המחאה נגד הממשלה התחדשה ביום שבת האחרון. אמנם לא במעוזה הרגיל ברחוב קפלן בתל אביב, אלא צפונה משם, בחיפה, עם אלפים שצעדו לאורך שדרות מוריה וקיימו עצרת בצומת חורב.
בין הנואמות בעצרת הייתה הסופרת צרויה שלו, שקראה להשבת החטופים, השמיעה ביקורת חריפה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם טענה שיש לחזור להפגנות המחאה בתל אביב, ובשאר המוקדים בארץ.
ואז היא עלתה להתקפה חריפה במיוחד: "לפני שנה יצאנו לרחובות ולכיכרות למחות נגד ההפיכה המשטרית שאך זה הוטחה בפרצופינו. חודשים ארוכים הזהרנו וביקשנו, זעקנו והתרענו, התפללנו והתחננו ולא שעו לנו. היכן הייתה ההססנות המפורסמת של נתניהו כשכפה עלינו את ההימור המסוכן הזה, כשהפקיר אותנו לתוצאותיו האיומות?
"כמה היסס מול חמאס ואילו עלינו, אזרחי ישראל, התנפל כאחוז אמוק, ועוד התיר לשותפיו לעשות בנו ככל העולה על רוחם. אנחנו, אזרחי הארץ הזאת, היינו האתנן שנתן להם כדי שיאפשרו לו להישאר בשלטון".
מלחמה גורלית
בדבריה בעצרת קראה שלו לנתניהו 'לשחרר את העם מלפיתתו': "אפילו עכשיו אחרי האסון המחריד אליו הוביל אותנו, נתניהו אינו מוכן להרפות. לא מן המדינה ולא מן ההפקרות", אמרה. "האתנן הוא יומיומי. אפילו בעיצומה של מלחמה גורלית שעדיין איננו רואים את סופה.
"אבל גם אנחנו לא נרפה מן הקריאה - שחרר את המדינה שפעם אהבת. תראה מה עוללת לה" תקפה בחמת זעם, "במקום לשמור עליה כעל היקר שבאוצרות החלשת אותה במריבות מיותרות, פגעת ביודעין בביטחונה למרות שידעת כמה רבים מבקשי רעתה, עד שהפקרת אותה לגרועים שבאויבים.
"בתום השנה הנוראה בתולדותינו אנחנו קוראים – לך! עזוב אותנו!"
לטענת הסופרת הידועה, ההפקרות בממשלה נמשכת: "ביזת התקציב, המתקפות על הרמטכ"ל, השיקולים הפוליטיים המזוהמים. לא כשנראה שסיומה של המלחמה מפחיד אותו יותר מאשר המחיר הנורא שתגבה הימשכותה המיותרת. לא כשהוא עלול לנצל את המלחמה הגורלית הזו כדי להציל את נפשו".
שלו מוסיפה כי עוד לא היתה שעה בתולדותינו, שבה היה צורך דחוף יותר בהחלפת השלטון. "נתניהו הוא האחרון הראוי להנהיג את העם בזמן הזה. נתניהו מסכן את קיומנו. חובה עלינו למחות ולהתנגד בכל האמצעים הבלתי אלימים העומדים לרשותנו בטרם ימיט עלינו שואה נוספת. חובה עלינו לקרוא להפלת הממשלה ולקיום בחירות עכשיו", זעקה, תוך כדי כך שהיא מתכוונת, כאמור, שיש להחזיר את המחאות בתל אביב, בחיפה ובשאר האזורים בהן היא התקיימה עד למלחמה.
רסיסים מתנפצים
לעצרת בחורב הגיעה שלו מביתה בשכונת דניה. אחרי שנים בהן התגוררה בירושלים, ואף נפצעה בפיגוע אוטובוס בשנת 2004, החליטה לעבור לחיפה עם בן זוגה, הסופר איל מגד.
איפה תפסה אותך "השבת השחורה"?
"הייתי במיטה עם קורונה באותה שבת. בשעה הראשונה עוד קיוויתי שמדובר בהזיית חום. כמו כולנו הייתי המומה ומזועזעת. כבר במוצאי שבת התחילו להגיע בקשות לראיונות מכלי תקשורת בחו"ל. מאז אני מתראיינת בכל מקום אפשרי וכותבת מאמרים לעיתונים בחו"ל כדי להסביר את הצד שלנו. בהתחלה הייתה כלפינו אמפתיה אבל מאז לדאבוני המצב הולך ומידרדר וצריך שוב ושוב להזכיר מה קרה כאן.
"אין לי קרובים בין הנפגעים והמפונים אבל ברור שאני מרגישה קירבה ואבל ושותפות גורל מלאה עם כל מי ששילם את המחיר הכבד. נענית לכל פנייה לעזרה. בכתיבה או בכל דרך אחרת".
מה היו התחושות באותה שבת ומה השתנה בזמן שחלף?
"בשבת המחרידה ההיא הכל התנפץ ומאז רק נשבר לעוד ועוד רסיסים. חלחלה וזעזוע ותדהמה ואי אמון. ובעצם עוד לא ידענו כלום כמעט על מימדי האסון. עוד היינו תמימים. עד היום זה בלתי נתפס, ההפקרה הזו שהולכת ונמשכת. בעיקר כלפי החטופים".
עד כמה את עוקבת אחר החדשות ומעורבת בנעשה?
"אני עוקבת מאוד באינטנסיביות. מעורבת במה שאפשר. מרגישה שאלה ימים קריטיים ואסור להרפות. אני כבר בת 64 וזו התקופה הכי גורלית שחייתי בה. חשוב לי לעקוב ולעשות כל מה שביכולתי. אם זה להתראיין לטלוויזיה האוסטרית או לאפות עוגות לחיילים, או להשתתף במפגשים של יהודים וערבים".
את בקשר עם משפחות חטופים? מגיעה לעצרות והפגנות?
"אין לי קשר ישיר עם המשפחות של החטופים. דיברתי בכיכר החטופים בחנוכה, בעצרת של נשים עושות שלום, וכמובן שקראתי לעשות הכל כדי לשחרר אותם בדחיפות עליונה. הייתי פעילה מאחורי הקלעים במאמץ של אנשי תרבות לסייע לשחרור הילדים דרך קשרים בינלאומיים".
תנו להן לזעוק
קריאתה של שרה נתניהו למשפחות החטופים, שלא להשמיע קול זעקה, מעוררת את כעסה של שלו. "הדברים ששרה נתניהו אמרה הם בלתי נסבלים, כמו הרבה ממה שקורה כאן", היא אומרת. "ברור שהמשפחות צריכות לזעוק. ברור שזו המשימה הכי חשובה והכי קריטית כרגע. לדעתי זו הייתה המשימה הכי דחופה מהרגע הראשון. נחוצה כאן תעוזה ויצירתיות ואנחנו לא עושים מספיק. זה יהיה פצע נורא בלב של המדינה הזו אם ניכשל במשימה הקדושה של שחרורם".
המחאה מתחדשת אך נתניהו לא ממהר להתפטר.
"ההיאחזות של נתניהו בשלטון גם אחרי האסון המחריד שקרה במשמרת שלו ובאחריותו המלאה היא בושה וחרפה, אבל זה כמובן לא מפתיע. המחאות צריכות להתחזק עד שהוא לא יוכל להיראות בשום מקום. לא יעלה על הדעת שיישאר בשלטון אחרי שהוביל אותנו לאסון הזה. אני מאמינה שהוא יילך איכשהו. או שכמה מחברי הקואליציה יאזרו אומץ סוף סוף לעשות מעשה פטריוטי. או שבן גביר יפיל את הממשלה באחד הצמתים, אחרי שגנץ ואייזנקוט יפרשו".
כינית את הטבח בדרום 'שואה'.
"אין ספק שמדובר באסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז ראשית הציונות, פרט לשואה. ויש בו סממני שואה מובהקים, לכן לא מפריע לי השימוש במילה הזו. יש בו גם תזכורות איומות לפרעות ולפוגרומים. סבתא שלי חוותה פוגרום בילדותה ובעקבותיו נשבעה לעלות לארץ. היא הגיעה לכאן בעלייה השנייה, ב-1912.
"מזעזע אותי לחשוב שקצת יותר ממאה שנה אחר כך התחולל כאן הפוגרום הזה, אחרי כל מה שכבר הקרבנו כאן".
כתיבה במבוי סתום
למרות הכל שלו מאמינה שישראל יכולה להירפא. "אני מקווה ומתפללת שתוך שנה יהיה כאן שלטון חדש, שישים את המדינה במרכז ולא את עצמו. שלטון שיחתור לריפוי ולשיקום מבפנים ולהסדרים מדיניים מבחוץ", היא אומרת.
"אין דבר שאנחנו זקוקים לו יותר אחרי שנות השלטון של נתניהו. אני מאמינה שאחרי נתניהו המחלוקות ישככו והרעל יתפזר לאיטו. יש כאן כוחות נפלאים. המדינה נשטפה בשנאת חינם אבל יש כאן כל כך הרבה אהבת חינם שתוכל לסייע בשיקום".
קראו גם:
לשורת הספרים שכתבה שלו במרוצת השנים, יכולה היה להתווסף ספר נוסף עליו עבדה לפני אוקטובר השחור. "הייתי בתחילתו של ספר חדש כשפרצה המלחמה. מאז לא נגעתי בו ואין לי מושג מתי אחזור אליו אם בכלל. כל מה שקרה לפני ה-7 באוקטובר נראה לא רלוונטי".
תכתבי על המלחמה?
"קשה לדעת. הכתיבה הספרותית דורשת פרספקטיבה שעדיין אין לי. ימים יגידו".
אהבת החינם תתעצם
את נאום התוכחה במרכז חורב סיימה שלו בדברי תקווה לימים טובים יותר. "אני מאמינה שהתקווה עוד תחזור לארץ האבלה שלנו. אחרי שיחזרו החטופים במהרה בימינו אמן, אחרי שהעקורים ישובו לבתיהם, אחרי שיוחלף השלטון, אחרי שהמלחמה תסתיים, נוכל לחוש את נוכחותה, גם אם לעולם לא ננוחם".
שלו ציינה כי התקווה עליה היא מדברת, הורגשה לרגע עם פרסום פסקי הדין החשובים של בג"ץ, פסקי דין "ששמו גבול ברור לדורסנות של בריוני הקואליציה. אנחנו רואים את התקווה ניבטת אלינו מדי פעם מתוך המעמדים המרטיטים שאנחנו עדים להם בחודשים האחרונים, מתוך סיפורי הגבורה ותעצומות הנפש, האומץ וההקרבה, ההתנדבות והנדיבות.
"ולא רק תקווה יש בסיפורים האלה שהארץ מלאה בהם אלא גם תועפות של אהבה. אהבת חינם, שאין עליה כל תמורה. נתניהו הציף את הארץ בשנאת חינם כדי לשמור על שלטונו, וכמעט הביא לחורבננו. מי ייתן ואותה אהבת חינם שמאירה לרגעים את חשכת הימים האלה תלך ותתעצם ותאיר גם את עתידנו. אמן".
