שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אלכס קיסרי, קבע כי החלטת עיריית קרית אתא לגבות דמי כניסה בספורטק מתושבי חוץ היתה לא חוקית, ועל העירייה לחדול מכך. עם זאת קבע השופט, כי לא היה בהחלטה הזו צעד שמפלה את התושבים הערבים המתגוררים ביישובים הסמוכים לקרית אתא.
קראו עוד ב-mynet:
"העירייה גובה מאיתנו דמי כניסה כי אנחנו ערבים"
הערבים נלחמים על הפארק הציבורי בקרית אתא
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
לעירייה ניתנה ארכה עד לסוף חודש אוקטובר על מנת שתשקול את צעדיה, בין השאר פנייה לשר הפנים לאשר גביית דמי כניסה, או גידור מתקני הספורט וגביית דמי כניסה אליהם בלבד. את העתירה נגד גביית דמי כניסה לפארק הגישה אגודת הגליל, האגודה הערבית הארצית לחקר ושירותי בריאות, וכן תשעה עותרים ערבים מהגליל.
פארק הספורט, או כפי שהוא מופיע בעתירה - ספורטק, נפתח בשנת 2007 בסיוע מפעל הפיס. בעתירה שהוגשה בזמנו נטען כי מפעל הפיס העביר למיזם 10 מיליון שקל, כסף ציבורי לכל דבר.
הפארק משתרע על שטח הקרוב ל-70 דונם, מהם 60 אחוז מכוסיםה בדשא, צמחייה ועצים. בפארק קיים מגרש כדורגל, מגרשי כדורסל, טניס שולחן, טניס יד, מתקני שעשועים לילדים, מתקני כושר והתעמלות חיצוניים, מסלולי הליכה וריצה, וכן ספסלי ישיבה המפוזרים בשטח הפארק. עד לחודש מרץ 2012, הכניסה למקום היתה ללא תשלום, ואז הנהיגה העירייה דמי כניסה: 20 שקל לילד ו-30 שקל למבוגר. התשלום נגבה ממי שאינו תושב העיר, ואילו תושבי העיר ממשיכים להיכנס לגן בחינם, עם הצגת כרטיס תושב.
רימה זאיד, מורה וספרנית, תושבת שפרעם, אחת העותרות, אמרה בזמנו: "הייתי לוקחת את הילדים שלי לגן ולפארק. הכניסה היתה בחינם, ופתאום רצו כסף. הייתי מבקרת שם בתדירות של פעם פעמיים בשבוע. יש לי ארבעה ילדים, ופתאום זה הפך לעסק מאוד יקר. לא יכולנו להמשיך ללכת לשם ולשלם".
"שיקולים זרים"
בסופו של דבר הוגשה עתירה, באמצעות עורכי הדין עלא חיידר ואמירה עראף מעמותת הגליל, בטענה כי החלטת העירייה יצרה הפרדה פסולה בין אזרחים, שכן רוב רובם של מבקרי החוץ הם אזרחים ערבים מהיישובים הסמוכים כמו אעבלין, שפרעם, טמרה, כאבול וכפר מנדא, שבהם אין ולו פארק ציבורי אחד.
"ככל הנראה, שיקולים זרים של הרצון להדיר את רגלי האזרחים הערבים מהפארק, הם אלו אשר הניעו את הרשות המקומית. סברה זו אינה נובעת מאינטואיציות רגשיות ערטילאיות של האזרחים הערבים, גם לא מתוך רצון לנופף בדגל שחור של ‘גזענות', אלא היא תולדה של הלך הרוח ששרר ברחוב באותה העת", כתב עו"ד חיידר.
במרכז העתירה עמדה השאלה האם מדובר בפארק ספורט שאפשר לגבות דמי כניסה אליו, כטענת העירייה, או שמא פארק ציבורי, שגביית דמי כניסה אליו אסורה על פי חוק, כטענת העותרים.
יצוין כי העתירה שהוגשה בזמנו לבג"ץ נדחתה, בטענה שעתירות כאלה יש לברר בבתי משפט לעניינים מנהלתיים, והיא הוגשה מחדש לבית המשפט המחוזי בחיפה, ביושבו כבית משפט לעניינים מנהלתיים.
השופט קיסרי ציין, כי החוק בנדון קבע שלא הרשויות המקומיות הן אלה שיכולות לסווג את הגנים למיניהם ולקבוע לאילו מהם ייגבו דמי כניסה ולאילו לא ייגבו דמי כניסה, כאשר החקיקה, וגם כוונת המחוקק, על פי דיונים בכנסת, היתה ששר הפנים הוא שמוסמך לקבוע באילו סוג גן מדובר ובאם יש מקום לגבות דמי כניסה.
לעירייה לא היה היתר כזה, והשופט ציין בפסק דינו כי: "הוראת סעיף 249(8) חלה על הפארק, ולכן בהעדר היתר ממשרד הפנים, גביית דמי כניסה על ידי המשיבה אינה חוקית, ועל המשיבה לחדול ממנה. נוכח תוצאה זו, מתייתר הצורך לדון בטענות העותרים בשאלת אי סבירותה של ההחלטה לגבות דמי כניסה.
"בצד זאת אני רואה לנכון לציין שלנוכח העובדה הנטענת בדבר עלויות גבוהות, עלויות של אחזקת הפארק ותפעולו השוטף, אין מניעה שהמשיבה תפנה לשר הפנים בבקשה לקבל היתר לגביית דמי כניסה. בנוסף, אם מצויים בשטח הפארק אטרקציות או מתקנים מיוחדים, היא יכולה לשקול אפשרות של גביית תשלום עבור השימוש במתקנים אלה, שהפעלתם כרוכה בהוצאות מיוחדות...".
השופט דחה על הסך את טענת העותרים כי גביית דמי כניסה היא צעד מפלה המכוון לעבר האוכלוסייה הערבית. "לא זו בלבד שהטענה הועלתה באופן סתמי וללא כל ביסוס עובדתי, אלא שמתשובת המשיבה התברר גם, והדבר לא הוכחש, שהמשיבה גובה דמי כניסה לפארק מכל מי שאינו תושב קרית אתא, ובכלל זה גם מאוכלוסייה יהודית המתגוררת ביישובים הסמוכים".
בסופו של דבר קיבל השופט את העתירה, והורה לעירייה להפסיק גביית דמי כניסה. עם זאת, ביצוע ההחלטה נדחתה עד סוף החודש. העירייה חויבה גם בתשלום הוצאות בסך 20 אלף שקל.
תגובות
באגודת הגליל, שהגישה את העתירה נגד העירייה, בירכו השבוע על פסק הדין, ואמ
