צומת צבר הוא מותג קרייתי חזק מאוד. הניסיונות לשנות את שמו לצומת העשור, כפי שזה מופיע במפות, או צומת שרון, כפי שעיריית מוצקין מנסה לעשות, לא הצליחו. המותג חזק מהכל.
קראו עוד ב-mynet:
תושבי הקריות הגיעו לשמח את חתן בר המצווה
ראש עיריית מוצקין, חיים צורי, כינה בעבר את הצומת לאחר שינוי הסדרי התנועה בו, "צומת חמיצר", כדי להמחיש את הבעייתיות במקום. ארבע שנים חלפו מאז השינויים, אבל נהגים רבים עדיין לא מבינים את הצומת, ופעם אחר פעם מעורבים בתאונות במקום. חידת ההיגיון של החידונאי חמיצר חיה ובועטת, ומתרחשת בכל יום מחדש.
השינוי בצומת צבר התרחש בעת הכנת מסלול המטרונית לאורך כביש עכו-חיפה, הלא הוא כביש 4. השינוי המרכזי היה הזזת המעבר בין קרית מוצקין לקרית ביאליק: אם עד אז, המעבר הראשי היה בין שדרות ויצמן במוצקין לבין שדרות בן גוריון בביאליק, הרי שכיום היציאה מקרית מוצקין היא דרך שדרות בן גוריון לדרך עכו, ומשם צפונה - לעכו, ודרומה - לקרית ביאליק ולחיפה.
במקום נבנו שתי מערכות רמזורים במרחק קצר יחסית, דבר שמבלבל לא מעט נהגים. רק עברת רמזור, והופ, אחד נוסף בדרך. בשל הקרבה בין הרמזורים ואי התיאום ביניהם, נהגים שעוברים צומת מרומזר ראשון, בשדרות בן גוריון בקרית מוצקין, נתקעים ברמזור השני, מול רחוב ויצמן, ולפעמים פשוט חוסמים את הצומת הראשון, ואז, כשנהגים מנסים לצאת לדרך עכו, לכיוון צפון, הבלגן חוגג.
הפנייה ממוצקין לקרית ביאליק נעשית דרך השתלבות בדרך עכו, חציית כמה מסלולים במרחק קצר ביותר, על מנת לתפוס מסלול שמאלי בכביש, המאפשר פנייה שמאלה, לקרית ביאליק. וזו גם פנייה בעייתית: נהגים נתקעים שם זמן רב, לאחר שעברו כמה פקקים מאז שיצאו מרחוב ויצמן במוצקין, ולפעמים חוצים לביאליק בירוק מהבהב, לפעמים באדום.
בכלל, מי שמגיע מרחוב ויצמן ומבקש לנסוע למרכז קרית ביאליק, מוצא את עצמו בבעיה לא קטנה: יש פקק בהשתלבות ימינה, מול המכוניות שמגיעות מרחוב בן גוריון, ובעייתי להגיע לצומת. אחר כך יש שוב בעיה להשתלב שמאלה, בדרך עכו, ולחצות בתוך מרחק קצר שלושה מסלולים כדי להגיע אל המסלול השמאלי.
נתחיל בסיפור אישי: לפני כמעט ארבע שנים נכנסתי לראשונה בחיי לסטטיסטיקה, ונרשמתי בספרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כנפגע תאונת דרכים. זה קרה בערב יום העצמאות, בעת שאספתי את בתי מתחנת הרכבת בקרית מוצקין.
באותו זמן שינו לגמרי את הסדרי התנועה בצומת העשור, צומת צבר בשפת העם, ולעבור אותו היה סיוט אחד גדול. פעמיים עברתי בין קרית ביאליק לקרית מוצקין באותו יום, והעדפתי לנסוע עוד קילומטר, עד למעבר ברחוב הגפן. רק לא לעבור את צבר. אבל, בחזרה מתחנת הרכבת השעה כבר היתה 17:00.
אמרתי לעצמי, בטח כבר אין פקקים, אז למה לא לנסוע בדרך הכי קצרה הביתה? זו היתה טעות, שיכולה היתה לעלות ביוקר: הגעתי דרך הפיתול מרחוב ויצמן לשדרות בן גוריון, לצומת צבר החדש, דרכו נוסעים צפונה ודרומה. הייתי הראשון ברמזור, המתנתי לאור הירוק ואפילו התעכבתי שבריר של שנייה, מה שהספיק לנהג שעמד מאחורי לצפצף לי, כאילו אמר: "יאללה, סע".
נכנסתי לצומת בכוונה לפנות שמאלה, לכיוון עכו. בזווית העין ראיתי רכב דוהר לעברי מכיוון עכו, והבנתי שאין סיכוי בעולם שהוא יעצור. בתוך שבריר של שנייה הוא כבר נכנס בי במלוא העוצמה, בלי כל ניסיון לבלום. למזלי, הוא פגע בכנף של הרכב ולא בדלת. אני לא רוצה אפילו לחשוב איפה הייתי היום אילו הדלת שלידי היתה סופגת את המכה העצומה הזו. הרכב שלי, שהוכרז טוטאל לוסט לאחר אותו מפגש, הסתובב 360 מעלות ונעצר במדרכה. הרגע שעבר עד ששמעתי את הבת שלי ואת החבר שלה, שהיה איתנו, אומרים שהם בסדר, היה הארוך בחיי. גם אני הרגשתי שלם. כאב קצת פה ושם, אבל שום דבר דרמטי.
האינסטינקט הראשון היה לצאת אל הנהג שפגע בי ו"לקרוע" אותו. חשבתי שזה בטח איזה צעיר שמיהר ופשוט עבר באדום. אבל, כשראיתי את הנהג, אדם מבוגר שנפצע גם הוא, הבנתי שהיה שם משהו אחר. לא הנהג אשם, הצומת אשם. הסדרי התנועה החדשים, תיזמון הרמזור הבעייתי, רמזורים שהוצבו בזה אחר זה תוך בילבול הנהגים - הם אלה שגרמו לתאונה. בהחלט לא תאונה שנגרמה בגלל טעות אנוש.
כולם צודקים
מאז אני נוסע כמה שפחות דרך הצומת הזה. בתי נמנעה במשך שנים לעבור משם ברכב. על ייסורי הנהגים העוברים בצומת, אולי הכי מפורסם בקריות, אני שומע שוב ושוב מאנשים שאני מדבר איתם, ונראה שכולם צודקים. מבדיקת "ידיעות המפרץ" עולה, כי בעוד שמספר התאונות בדרך עכו, המכונה גם ציר ההסתדרות, ירד משמעותית בעקבות פתיחת כביש עוקף קריות, מספר התאונות בצומת צבר גדל משמעותית.
מנתונים שהציג המומחה לתחבורה ד"ר משה בקר, על פי פירסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה כי בעוד שמספר התאונות בדר
