שי יונגרמן (38) ולילך גלבוע (40) מקרית אתא, שהיו בשבוע האחרון להריון, הכינו את תיק הלידה כבר ארבעה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער, אך לא תיארו לעצמם שהצירים הקטנים שהחלו שלשום (שני) בערב יהפכו כל כך ללידה ביתית לא מתוכננת. "בזמן שאני משוחח עם מוקדנית של מד"א, הילד שלי היה לי בידיים. זה היה מדהים, ואשתי הייתה גיבורה", סיפר בהתרגשות האב המאושר.
שלשום (שני) עדכנה לילך את בעלה כי היא מתחילה להרגיש צירים קטנים. שי: "לפני כשנה וחצי נולד בננו הראשון, בשבוע 36 הוא הפתיע אותנו והייתה ירידת מים, ובתוך מספר שעות נולד בבית החולים. הפעם החלטנו לא להיות מופתעים, ותיק הלידה מוכן כבר חודש. ביום שני בערב התכוננתי לצאת לריצה, ואז לילך אמרה לי שהיא מתחילה להרגיש משהו, מיחושים קלים, שבתוך זמן קצר הפכו לצירים, והתחלנו לתזמן את הצירים כמו שלמדנו בקורס הכנה ללידה.
"התחלנו להתכונן לנסיעה לבית החולים, אבל הצירים הפכו ארוכים ותכופים כל כך מהר, שכבר לא הצלחנו רגע להתלבש או לרדת לרכב. לילך צעקה לי 'מד"א מהר', התקשרתי למוקדנית והיא ליוותה אותי, שאלה שאלות וכבר הבינה את המצב, והנחתה אותי לעזור לה לשכב לקראת לידה".
יונגרמן סייע לאשתו להגיע למיטה. "היא תמיד רצתה לידה טבעית, ובסוף זה קרה כמו שרצתה, ואפילו יותר מזה. המוקדנית הנחתה את לילך ללחוץ בצירים הארוכים.
"בלחיצה הראשונה יצא הראש, בלחיצה השנייה יצא פלג הגוף העליון ובלחיצה השלישית הילד שלי כבר היה לי בידיים. זה היה מרגש ועוצמתי. כל הזמן עדכנתי את לילך, עודדתי אותה שהיא נמרה וגיבורה".
מיד לאחר מכן, צוות מד"א נכנס לביתם. "הם הגיעו בתוך 10 דקות, אבל הילד שלי היה בחוץ בתוך 8 דקות מרגע שהתקשרתי. בנוכחותם גזרתי את חבל הטבור ועברנו לבית החולים".
בני הזוג ובנם פונו לבית החולים בני ציון. "אשתי תמיד רצתה שאני זה שאקבל את הבן לידיי, ולא ידענו אם זה יתאפשר בבית החולים. בסוף זה קרה בדיוק כמו שהיא רצתה, היא עברה את הכל בגבורה ובקור רוח. אנחנו בסוג של טראומה חיובית שייקח לנו עוד זמן לעכל, אבל אנחנו שמחים ומאושרים".