חבר מועצת העיר החדש בקרית ים אמיר ווסקו, שאף הציג הישג נאה במירוץ לראשות העיר, חויב על ידי בית משפט השלום בקריות לפצות את ממלאת מקום ראש העיר, שיראל בר ואת אחיה בסכום של 50 אלף שקל, לאחר שפרסם מספר פוסטים פוגעים נגדם בחוסר תום לב לפני כארבע שנים. בנוסף, חויב ווסקו לשלם 10,000 שקל שכר טירחה לעו"ד דורי שוורץ, שייצג את בר בתביעה. בית המשפט אף קבע כי ווסקו ביקש באמצעות הפרסומים להציג את עצמו כלוחם בשחיתות בין היתר כדי שייבחר בעתיד לתפקיד ראש העיר.
התביעה עוסקת בהפרטת שירותי ההצלה בעיר, עליה החליטה העירייה. אחיה של שיראל בר, ליעד בר, הועסק כמציל זמני בעירייה ולאחר הפרטת השירות, עבר לעבוד דרך החברה הקבלנית שזכתה במכרז. ווסקו, שכבר אז הודיע על השאיפות הפוליטיות שלו, כתב לאחר ההחלטה הזו פוסט בו ציין: "זו בושה וחרפה שדאגו להשאיר בתפקיד מציל אחד מבין כולם וזאת לכאורה לאור העובדה כי יש לו ייחוס משפחתי מקרבה ראשונה למשנה לראש העיר, עו"ד שיראל בר. גם בנושא הזה אני מתכוון לפנות כבר בימים הקרובים למבקר המדינה ולגורמים רלוונטיים נוספים לטובת בדיקת הדברים".
לאחר שעו"ד בר שלחה לו מכתב התראה לפני תביעה, כתב ווסקו פוסט נוסף בו ציין כי מדובר ב"תביעת השתקה בריונית לשמה, לא בבית ספרנו". הוא טען כי האיום בתביעה נעשה כדי להשתיק את הביקורת הלגיטימית שלו לחשוף את "הדברים האמיתיים המתרחשים אצלנו בעיר ולמגר את השחיתות". בהמשך אף אמר כי תביעת ההשתקה היא תביעת סרק שרק תחזק אותו במאבק למיגור השחיתות. "אני מבטיח לכם כי איש לא ירתיע אותי להמשיך ולפעול ללא מורא וללא משוא פנים בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותי".
בפוסט שלישי פרסם ווסקו את תגובתו לתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד משה פרץ וציין כי ימשיך להילחם למיגור הקומבינות והשחיתות גם אם לכאורה.
בתביעה נדרש ווסקו לפצות את התובעים בסכום של 700 אלף שקלים, בטענה שהייתה בפוסטים כוונה לפגוע בהם. ווסקו טען בבית המשפט כי מדובר בתביעת הפחדה שמטרתה להדוף ביקורת ציבורית ולגיטימית.
השופט בן ציון ברגר קבע בפסק הדין כי היה בפרסומים משום לשון הרע וניתח את המצב האמיתי בנוגע לרפורמה בשירותי הצלה. השופט קבע כי ליעד בר לא היה המציל היחיד שעבד כמציל זמני בעירייה והועסק לאחר הפרטת השירות בידי אותו קבלן חיצוני, כפי שהשתמע מהפוסט. השופט גם ציין כי ווסקו לא בדק את המצב ולא הבחין בין מה שקרה למצילים הקבועים בעירייה, שבר לא השתייך אליהם, למה שקרה למצילים הזמניים כאשר לקבועים הוצעו משרות אחרות בעירייה. השופט קבע כי שלושת הפוסטים מהווים לשון הרע, כמשמעותו בחוק.
בהמשך בדק השופט האם עמדו לווסקו שתי ההגנות הקבועות בחוק לשון הרע, אמת דברתי ותום לב וקבע שהוא לא עמד בשתיהן. "אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה שהנתבע לא הוכיח שדבריו אמת". בשורה התחתונה, כך השופט, הנתבע לא הוכיח כי נשאר בעירייה בתפקיד רק מציל אחד לאור קרבתו המשפחתית לתובעת.
השופט הסתמך בקביעה זו על עדות של יו"ר וועד העובדים בעירייה ועל פרוטוקולים שהראו כי הטענה לא הייתה נכונה. כן ציין השופט כי ווסקו נמנע מלפרסם מידע רלוונטי כמו שבעירייה יש תוכנית למיקור חוץ של שירותי ההצלה, ועל אופן העסקת המצילים תחת קבלן חיצוני. "משתמע כי נוכח ייחוסו המשפחתי של התובע 2 הוא נותר היחיד לעבוד כמציל בעירייה", כתב השופט.
ווסקו טען בבית המשפט כי הוא התכוון בפרסום למצילים הוותיקים, אולם לא הבחין כי בניגוד למצילים ותיקים אחרים, לליעד בר לא הייתה קביעות. עוד טען השופט כי ווסקו יכול היה לבקש, במסגרת חוק חופש המידע, לבדוק את מעמדו של בר ואת מדיניות ההפרטה, אך לא עשה זאת בטענה שבעבר ביקש מידע כזה אך לקח לעירייה המון זמן לענות.
"אין בכך כדי לפתור את הנתבע מלנסות לקבל תשובה בכל זאת טרם פרסום, כל שכן כאשר לפרסום עלולות להיות השלכות מבזות ומביישות את מושא הפרסום".
עוד קבע השופט, כי הנתבע ידע שעוד מצילים זמניים התקבלו לעבודה דרך אותו קבלן חיצוני, אך הוא בחר שלא לציין זאת אלא לשייך את ליעד בר לקבוצת המצילים הוותיקה, שהוא לא השתייך אליה. השופט גם קיבל את עמדתה של בר כי היא לא עסקה בנושא ואף לא השתתפה בישיבת ועדת המכרזים שדנה בנושא מתוך הנחה שאחיה ירצה להגיש מועמדות לעבודה בחברה שנבחרה להפעיל את שירותי ההצלה בעיר.
השופט גם דחה את טענת תום הלב שהועלתה ובין השאר הסתמך על דברי ווסקו בבית המשפט שקשר בין התביעה לרצון שלו להיות ראש עיר: "אתם רציתם פיצוי כספי ואני עמדתי על הרגליים האחוריות. אם אני רוצה להיות ראש עיר ואתם באים ומנסים להפעיל עלי מנופי לחוץ ובצורה כזו לסחוט אותי, אז יסחטו אותי אחר כך עוד ויותר".
השופט קבע: "אני סבור שמדברים אלו ניתן ללמוד שבכוונת הנתבע להתמודד לראשות העיר ומטרתו להציג עצמו כלוחם בשחיתות בין היתר על מנת שיבחר לתפקיד אותו הוא מבקש. הנתבע ביקש לערער את אמינות בעלי התפקידים המכהנים בעירייה וזאת בין היתר מאחר שראה אותם כיריבים פוליטיים שבכוונתו הייתה בין היתר להעצים עצמו על חשבונם".
מדברים שאמר ווסקו בריאיון רדיו הסיק השופט כי ווסקו ראה בתביעה אמצעי למנף את מועמדותו לראשות העיר, "וגם בכך יש כדי ללמוד על חוסר תום לב". השופט גם ציין כי ווסקו ביקש לא להתנצל על הפרסום, "וזאת מאחר שלא רצה להיתפס כחלש בעיני הציבור בכך יש להעיד על חוסר תום ליבו".
בסיום פסק הדין קבע השופט: "הנתבע מציג עצמו כלוחם בשחיתות ציבורית, ואף מייחס לעצמו כוונות פוליטיות כמתמודד אפשרי לראשות העיר, דווקא מאנשים כאלו המבקשים לעשות שירות ציבורי בחשיפת שחיתות נדרש משנה זהירות רב יותר ותום לב באמירותיהם והכוונה בבדיקת העובדות לאשורן קודם הפרסום שכן השפעת פרסום כזה על הציבור ללא ביסוס עובדתי עלול לגרום נזק רב יותר מאשר היה נעשה על ידי מאן דהו".
בנוגע לפיצוי קבע השופט, כי הפרסומים היו פוגעניים ועלולים היו לגרום נזק אך לא היה בהם כוונה לפגוע: "לנתבע הייתה כוונה לעשות הון פוליטי באמצעות פרסום הפוסטים והתנסחותם באותם פוסטים נתחזה לדיווח עובדתי, שאף לא היה נכון".
בסופו של דבר חויב ווסקו לפצות את שיראל וליעד בר ב-50 אלף שקל ולשלם לעורך דינם, דורי שוורץ עוד 10,000 שקל.
קראו עוד:
מ"מ וסגנית ראש העיר, עו"ד שיראל בר ברכה על פסק הדין: "בית המשפט קבע כי אמיר ווסקו פירסם פרסומים שקריים בפייסבוק מתוך ידיעה כי הפרסומים שקריים ומתוך מטרה להציג את עצמו כלוחם שחיתות ובכך לעשות הון פוליטי על גבי ועל גב אחי. בית המשפט קבע כי לא נמצא כל רבב בהתנהלותי בסגנית וממלאת מקום ראש העיר וכי אחי, ליעד בר, לא זכה לשום פריבילגיה מיוחדת מהעירייה ובכלל, אלא בדיוק להיפך.
עוד קבע בית המשפט בפסק הדין כי אמיר ווסקו ניסה לפגוע באמינות שלי ואמינות בעלי תפקידים אחרים המכהנים בעירייה, מתוך כוונה להעצים את עצמו על חשבון שמנו הטוב ולמנף את עצמו פוליטית בחוסר תום לב".
בר הוסיפה: "הגיעה העת לשים קץ לשיטת הפייק ניוז וההכפשות שבה משתמשים מועמדים פוליטיים על מנת לקדם את עצמם. על מר אמיר ווסקו לדעת, כי לא אהסס להגיש נגדו תביעות משפטיות נוספות ככל שיעז להמשיך ולפרסם אודותיי פרסומי לשון הרע שקריים ובזויים ולפגוע בשמי הטוב".
אמיר ווסקו: "עורך הדין שלי לומד את פסק הדין ומה שכרגע נראה ברור שהתביעה התקבלה חלקית. נלמד עד תום את פסק הדין של כבוד בית המשפט ונגיב בהתאם".
