שופטת בית משפט השלום בקריות פסקה בשבוע שעבר פיצוי של כ-300 אלף שקל למורה, שסבלה במשך מספר שנים מהטרדה מינית על ידי אב הבית בבית ספר בקריות.
בשנת 2015 הגישה המורה (55), באמצעות משרד עורכי דין גוהר את גוהר, תביעה נגד משרד החינוך, נגד הרשות המקומית ונגד אב הבית בטענה שהטריד אותה באופן מילולי ופיזי עד לאירוע חריג, שהביא אותה להתלונן על התנהגותו בפני הנהלת בית הספר.
התובעת, שעבדה בבית הספר יותר מ-25 שנה, טענה כי במשך מספר שנים נהג הנתבע להטרידה מינית, נהג להפנות אליה אמירות גסות, להתקרב אליה באופן מטריד, לקרב את פיו אליה, לחבק ולגעת בגופה באופן מפתיע, ולא חדל אף כשביקשה זאת ממנו. שיאן של ההטרדות, לטענת התובעת, היה באירוע בשנת 2010, לאחר טקס לזכרו של יצחק רבין ז"ל, אז שאל הנתבע את התובעת בקול מול תלמידים 'מה מגיע לי?', התקרב ולחש באוזנה 'מגיע לי ז־־ן'", נכתב בפסק הדין.
העובד הושעה
בעקבות אירוע זה התלוננה התובעת בפני המנהלת, ובעקבות תלונתה טופל העניין על ידי הממונה על הטרדות מיניות בעירייה, וזו ערכה בירור מקיף, לרבות תחקור של גורמים שונים בבית הספר. במהלך הבירור הושעה הנתבע מעבודתו בבית הספר, ולאחר מכן הועבר מתפקידו.
עוד טענה, כי הנתבעות התעלמו ממקרים דומים בהם דווח להן על התנהגותו של העובד, והם נמנעו מלנקוט צעדים שיכלו למנוע את הפגיעה בה. בגין אלו דרשה המורה פיצוי בגין נזקים שמקורם בפגיעה נפשית שנגרמה לה בשל ההטרדה מינית שאירעה במקום עבודתה, ואובדן פרנסה.
מאידך ביקשו הרשות המקומית ומשרד החינוך לדחות את התביעה. לטענת הרשות, מיד כשנודע לה על הדבר היא פעלה במקצועיות, והשעתה את העובד. כמו כן, טענה כי אין מדובר בהטרדות מיניות, מאחר שבין השניים שררו 'יחסים מיוחדים'. טענה דומה נשמעה בין היתר גם ממשרד החינוך: "מדובר היה במערכת יחסים חברית, שכללה 'החלפת בדיחות גסות במרוקאית, צ'פחות הדדיות ועוד', וכי התובעת לא הוכיחה את נסיבות ה"הטרדה", וממילא מדובר היה במערכת יחסים מיוחדת בין השניים, ועל כן לא מדובר בהטרדה מינית", נכתב בפסק הדין.
יחסים מיוחדים
אב הבית הכחיש את המיוחס לו וטען כי לא מדובר בהטרדות מיניות כמשמעותן על פי החוק למניעת הטרדה מינית, אלא ב'מערכת יחסים חברית מיוחדת, הדדית ומוסכמת'. עוד נטען כי "התלונה נחקרה במשטרה, בוצע עימות בין השניים, והתיק נסגר", נכתב.
השופטת פנינה לוקיץ' דחתה את הטענה שאין מדובר בהטרדה מינית. "אציין כבר בפתח ניתוח העדויות והכרעה במחלוקות כי שוכנעתי שהתובעת אכן הוטרדה מינית על ידי הנתבע במהלך עבודתה בבית הספר, וכי האירוע משנת 2010 אירע כמתואר על ידה והיה המשך להתנהגות מטרידה קודמת מצדו, כאשר היא הביעה רצונה בפניו כי יחדל מהתנהגותו זו", כתבה השופטת.
"כמו כן שוכנעתי כי הייתה למנהלת ידיעה על אירועים קודמים, בהם הובאה בפניה תלונה בגין הטרדה מינית מצד הנתבע כלפי פלונית, והיא אף הייתה מודעת להתנהגות לא נאותה (לאו דווקא הטרדה מינית) מצדו כלפי תלמידות ומורות, אולם עד לתלונת התובעת בגין האירוע משנת 2010, לא ננקטו כל צעדים משמעתיים או אחרים נגדו".
אשם תורם
בהמשך נטען כי המורה לא התלוננה מיד לאחר האירוע ב-2010, עד לאירוע אחר שקרה חודש וחצי לאחר מכן, אז שמעה ממורה אחרת כי אחת האמהות ביקשה שהבנות שלה ימתינו אצל אב הבית עד שהיא תגיע. "התובעת ראתה אירוע זה כמקומם. 'התחלתי לצעוק בהיסטריה ולהגיד שלא תעז להשאיר ילדות איתו ולהגיד דברים נוספים, ואז המנהלת שמעה וקראה לי לשיחה'.
בעקבות אירוע זה בו שמעה המנהלת את התבטאותיה, זומנה התובעת לשיחה בחדרה, שם חשפה בפניה את ההטרדות החוזרות מצדו של הנתבע", כתבה. "מהראיות עולה כי המנהלת או סגנית המנהלת לא יזמו פנייה אל הממונה בעקבות תלונת התובעת, ובירור הממונה החל רק לאחר שהמנהלת ערכה בירור בין התובעת לנתבע, וערכה את אותו כינוס של המורים בבית הספר".
עם זאת קבעה השופטת פנינה לוקיץ' כי למורה אשם תורם, אם כי לא גבוה. "מדובר על מורה, בת למעלה מ-40 במועדים הרלבנטיים לתביעה, שעבדה במשך שנים ארוכות באותו מקום עבודה, והיתה בעלת מעמד מבחינת ותק ותפקיד (מחנכת ומורה מקצועית).
עם זאת קבעה השופטת פנינה לוקיץ' כי למורה אשם תורם, אם כי לא גבוה. "מדובר על מורה, בת למעלה מ-40 במועדים הרלבנטיים לתביעה, שעבדה במשך שנים ארוכות באותו מקום עבודה, והייתה בעלת מעמד מבחינת ותק ותפקיד (מחנכת ומורה מקצועית). לגורם כלשהו, למעט פעם בודדת, כעולה מעדות המנהלת, אך זו נגעה להתנהגות שאינה הולמת כלפי תלמידות, אך ללא הקשר מיני".
אובדן השתכרות
התובעת טענה כי האירוע פגע בה במישור הנפשי, ודרשה לקבל פיצוי, בין היתר על אובדן השתכרות. "התובעת טענה כי כתוצאה מהתאונה, היא סובלת משלל בעיות נפשיות ובעיות בחייה האישיים ובין היתר, מרגשות אשם, דחייה, אכזבה, פגיעה בתחושת הערך העצמי, בדידות, קשיי ריכוז, קשיים בקריאת טקסטים, עייפות מתמדת, התפרצויות זעם, פחד, עצבנות וחרדות. כן סובלת מקושי בתפקוד היום יומי". כמו כן נכתב כי משרתה ירדה מ-100 אחוז ל-75 אחוז משרה.
עם זאת, השופטת לוקיץ לא קיבלה את כל טענותיה לגבי מידת הנזק שנגרם לה, ולא קבעה לה את מלוא הסכום שדרשה. כמו כן דחתה את התביעה נגד הרשות המקומית, בטענה שפעלה באופן ראוי. את משרד החינוך ואב הבית חייבה בתשלום פיצוי למורה בסך של כ-291 אלף שקל, בתוספת 58 אלף שקל שכר טרחת עורך דין. אב הבית נדרש לשפות את משרד החינוך ב-70 אחוז מהסכום. סכום זה הינו לאחר ניכוי של 10 אחוז מהסכום בגין אשם תורם של המורה והורדות נוספות.
פורסם לראשונה: 08:00, 16.04.21