ביום ראשון בבוקר חזרו הלקוחות לדוכני הפלאפל אחרי חודש ימים, שבהם נאלצו הבעלים לאלתר שיטות מכירה מיוחדות כדי להתמודד עם התקנות המחמירות. האחד פתח פלאפל דרייב-אין, השנייה נאלצה לעבוד בליקוט מוצרים בסופר, השלישי לא היה בטוח שהעסק בן 60 שנה יצליח לשרוד, והרביעי היה בטוח שהלקוחות יחזרו. השבוע הם נשמעו יותר אופטימיים.
פלאפל תימני, קרית ים
"ההרגשה טובה, יש יותר תנועה"
המרכז המסחרי בקרית ים ג' שקק חיים ביום ראשון בבוקר. הסוחרים נראו מחייכים וסיפרו שיותר מחודש לא ראו דבר כזה. חניות בגדים, אוכל, אטליז, תבלינים, הכל נפתח. מאיר יצחק (62), דור שלישי בפלאפל התימני בקרית ים, שהוקם לפני 60 שנה ונחשב לפלאפל המיתולוגי של הקריות.
יצחק: "עכשיו 12 בצהריים, פתחנו לא מזמן וההרגשה טובה יותר. יש תנועה והלקוחות הקבועים מתחילים לחזור. סגרנו ביום שהודיעו על הסגר. זה היה ברוך כלכלי גדול, כי היה צריך לשלם לספקים ולשלם חשבונות, והבנקים באו לקראתנו. קיבלתי מענק של 4,000 שקל, אבל זה כלום. אני לא מבין למה המדינה נתנה לסופרים, לחנויות בשר וירקות ופירות לפתוח, ולנו לא. שמנו שלט בכניסה שלאור המצב יש לשמור על מרחק של שני מטר.
"ניסינו בתקווה הזאת לשרוד וחזרנו לעבודה במתכונת מיוחדת. אנשים היו שבאים, לא נכנסים, מחכים בצד, הרחק אחד מהשני, ואני הייתי מוציא לכל אחד מהם את ההזמנה שלו. במהלך ההסגר עשינו משלוחים. פרסמתי את עצמי בתשלום באפליקציית איזי (אפליקציה למציאת עסקים ובעלי מקצוע) וברשתות החברתיות, ועשיתי משלוחים לקנייה מעל 50 שקל.
"ניסינו להתאושש כי הפגיעה היא רצינית מאוד. העסק עבד עד היום 20 אחוז ממה שהוא עובד ביום רגיל, והוא מפרנס שתי משפחות. אני מקווה לעתיד טוב יותר ומרגיש הבוקר שנחזור מהר לשיגרה, אבל ניראה איך יהיה. ראיתי את הבחור שנשבר ובכה. כאב לי לראות אותו, והבנתי בדיוק על מה הוא בוכה. הרגשתי שהכאב שלו מייצג גם אותי".
פלאפל ברכה, קרית אתא
"ראיתי את כרמי ובכיתי איתו"
"איזה אושר, כל הלילה לא ישנתי", אמרה חגיתה גולדנברג (48) שפתחה את העסק ברחוב העצמאות לפני יותר משנה. "אתמול באתי עם הבנות שלי לנקות את המקום, עם תחושה עילאית. יש כבר תורים ואנשים מחייכים. עדיין לא מוציאה שולחנות וכיסאות, אבל ההרגשה טובה.
"ברור לי שעכשיו אצטרך לעבוד יותר קשה, כי עדיין לא החזרתי את העובדים. עברתי תקופה קשה מאוד. מיד בהתחלה רואה החשבון אמר לי להוריד את השלטר, וזה מה שעשיתי. אפילו ניתקתי את המקררים מהחשמל. התכוננתי לפסח ולעצמאות. קניתי סחורה לתקופה שהיא הכי טובה לפלאפליות, אבל הכל ירד לטמיון. הוצאתי את שני העובדים שלי לחל"ת.
"בתקופת הסגר הגעתי פעמיים לעסק, אספתי את החשבונות שנערמו מתחת לדלת, הזלתי דמעה וחזרתי הביתה. בגלל שאני עסק חדש, לא מגיע לי מענק, ונותרתי ללא הכנסה ועם שלושה ילדים בבית שצריך לפרנס. הלכתי לעבוד כמלקטת בסופר. עבדתי משמונה בערב עד תשע בבוקר, רק כדי להרוויח קצת. כשראיתי את הראיון עם יובל כרמי, בעל דוכן הפלאפל באשדוד, בכיתי יחד איתו. זה שבר אותי, הזדהיתי איתו.
"לפני שבועיים פתחתי את העסק, הוצאתי את הוויטרינה לכניסה, אבל בקושי עברו אנשים. לעסק חדש אין עדיין הרבה לקוחות קבועים, ואם אין תנועה של אנשים, אז בקושי יש מכירות. הגיעה משטרה וביקשה לסגור. הייתי במצב רוח קשה, הגעתי הביתה, אמרתי לעצמי, מחר אני לוקחת פטיש ושוברת את הכל.
"קמתי בבוקר וחשבתי איך אני יכולה להציל את העסק ולהמציא את עצמי מחדש. ואז עלה לי רעיון למכור את העיסה שלי כחומר גלם, ושאנשים יכינו בעצמם את כדורי הפלאפל בבית וזה הלך טוב. פרסמתי את הרעיון שלי ברשת החברתית ובקבוצות הווטסאפ, ואנשים התקשרו להזמין ממני. אני מאושרת אבל יש לי חרדה מהעתיד. לדעתי ייקח למשק שנתיים עד שלוש להתאושש, והרבה עסקים קטנים לא יתאוששו".
פלאפל תימני, קרית מוצקין
"מהבוקר נולדתי מחדש"
ביום ראשון השבוע בשעה 11:00 בבוקר, כמה שעות מכניסתן לתוקף של התקנות החדשות, התור אצל מאיר בן עזרא (57), הבעלים של פלאפל תימני ברחוב ויצמן, כבר משתרך.
"נולדתי מחדש היום. תראי את העיניים שלי, חודש הם היו שחורות מהקורונה וחזרו לצבע כחול. מאז המשבר מכרו 20 אחוז מימים רגילים בשיטה מיוחדת. לקוחות שמכירים אותי ידעו שאני פתוח היו מתקשרים להזמין. התריס היה סגור כמעט עד הסוף.
"אנשים היו באים עם הרכבים שלהם מבלי שיצטרכו לרדת. היינו ממש פלאפל דרייב־אין. הבת שלי עמדה בחנייה, מחוץ לעסק, הנחתה את האנשים לא לרדת מהרכב, הלקוח פתח את החלון ובתי לקחה ממנו את ההזמנה. אני בעסק הכנתי את ההזמנה והיא מסרה ללקוח. גם התשלום עבר דרכה.
"למכור זה לא הכל. התגעגעתי לאנשים. לחיוך שלהם, והבוקר נראה שחוזרים לחיים. פתאום אנשים מרגישים חופשיים יותר. שמתי מסכות בצד למי שלא הביא, וגם סימנתי על המדרכה בחוץ סימונים של שני מטר. אני לא דואג לעתיד ומאמין שנחזור לעצמנו.
"פלאפל זה לא מוצר יקר, אבל בתחומים אחרים תהיה פגיעה, כמו במסעדות. דבר אחד יצא טוב מהמשבר הזה, שאנשים התחילו להיות רגישים למצוקה של אחרים. חבל שהיינו צריכים לעבור כזאת טלטלה בשביל זה. הקורונה טפחה לאנשים בפנים, בכל מה שקשור לרדיפה הבלתי פוסקת אחרי הון ומעמד. הקורונה לימדה את האנשים שכסף זה לא הכל בחיים, וזה שיעור חשוב. כן, ראיתי את מוכר הפלאפל מאשדוד שבכה בטלוויזיה והזדהיתי איתו".
פלאפל הקריה, רבמד מוצקין
"התגעגעתי לקליינטים, ומרגיש הקלה גדולה"
החנייה ברבמד פתאום מלאה, מראה שלא נראה במשך חודש. סילבן אלמקייס (60) פתח את העסק במוצקין לפני 33 שנה וביום ראשון בבוקר הוא נראה מאושר: "קמנו לתחייה סוף סוף וחזרנו לפעילות מלאה. החזרתי את כל העובדים, וזה הכי משמח.
"לכל אורך הדרך הייתי אופטימי. כמו כל עם ישראל השתגעתי בבית, אבל נשמעתי להנחיות. כמובן שיש פגיעה כלכלית, אבל הבריאות לפני הכל. סגרתי את העסק ב-17 במרץ, ביום שהודיעו על סגר. סגרנו בשיא, בפיק שלפני פסח.
"שבועיים לפני פסח אנשים מכשירים את הבתים, ולא אוהבים לבשל וללכלך, ובאים לקחת פלאפל. בכל זאת הפעלנו את העסק המתכונת שונה, למרות שהמכירות הסתכמו ב-15 עד 20 אחוז מיום רגיל. לקוחות היו מתקשרים אליי, מבקשים ממני להכין להם מנה איך שהם אוהבים. או שנכנסים לקחת, או שאני הקפצתי להם מנות לחנייה.
"גם היום מי שנכנס לרבמד, מודדים לו חום בכניסה. אנשים ממושמעים מאוד ויש מודעות למצב. שומרים על מרחק בין אחד לשני, עומדים עם מסכות ומחכים בסבלנות. התגעגעתי לקליינטים שלי ואני מרגיש היום הקלה גדולה. הוצאתי את הסלטים בחוץ, מה שלא היה חודש ימים ואנשים בוחרים כמו בעבר.
"אני לא חושש מהעתיד, אני אופטימי וחושב שמחכה לנו עתיד טוב. בזכות הקליינטים שלנו נעמוד שוב על הרגליים. עדיין לא קיבלתי את המענק, אבל קיבלתי הודעה שמגיע לי פיצוי בסך 3,454 על חצי חודש מרץ. ראיתי את הכתבה של מוכר הפלאפל באשדוד, שריגשה רבים. הבנתי את המצב והכאב שלו, אבל אני לא מרגיש כמוהו".
