"חיפה, ישראל - רופאת המיון נתנה בי מבט מאשים: 'ברור שההידרדרות לא החלה היום. למה הבאתם אותו רק עכשיו? בלי טיפול רפואי הוא לא היה מחזיק מעמד בלילה'". כך מתחיל מאמרו של העיתונאי רונן ברגמן בניו יורק טיימס. המאמר עם הכותרת: "כך כמעט היה אבא שלי לאחד מהקורבנות הראשונים של הקורונה בישראל, בלי שבכלל חלה בקורונה" של פרשן וכתב ידיעות אחרונות על אביו שמואל ברגמן, ניצול שואה בן 85 מקרית ביאליק, נועד, כך נדמה, ולמרות שברגמן עצמו בראיון למיינט קריות אומר כי "אני לא רופא ולא יכול להשיא עצות רפואיות", להתריע ולהזהיר מפני הנזקים שעלולים להיגרם דווקא בשל השמירה על הוראות הבידוד וההסגר.
רונן ברגמן ושתי אחיותיו קיימו, כמו כל עם ישראל, את חוקי הבידוד החברתי ונמנעו מלפגוש את אביהם שמואל ברגמן, ובת זוגו בלהה קנר, מאז החלו ההנחיות המחמירות של הקורונה בישראל. לפני 11 שנים אביו חלה בסרטן הערמונית, ושנה לאחר מכן, באלצהיימר. מאז בת זוגו של שמואל, בנותיו, רונן ובני משפחותיהם התמסרו לטפל בו על בסיס יומיומי, אלא שהקורונה קטעה את הכל בבת אחת - מטפלים, מאמנים, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, רופאים ובני משפחה - כולם הורחקו מהבית בקרית ביאליק, שם נשאר שמואל יחד עם בת זוגו.
אחרי שלושה שבועות של דיונים וויכוחים שכנע רונן את המשפחה לאפשר לו ביקור. "מיד ראיתי שמשהו לא בסדר. אבא נסחף ומתנתק מסביבתו. האם עלינו להתקשר לרופא? האם לקחת על עצמנו את הסיכון שרופא, גם הוא אדם זר שנכנס הביתה, יביאו עימו את הנגיף? בסוף החלטנו להזמין את ד"ר יהושע רוטנשטרייך, מהנודעים והטובים שברופאי המשפחה בקריות". ד"ר רוטנשטרייך הגיע ואחרי בדיקה מקיפה קבע כי יש לקחת את אב המשפחה לאלתר לחדר המיון ברמב"ם.
רונן תיאר במאמר את השעות שחלפו כמורטות עצבים: "צפיתי באבא הולך ומתפוגג, הולך ומתנתק מאיתנו. באותו בוקר הוא נענה לשאלות בקול חלש, אבל בסביבות השעה 16:00 כמעט לא פקח את עיניו, ובשעה 6 בכלל לא. הוא התנתק לחלוטין. החום שלו עלה, ואני נקרע מבפנים. ומה אני יודע? ומה אני מבין? ואולי זה הכל שקיעה זמנית, כי עובר עליו יום רע? כבר קרה בעבר? ואולי זה בגלל ההחרפה בסרטן או באלצהיימר. בסיטואציה אחרת כמובן שלא היינו מחכים ומייד נוסעים למיון של רמב"ם אבל עכשיו, עם הקורונה? ואם הוא יחלה בקורונה ולא נוכל לתת לו אפילו טיפול מינימלי? ואם ימות מקורונה איך אוכל להביט בעיניים של האחיות שלי ובת הזוג שלו אחר כך?".
כדי להימנע מנסיעה למיון, נסעו למוקד רפואה דחופה של קופת חולים, גם שם קבעו כי רק למיון . ברגמן דהר לרמב"ם. במיון, שבניגוד לכל השמועות היה כמעט ללא מטופלים, "ואבא קיבל בבית החולים טיפול מסור ומעולה", התברר לו שהגיע ברגע האחרון. הצוות הרפואי גילה כי מדובר בדלקת בדרכי השתן. עכשיו חזר שמואל ברגמן לדירתו בביאליק כשהוא מלווה בבת זוגו וברונן, שהחליט שלמרות האיסורים שהוא יישאר קרוב לאביו ויגיע לעיתים תכופות.
רונן, איך חגגתם את ליל הסדר?
"אשתי יאנה ואני עשינו עם אבי ליל סדר בבית החולים ובאמצעות זום עם שאר המשפחה. אבא שוחרר מבית החולים לבית בביאליק באותה דירה שגדלנו בה, יחד עם בת זוגו והמטפל שלו. בינתיים אני עברתי בדיקה קורונה וגם אבי עבר. שנינו שלילי".
היה קשה לך להיחשף ככה?
"מבחינתי זו הייתה החלטה מאוד לא קלה לכתוב את הטור הזה. אני לא אוהב כתיבה אישית. הסיבה היחידה שחרגתי ממנהגי במקרה הזה הייתה כי מה שאנחנו עברנו בשבועות האחרונים, ההתלבטויות הנוראיות האלו, אני בטוח שחוזר על עצמו אצל הרבה אנשים מסביב לעולם שמטופלים בקשישים או בחולים ונכים".
מה העצה שלך לכל מי ששואל את עצמו מה לעשות במקרים דומים?
"אני כמובן לא רופא ולא יכול לתת עצות. לא מעט רופאים אמרו לי שעשיתי דבר מאוד חשוב בעניין של לא להזניח טיפול רפואי דחוף בבית חולים ולדעת שאם אנחנו לא מבקרים את הקרובים הנזקקים, אז זה יכול להיות בעל מחיר גבוה. אסור לתת לקורונה להחליט עבורנו ועבור היקרים לנו אם להגיע למיון או לא. הסיכון התיאורטי, ככל שהוא קיים, להידבק בקורונה, יהיה כמעט תמיד קטן מהבעיה הדחופה הקיימת בגללה נדרש האישפוז.
"הטיפול באבי היה ברמות הגבוהות ביותר של מסירות ומקצועיות. שלושה שבועות ביליתי שם וראיתי גם דו-קיום אמיתי במדינת ישראל- יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים עובדים ביחד, באופן הכי טבעי וברור. אני מקווה שאם ייצא משהו מהימים המוזרים האלה של הקורונה הוא שהציבור היהודי יבין כי כולם, כולנו בני אדם - אזרחים תורמים ולא פחות - שווי זכויות במדינת ישראל הדמוקרטית".
פורסם לראשונה: 08:03, 19.04.20
