם תגובתו עת הובהר לו כי נעצר בחשד לרצח (אמר לעורך דינו "היא מתה, היא מתה", ואחז בראשו), הוא של הלם. המשיב חוזר ושואל במהלך חקירותיו מה קרה למנוחה וממה היא מתה. כשנאמר לו כי השומר הגיע לזירה לאחר כשתי דקות, שאל מדוע אם כך לא בוצעה החייאה. אמר כי הוא אשם ויש לו ייסורי מצפון שהותיר אותה שם לבדה", כתב.
לאור דברים אלה ועוד כאמור, קבע השופט כי קיימים קשיים ראייתיים מהותיים. "הראיות הנסיבתיות גם לשלב לכאורי זה, להתרשמותי, אינן מובילות בהכרח למסקנה מרשיעה אחת, וקיים לכאורה הסבר חלופי הגיוני למותה המחריד והמצער של המנוחה, לפיו, לכאורה, ייתכן שהיא איבדה הכרתה כתוצאה מתת אוורור בנשימה דרך צינור מעוקל בעודה קבורה ובמצב אופקי, ייתכן ואולי אף בצירוף תחושה קלסטרופובית, דבר שהוביל לשאיפת חול ומחנק וכתוצאה מכך למותה", כתב.
קראו גם:
קצ'ורה נותר במעצר לעת עתה, אולם אין מדובר בהחלטה סופית, וביום רביעי (אחרי מועד סגירת הגיליון) צפוי להתקיים דיון נוסף בעילת מעצרו בעברות פחותות מרצח בנסיבות מחמירות.
לאחר הדיון יחליט השופט האם להותיר אותו במעצר או לשקול חלופות מעצר. במידה שיוחלט לשחררו לחלופה, אם כי לטענת גורמים משפטיים הסיכוי לכך אינו גדול, הדבר עשוי להשפיע על התביעה גם בהליך העיקרי המתנהל בבית המשפט המחוזי.
