הלקוח שעמד מול אולגה גולוסוב התלונן שהמזגן ברכב אינו עובד. אולגה, בידיים שחורות מגריז, בדקה אם המדחס נכנס לפעולה, אם יש דליפות במערכת ואם המאווררים עובדים, והאם קיימת בעיה בחשמל הרכב.
קראו עד ב-mynet: רעות לא פוחדת מעבודה גברית למה החלטתי לעשות תינוקת מבחנה בגיל 37 כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
הסיפור נגמר בוואקום גז. המזגן התעורר לחיים, והלקוח נסע לדרכו, משאיר אותנו לשוחח במוסך, כשברקע נהמות מנוע ושריקות פטיש האוויר.
אולגה גולוסוב (25) החלה לעבוד לפני שנה וחצי במוסך "שפיק רפול" במפרץ, והיום היא יושבת על הנישה של גסאן רפול, הבעלים ומנהל המקום. בין היתר היא עושה כיווני פרונט כדי לטפל ברעידות בהגה, יודעת לפרק מנוע, בודקת עיוותים בשלדה, מנהלת את המחסן, סוגרת חשבוניות ומחליפה את גסאן כשהוא נעדר.
היא מוגדרת כמכונאית, אבל עושה הרבה יותר מזה, כפי שמעיד עליה הבוס: "היא מאתרת תקלות ואומרת למכונאים מה לעשות, או עושה את העבודה בעצמה. כשראיינתי אותה, הבנתי עם מי יש לי עסק. לא קיבלתי אותה בגלל שהיא בחורה, אין פה אפליה מתקנת.
"אני מעסיק אותה כי היא תורמת לעסק. המקצוע שלנו היום הוא לא מה שהיה פעם. לצד עבודת הכפיים, צריך גם הבנה בטכנולוגיה החדשה. היום כל כלי הרכב ממוחשבים. צריך אנגלית טכנית ברמה טובה וידע טכני כדי להבין את התקלה. אולגה יודעת לעשות עבודות מסוגים שונים, ויודעת גם להפשיל שרוולים וללכלכך את הידיים".
היא קטנטונת, ויש לה עיניים בהירות מדהימות. מבנה גופה מסגיר את העובדה שבעבר הגיעה למקום השלישי בהרמת משקולות בתחרות נוער. השיער הארוך קשור בגומייה, על הזרועות יש לה שריטות וגם צלקות מאגזוז. לפני שלוש שנים הגיעה לקרית אתא עם בנה התינוק, צבעה את שערה מבלונד לשחור, וטיפסה בכוחות עצמה ממשבר אישי קשה שפקד אותה.
היא מתרוצצת במוסך בין כלי הרכב לבין עמדת המחשב, הזמנות הציוד והשיחות עם הלקוחות. "אין משהו שבחורים יכולים לעשות ואני לא. בעבודה אני קשוחה. אני לא יכולה להתנהג בקלילות, אם אני רוצה שייקחו אותי ברצינות. אם את מתנהגת בקלילות, יחשבו שגם העבודה שלך לא רצינית, ועל בחורה חושבים שבטח גם אפשר להתחיל איתה. אז לא, אסור להתחיל איתי. אני מדברת עם הלקוחות ועם העובדים כך שיבינו את הגבולות ויידעו מה הצחוק המקובל ומה הצחוק הלא מקובל".
עד כאן קורה שאת צריכה להציב גבולות באופן בוטה? "כמובן. כולם בודקים גבולות. אם זה קורה בין גברים לבין עצמם, כשהם בודקים מי מכונאי יותר טוב ומי מבין יותר מהר, בוודאי שזה קורה גם בינם לביני. מוסך זה מקום מצו'איסטי, אבל תלוי לאיזה מקום את לוקחת את זה. זה בסדר לשדר נשיות בדיבור ובהתנהגות גם כשאת נמצאת במקום גברי, אבל עד כאן.
"אני לובשת בגדי עבודה ונועלת נעלי בטיחות עם ברזלים לא רק משום שזה בטיחותי, אלא גם בגלל שזה צנוע. לא אלבש לעולם בגד חשוף, כדי שיתרכזו בעבודה ולא בי. אם יזרקו איזו מלה, אני אבהיר מה מקובל ומה לא. כשעובדים בתחום כמו שלי, תמיד בודקים אותי. אני תחת זכוכית מגדלת, ואנשים תמיד מחכים לראות איפה אכשל, ואני לא יכולה להרשות לעצמי להיכשל, כי אז יגידו 'היא אשה, למה כבר ציפיתם?'.
והם עוזרים? "בטח. כאן מגיע הקטע של הנשיות. כשאני מתקשרת, זה לא כמו שהמנהל שלי מתקשר. עונים לי באדיבות. יתרון נוסף שלי כאשה בסביבה גברית הוא שברגע שהוכחתי את עצמי, אני יכולה להיות במעמד גבוה יותר, כי אשה שמדברת בשפה טכנית ויודעת להסביר תקלה, יוצרת אמון בצד השני ומפריכה את הסטיגמה שמוסכים רק מנסים לרמות את הלקוח".
היא נולדה בבלארוס. כשהיתה בת שלוש עברה עם אמה ללטביה, וכשהיתה בת תשע עלו לישראל והתגוררו בנצרת עילית. היום אמה חיה במעלות עם בן זוגה. בגיל 14 נשלחה לפנימיית הדסה נעורים בבית ינאי: "הייתי מתבגרת קשה. מרדתי, ברחתי מהבית והסתובבתי עם חבר'ה יותר גדולים. הוגדרתי כ'נוער מצוקה', ועובדים סוציאליים שלחו אותי לפנימייה. עבדתי מגיל 14, ובגיל 17 מימנתי לעצמי רשיון נהיגה וקניתי לבד מיצובישי סופר לאנסר. גם בהמשך הפגנתי עצמאות, כשלא שיתפתי אף אחד בהחלטה להתחתן בקפריסין ובהחלטה להתגרש. אין לי קשר עם הגרוש שלי. עברתי לבדי לקרית אתא, עם הבן שלי, שהוא היום בן שלוש וחצי. נכנסתי לדירה ריקה, והיום היא מרוהטת ומאובזרת. הבן שלי הולך למעון פרטי, לא חסר לנו כלום".
לשחק בברגים היא מספרת שרצתה להיות רופאה, אבל הנטייה הטכנית השתלטה: "מאז שאני זוכרת את עצמי יכולתי להחליף שקע ולהרכיב מדפים, והעדפתי לשחק בברגים ובמכוניות. אולי בגלל שתמיד הייתי קטנה, אהבתי כלי רכב גדולים. דבכיתה ט', בפנימייה, גיליתי את המכונאות והתאהבתי. הסתובבתי בסרבל עבודה במוסך המקומי, ולמדתי איך מנוע