בתום ימים קשים ומורטי עצבים, נקבע בשבוע שעבר מותו של מור טויזר, תושב קרית ביאליק, בן 29, לאחר שנהג רכב שנצמד לקטנוע שלו ירה לעברו ופצע אותו באורח אנוש. כ-2,000 איש הגיעו במוצאי השבת האחרונה לבית העלמין בקרית ביאליק ללוות את טויזר בדרכו האחרונה. במהלך השבוע, מנחמים רבים נהרו לביתם המשותף של רוית ומור בשכונת אפקה. "אני מרגישה שאני נמצאת בתוך סיוט, בתוך חלום רע", אמרה בבכי האלמנה רוית. "אני עוד מחכה שמור יפתח את הדלת ונחזור לחיים שהיו לנו".
במשטרת מחוז חוף חושדים כי אירוע הירי שהוביל לפציעתו האנושה של טויזר היה טעות בזיהוי. כעת, נותרה רוית לבדה עם בתם בת הארבע.
"מור היה אבא פעיל שעשה הכל. למרות כל מה שהוא עבר בחיים, מור אף פעם לא בכה. הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה הייתה בלידה של הבת שלנו, הוא התרגש מאוד. מאז, היא כל עולמו והוא כל עולמה. היה להם קשר קרוב וחזק. כשהתבשרתי על הטרגדיה, הילדה הייתה לידי ושמעה הכל. שאלה מה קרה, ואני אמרתי 'הכל בסדר'.
"לא ידעתי מה להגיד. הבנו שהמצב קשה מאוד, ובעצת פסיכולוגים אמרנו לה: 'אבא קיבל מכה חזקה ומטפלים בו'. כשהוא נפטר, שאלתי 'איך אומרים לילדה בת ארבע שאבא של מת?'. אמרנו לה את האמת 'אבא מת, עכשיו הוא במקום שלא כואב לו'. היא נשברת ובוכה על הצד שלו במיטה, רוצה אותו ואומרת 'אבא מת', והלב שלי נשבר. אין לי מושג איך היא תגדל בלי מור. איך זה אפשרי?".
חברי ילדות
רוית ומור, שניהם נולדו וגדלו בקרית מוצקין, הכירו כבר בילדותם בגן המשותף. "מה שהיה ביני לבין מור זו הייתה אהבה טבעית. יש לי זיכרונות ממור כבר מימי הגן, ויש לנו גם תמונות משותפות. לאחר שנפרדנו ביסודי, נפגשנו שוב בחטיבה. למדנו בתיכונים נפרדים, אבל תמיד היה קשר חברי, ובגיל 18 הפכנו לזוג בלתי נפרד".
כשהגיע מועד הגיוס, מור התקבל לחיל החימוש, אולם התנגד לשיבוץ. "מור הגיע לבקו"ם והודיע שהוא מעוניין לעשות שירות משמעותי. לאחר שישב בכלא לא מעט זמן, הבינו שמדובר בבחור ערכי, שרוצה לתרום למדינה, ודחו לו את השירות. הוא עבר מיונים והגיע להנדסה קרבית, שם עבר שירות קשה, אבל מלא מוטיבציה.
"הוא לחם בצוק איתן, ובמשך חודש וחצי לא יכולתי להירדם בלילה, דאגתי מאוד. בוקר אחד הוא התקשר ואמר 'אני בסדר'. רק אחר כך התברר לי שהוא היה בבית אליו חדר מחבל, שהרג שניים מחבריו הטובים לצוות, סמ"ר גיא בוילנד ז"ל וסמ"ר עמית יאורי ז"ל. הם נהרגו לו מול הפנים. מור ניצל בנס. לא חשבתי שדווקא בחיים האזרחיים הוא ימצא את מותו בטעות, במוות מיותר ואכזר".
לפני כחמש שנים התחתנו באולמי כינורות. "מור ואני גרנו אצל ההורים שלי מאז שהוא השתחרר מהצבא ועד לפני שנה, חסכנו כסף לבית. ביום שהוא נורה, ציינו בדיוק שנה ליום שבו נכנסו לבית החדש. מור עבד באחזקת מכונות ברפאל דרך קבלן, ובחודש הבא אמור היה להיקלט כעובד מן המניין. היינו מאושרים, גידלנו יחד את הילדה שלנו והכל היה מושלם. מור היה אבא ובעל מתחשב, תמיד עזר והיה שותף מלא. איש של בית ומשפחה, שום דבר אחר לא עניין אותו. ביום ראשון הוא התחיל לימודי הנדסאי מכונות, לימודים שהוא חיכה להם והתעכבו בגלל הקורונה. פתאום בא הכדור הזה שהרס לנו את החיים".
האירוע קרה יום לפני הבחירות. "מור היה טרוד במצבה הביטחוני של המדינה. הוא דיבר על הבחירות וחיכה ליום הזה. לאחרונה הוא כל הזמן אמר לי 'תראי רוית, יבוא יום ולא נוכל לצאת לרחובות'. לא תיארתי לעצמי שהדאגה שלו כל כך ממשית".
השמים נפלו
בני הזוג הצליחו יחד להתגבר על מכשולים רבים, אבל דבר לא הכין את רוית לרגע הטראגי. מור סיים את יום עבודתו ברפאל, ונסע על האופנוע החלופי למוסך בקרית אתא כדי לאסוף את האופנוע שלו מתיקון. "הוא התקשר אלי ותכננו לעשות על האש בערב עם בת הדוד שלי ובן הזוג שלה. קילחתי את הילדה, וחיכינו לו. לאחר 50 דקות ראיתי שמור לא מגיע וחייגתי אליו. ענה לי מכר שלו, שהיה לו קשר איתו בגלל ששניהם רוכבי אופנועים, ואמר לי: 'רוית, את יושבת? ירו למור בראש'. שאלתי אותו אם הוא צוחק עלי, והוא אמר: 'איך אפשר לצחוק על דבר כזה'.
"ביקשתי ממנו לדבר עם מישהו שנמצא לידו, והוא נתן לי לדבר עם שוטר. אמרתי לו: 'אני אשתו, תגיד לי מה קורה עם בעלי'. בהתחלה הוא התעקש לא למסור פרטים, אבל אז אמר לי 'עובדים עליו באמבולנס'. הרגשתי איך השמים נופלים. הייתי לבד עם הילדה בבית, וצרחתי".
מוות מוחי
רוית עדכנה את אביה, ובתוך זמן קצר אביה ואחיה מיהרו לבית החולים רמב"ם. האח לישי מספר: "הגענו לבית החולים, ומור היה בחדר הלם. הרופאים הסבירו לנו שהמצב לא קל, כי כדור חדר את הקסדה. הוא נורה כדור אחד מדויק. רק אחרי בדיקת CT הבהירו לנו שהמצב קשה, בשל קרישיות הדם, ואנחנו התפללנו לנס. לא עזבנו את המיטה שלו, חיכינו לאות חיים".
רוית: "דיברתי עם מור שעות, לא רציתי להיפרד ממנו. אמרתי לו, 'מור, אם יצאת חי מעזה אתה תצא חי מרמב"ם. אין סיכוי שכאן נגמר הסיפור שלנו, שכאן נגמרים החיים שלך'. קראתי תהילים והתפללתי. בתום כשלושה ימים הצוותים הרפואיים בבית החולים קבעו כי מור נמצא במצב של מוות מוחי, כך קבעה ועדה מיוחדת. קראו לנו להיפרד – נכנסתי אליו והתקשיתי לעזוב אותו. אמרתי לו כמה אני אוהבת אותו, כמה הילדה שלנו אוהבת אותו. הוא היה כל כך נוכח ומשמעותי בחיים שלה, ביקשתי ממנו רק דבר אחד, שייתן לי כוחות לגדל אותה בלעדיו".
מה אמרו לכם במשטרה?
"לא היה לנו קשר עם המשטרה בכל אותו יום וגם למחרת, עד שאבא שלי הלך לתחנת המשטרה. אז הגיע חוקר משטרה אלי וניסה לברר אם מור היה מסובך בחובות או בעניינים אחרים, ואם יש סיכוי שמישהו ירצה להתנקש בחייו. הסברתי לו שמור זה הבן אדם הכי טוב שיש, הכי ישר דרך, לא היו לנו חובות והוא היה אדם שמגיע מהבית לעבודה. הם הבינו שככל הנראה מדובר בטעות בזיהוי. מור היה בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. צריך למגר את הפשע, לא יכול להיות שאנשים תמימים יאבדו את חייהם כך באמצע הרחוב".
ממשטרת ישראל נמסר: "אנו משתתפים בצער המשפחה על אובדנם. חקירת המקרה נתונה תחת צו איסור פרסום, ומטבע הדברים לא נוכל להתייחס אודות החקירה המתנהלת, אולם נציין כי עם קרות האירוע בוצעו מגוון פעולות חקירה, וכן בוצעה הערכת מצב בראשות מפקד המרחב, שבסיומה הופקדה החקירה על היחידה המרכזית (ימ"ר) מחוז חוף, המיומנת בחקירת פשיעה חמורה. צוות החקירה נמצא בקשר עם בני המשפחה ועדכן אותם ככל שניתן.
"נמשיך לחקור את המקרה ביסודיות על מנת להגיע לחקר האמת ולמצות את הדין עם החשודים".
קראו עוד >>
פורסם לראשונה: 16:26, 07.11.22
