הסגר השלישי כבר לא הצליח לרגש במיוחד את חיים בן עוז. אולם האירועים שלו עומד ריק כבר כמעט שנה, ולאחר שגילה שאיננו זכאי לשום פיצוי, ונזקק לעזרתם הכלכלית של הוריו המבוגרים, הוא פתח המבורגריה בחלק מהמקום. "הקורונה הולידה יצירתיות אחרת, אין רווח גדול, אבל יש חזון קדימה ותעסוקה".
בן עוז (59) מקרית ביאליק, נשוי לאילנית, אב לשלושה וסבא לנכדה. אולם האירועים שלו, 'בנוז', שהקים לפני כשמונה וחצי שנים ברח' חלוצי התעשייה בקרית חיים, נותר ריק מאז תחילת הקורונה. המצב הכלכלי הלך והחמיר, אז גם הבין כי הוא נפל בין הכיסאות, ובשונה מחבריו העצמאים ובעלי האולמות, הוא אינו זכאי לאף מענק קורונה.
"באה הקורונה, ולא נתנו לנו לעבוד. בנובמבר הקודם סגרתי את החברה דרכה ניהלתי את המקום, ופתחתי עוסק מורשה. לכן מבחינת המדינה אני עסק חדש, שאין אפשרות להעריך כמה הרווחתי לפני הקורונה וכמה הפסדתי בעקבותיה.
"לא מתייחסים אלי כאל חיים בן עוז, אלא לעסק, ולכן אני לא זכאי לשום פיצוי. נותרתי בבעיה גדולה, האולם נותר ריק, ולא היה לי אף מקור הכנסה. לא נעים לי לספר שבגילי הייתי צריך לפנות להוריי בני ה-80 ולבקש עזרה כלכלית. זה לא מקום שאדם רוצה להגיע אליו".
אבל בן עוז המציא את עצמו מחדש. "השם בנוז מוכר לתושבי האזור, גם בגלל השמחות שהיו באולם האירועים, וגם על ידי המבלים במקום שהפך למועדון בילויים בסופי שבוע. החלטתי לעשות גיוס המונים כדי להקים עסק חדש. אנשים מכירים אותי המון שנים, ועזרו לי".
בן עוז הצליח לגייס 50 אלף שקל, ובעזרתם הכשיר את אזור שטיפת הכלים של האולם להמבורגריה שנקראת, איך לא, 'בנוז'. חודשיים עברו מאז המקום נפתח, ואנשים מגיעים ומזמינים. "אני לא חושב שאפשר לתאר במילים מה הרגשתי עם נפילת העסק.
"כעת העסק החדש נותן לי תעסוקה, אבל בעיקר חזון קדימה. לא פשוט להרים עסק בתקופה כזו. מבחינה כלכלית זו לא הכנסה שאפשר לחיות ממנה, אבל זה מאפשר לי ולמשפחתי להמשיך להתקיים בכבוד".
בן עוז מכין את הבשר בעצמו במעשנת ולצידו עובד נוסף: "אני חושב שהמצוקה מביאה לפעמים לכל מיני כיוונים טובים ויצירתיים. אני מקווה לקבל סיוע ולעמוד על הרגליים. כל החיים שלי עבדתי ואני אוהב לעבוד ולעשות, גם הקורונה לא תשבור אותי ותיקח את זה ממני".
