כדי להגדיר את אזב עדן זמרו, 26, תושבת כרמיאל ולומדת בבית הספר רימון בעכו, צריך הרבה יותר מכמה מילים: היא זמרת, יוצרת, לומדת הפקה, היא הייתה פעילה מרכזית במחאה שפרצה בארץ בעקבות מותו או הירצחו של סולומון טקה ז"ל, פמיניסטית. היא חוזרת בשאלה והיא חוותה על בשרה את מלוא הגזענות של החברה הישראלית כלפי כהי העור שבינינו. ועכשיו הוסיפה לעצמה תואר נוסף: מוזיקאית, שאוספת את כל חוויות חייה המגוונות למוסיקה הבועטת שהיא עושה.
היא נולדה בארץ למשפחה דתית, שעלתה מאתיופיה וגדלה בכרמיאל. האב, אסאייס זמרו ז"ל נפטר בעת שהייתה בת 9 והאם, פטלוורק פירנסה לבדה את חמשת ילדיה, בעבודה במפעלים באזור כרמיאל. עד היום היא עובדת כמלחימה באחד המפעלים והיו תקופות שעבדה ביותר מעבודה אחת. עדן זוכרת ילדות מאושרת: "הייתי תולעת ספרים מגיל מאוד צעיר. הרבה חברים, בית מאוד מגובש, האחיות לימדו אחת את השנייה, שכונה פסטורלית. אחר כך התחלתי להיחשף למוסיקה: מוזיקה אמהרית, מוזיקה שחורה, ערב רב של סגנונות שאני והאחים שלי שמענו. ואז התחלתי ללמוד לבד לנגן על גיטרה".
בהמשך עדן הגיעה לקונסרבטוריון בכרמיאל, שם השתתפה במשלחות לחו"ל וניגנה בהרכבים.
מה היה חלום הילדות שלך?
"חלומות מתחלפים. תחילה רציתי להיות סופרת, עד היום אני קוראת המון. אחר כך התחלתי לצייר ואמרתי בטח זה מה שאעשה כל החיים. לבסוף באה המוזיקה".
בשירות הצבאי שירתה כחיילת קרבית, מדריכה בהנדסה קרבית ואחר כך גם קצינה בחיל.
האם חווית גזענות בצבא?
"בצבא חוויתי גזענות גלויה ורק שם הבנתי שחלק ממה שעברתי גם בילדות היו סימנים של גזענות. כמו השכן שצרח שנחזור לאפריקה. מה לי ולאפריקה? אני נולדתי כאן. כשהייתי בקורס קצינים בבה"ד 1, עשיתי תורנות מטבח. הייתי בלי תגיות, עם בגדי ב', ואז מישהו אמר: 'הינה, הביאו עוד כושי למטבח'. זה נמשך בזה שחיילים וקצינים היו מופתעים מזה שאני קצינה, שאלו אותי אם אני מדברת עברית.
"גם כששירתי כקצינה בבית הספר למקצועות החי"ר, היו לוחמים ומ"פים שזרקו הערות גזעניות, כאילו בצחוק. לפני כן פשוט לא הבנתי שזו גזענות, ופתאום התברר שגם בילדות היו כאלו מקרים. כמו פעם אחת, ישבתי בחוץ עם חבר, לא בן העדה, עצרה ניידת והשוטר דרש ממני תעודת זהות ושאל בצעקות מה אני עושה שם. ואני בת 14 ואין לי בכלל תעודת זהות".
קורבן הגזענות
אחרי הצבא החליטה להגשים את החלומות שלה בתחום המוזיקה והחלה ללמוד קורס מוזיקלי בקמפוס רימון ברמת השרון. עם פתיחת שלוחת רימון בעכו, עברה ללמוד כאן, במסלול שמשלב הפקה, ביצוע וכתיבת שירים.
היא מחברת בין היצירה שלה לבין חוויות החיים שלה. במהלך הסמסטר הביאה לכיתה טקסטים שכתבה על החוויה של להיות שחורה בישראל ועל יציאה בשאלה ונתקלה בהמון עניין מצד החברים בקמפוס. היא גם משתתפת בתוכנית מיוחדת של רימון שנקראת "ממת"ק" (מדריכי מוסיקה ותרבות בקהילה), המאפשרת להתנדב ולקבל מלגת לימודים. לאחרונה גם הופיעה עם חומרים מקוריים בפסטיבל רימון בעכו.
במהלך השיחות עם חבריה, חשפה עדן את חלקה במחאת בני עדתה לאחר אותו ערב טרגי בו מצא את מותו הצעיר סלומון טקה, בקריית חיים. ההפגנות הקשות, חסימת הכבישים והאלימות המשטרתית שחוותה. היא בהחלט רואה עצמה כקורבן של גזענות קשה.
הכל התחיל מפרשת טקה?
"אני חושבת שכן, למרות שאני לא מרבה להיכנס לזה. אבל היחס של המשטרה זה משהו שבני הקהילה מכירים מקרוב, גם אני הכרתי את זה. בוא נאמר שכאשר איש ביטחון עם אקדח וקטין לא חמוש נפגשים, ולא חשוב מה הנסיבות, זה לא צריך להסתיים במוות. וסלומון לא היה יחיד".
המחאה של בני העדה גלשה לאלימות.
"כשאין ביקורת על הדיכוי האלים של בני הקהילה, לא יכולה להיות ביקורת על המחאה. אנו חווים דיכוי ורדיפה משטרתית יום יום, זו לא אלימות? אני הייתי פעילה מאוד, בעיקר באקטים חינוכיים אבל בתקשורת רצו לסקר את זה מזווית מאוד מסוימת וחשפו רק צד אחד של המחאה.
"אנשים ראו מפגן של מחאה ושל כוח ולא ראו את הגזל המטורף של הכוח והזהות. ישנם 30 בני קהילה שנרצחו ע"י המשטרה. ואם אני בתור בחורה קטנה בגוף ובעלת חזות הכי פחות מאיימת בעולם חוויתי אלימות וריססו עליי גז פלפל ועיכבו אותי גם כשהייתי על מדים. החרדה הכי גדולה של כל אישה אתיופית היא שהבעל או האח לא יחזרו הביתה. כל החוויה הזו רק הגבירה את העיסוק שלי במוסיקה והשפיעה על הטקסטים שלי".
קראו עוד:
לא מוותרת
"למרות שזמרו רווית מלחמות, היא עדיין לא מוותרת, והיא משתתפת באופן קבוע במעגלי שיח בכרמיאל - עיר הולדתה - בנושא גזענות, מתנדבת, והמוזיקה היא עבורה מפלט. כעת, היא תהיה בוגרת השנה הראשונה של רימון עכו, ומקווה שהמסר שלה יועבר בבמות הנחשבות ביותר.
את פעילה במחאה כיום?
"אחרי 4 שנים של מחאה ואקטיביזם, השנה ברימון מצאתי את עצמי. הייתי בחלק מההפגנות, יש לי ביקורת על המפגינים גם כי כיום, לפני כל השינויים אין שוויון ואין דמוקרטיה. אני חושבת שנחוץ שינוי במערכת המשפט, אבל לא את זה שמציעים".
את משווה את התנהלות המשטרה נגד המפגינים למחאה האתיופית?
"זה נושא שאני לא נכנסת אליו. אני ספציפית לא חלק מהמחאה אז מעדיפה לא להתייחס".
גליה בן סדון, מנהלת קמפוס רימון עכו: "עדן היא סטודנטית מרשימה, בעלת קול ייחודי, יזמית, מובילה ודמות בולטת ברימון. הכישרון המוזיקלי שלה לצד אישיות כובשת, מרגשים אותנו בכל פעם מחדש. זוהי גאווה גדולה להיות חלק מהמסע שלה, ושל מוזיקאים רבים נוספים מהצפון".
פורסם לראשונה: 08:10, 20.07.23
