"יש לי בת נהדרת ואני לא מדבר עליה בזמן עבר. איך אפשר? היא לא פה איתנו, אבל אנחנו מחשיבים אותה פה", אומר שמעון זינו, אביה של מורן בן אלי שנהרגה בתאונה הקטלנית בשבוע שעבר, ביחד עם שלושת ילדיה דקל (12) ליאם (10) ואנאל (3).
"מורן נסעה עם משפחתה לתפילת הודיה וארוחה על האש בבית אחיו של ראובן בעלה. הם נסעו ולא חזרו. אנחנו מסורתיים ואני לא רוצה לחשוב על גורל ועל גזירה, ולא על הוא נתן והוא לקח. אני חושב רק על המשפחה שלנו הנהדרת, שנעלמה. ואנחנו כואבים את שלנו, בינינו".
בית הוריה של מורן בכפר ורדים מלא במנחמים, שלא באמת מצליחים למצוא מילים כדי לנחם. סופי, עובדת בכירה באוסם, ושמעון, נהג מונית עצמאי, עברו לכאן מעכו לפני 21 שנים, עם שלוש בנותיהן: מיטל, מורן ובר.
בעלה של מורן, ראובן בן אלי, הוא בן למשפחה מוכרת במעלות ועבד כנהג מונית ביחד עם אביה של מורן. לפני שעברו לביתם הנוכחי בכניסה למעלות עם גינה קטנה, התגוררו במצפה רמון ועבדו במלון בראשית שהוקם באותם ימים.
מיטל: "אנחנו משפחה מאוד מאוחדת ואוהבת. בימי שישי התכנסנו באופן קבוע אצל ההורים. הבת הבכורה שלי, בת 18, מצאה אצל מורן אוזן קשבת וסיפרה לה דברים שלא סיפרה לאף אחד אחר".
בר: "הילדים של מורן היו כל עולמה. היה לה תואר ראשון במנהל עסקים והיא היתה מוכשרת בתחומים רבים, ידעה לבנות אתרים ויכלה לעבוד בעבודות מדהימות, אבל היא תכננה הכול כך שתוכל לשלוח את הילדים בבוקר לגן ולבית הספר ולחכות להם בצהריים עם ארוחה חמה.
"אחרי הקורונה והחל"ת היו לה הרבה הצעות עבודה אבל היא ויתרה על עבודה עם הרבה כסף כדי שתאפשר לה לקחת את הילד לחוג בשעה 14:00. הבית שלה כל כך מטופח ומלא בתמונות הילדים ובמשפטי ברכה שכתובים בכל מקום.
"אין מצב שתתקיים בעיר מסיבת ל"ג בעומר או שמחת תורה, והיא לא תהיה שם עם הילדים. כשדקל סיים את בית הספר היסודי היא ארגנה את מסיבת הסיום, למרות שלא היתה בוועד. היא תמיד פעילה, טוטאלית, מעורבת בכל דבר על הצד הטוב ביותר. זאת מורן".
"ננציח את מורן"
שמעון: "שיחת הטלפון הראשונה שלה בכל בוקר היתה אליי, כשהיתה בדרך מהבית לעבודה, והיתה שיחה קבועה גם בסוף היום. כמה פעמים התקשרה ואמרה 'אבא, בוא תשמור על הילדים יש לי איזה סידור', ואני נסעתי אליהם בשמחה. כשמורן וראובן נסעו לנופש הנכדים היו כאן. סופי ואני עובדים קשה כל השבוע, ובשבת אנחנו מחכים לנכדים.
"בסגרים בקורונה כאב לנו שאי אפשר להיפגש ועשינו ארוחות בזום. כל אחת הראתה מה בישלה לשבת, אני עשיתי קידוש וכולנו אכלנו ביחד. ואגלה לך משהו שהבנות שלי לא יודעות: בכל יום הולדת משפחתי באתי אל מורן והיא ניסחה עבורי ברכה. עשינו את זה בינינו, בשושו, ואני הייתי כותב את הברכה ושולח כאילו אני כתבתי אותה. אני לא מסוגל להיפרד מהתיק של אנאל, הנכדה המלאכית שלנו שאהבה חדי קרן. השוטרים נתנו לי את התיק אחרי התאונה ואמסור אותו לאבא שלה, אחרי שיתאושש".
מה שלומו?
"ראובן יצא מסכנת חיים, אבל הוא עדיין ברמב"ם ואמור לעבור ניתוח. הוא החולייה המקשרת בינינו לבית המשפחה. הוא החתן שלנו. המשפחה שלו מאוד עוטפת אותו וגם אנחנו נצטרף ברגע שנקום מהשבעה".
הוריה של מורן שמעו על התאונה בכלי התקשורת, אבל נרגעו כששמעו את גילאי הילדים, ששובשו מעט בדיווחים הראשוניים. כשקיבלו טלפון מעמי, אחיו של ראובן, שהזעיק אותם להגיע דחוף לרמב"ם, כבר הבינו. "אני ומיטל נכנסו לחדר הקירור וזיהינו אותם", אמר זינו באותו היום. "נפרדתי מהם, נישקתי אותם אחד-אחד, קראתי 'שמע ישראל' וביקשנו סליחה מכולם אם אי פעם בטעות אולי עשינו משהו רע".
בתאונה נהרג גם נהג האוטובוס, אשר בסון (76) ז"ל מקרית ים, שככל הנראה סטה מנתיבו ופגע ברכב שבו היתה משפחת בן אלי. נסיבות התאונה עדיין לא ברורות.
יש כעס?
זינו: "אני לא אומר שום מילה רעה על אף אדם, זה לא מעניין אותי. כל אחד והכאב שלו. גם המשפחה שלו כואבת את המוות שלו. מבחינתי כולם בסדר. המחשבה שלנו היא על מה שאין לנו עכשיו. ברור לנו שננציח את מורן בגדול ובמשהו חי, בפעילות שנתית כלשהי. מי יודע איך ממשיכים מכאן".
פורסם לראשונה: 17:25, 08.10.21
