בטי (38) היא אחותו הבכורה והיחידה של אבי, ואת כל זמנה היא מקדישה לחיפושים אחריו. אבי שמי (36) יצא מפתח הבית לפני שנה וחודשיים ומאז נעלם. בשנים האחרונות אובחן כחולה בסכיזופרניה. "בתקופה שלפני היעלמותו הוא לא הרגיש טוב. המלה סכיזופרן מפחידה, אבל אחי ניהל חיים תקינים והתנהג באופן רגיל כל עוד היה מאוזן בעזרת הכדורים.
הצטרפו לעמוד של "ידיעות הצפון" בפייסבוק
מי שלא הכיר את דבר מחלתו, לא יכול היה לדעת שהוא חולה. ביום ראשון אבא שלי התקשר לרופאה ואמר שהמצב לא טוב. למחרת הוא התנהג מוזר. הוא רצה לזרוק מהבית תמונות וכוסות בטענה שהן טמאות. בשעה 2:00 בלילה הוא קם ממיטתו ופתח את כל הברזים בבית בכוונה לטהר את הבית, או משהו כזה. אבא שלי התעורר לקול המים הזורמים, וקם לסגור את הברזים. התפתח ביניהם ויכוח שבמהלכו אחי עזב את הבית כשהוא נסער. בלי ארנק ובלי פלאפון. ההורים שלי היו בטוחים שהוא עושה סיבוב כדי להירגע ושהוא יחזור. עם זריחת השמש, כשלא חזר, פנינו למשטרה".
"אני הערכתי שאחי בחיים. חשבתי שאולי הוא פנה לאיזושהי ישיבה, כי הסכיזופרנים תמיד מחפשים רוחניות. אבא שלי חשב שהוא כבר לא בחיים וצריך לחפש אותו ביערות ובמקומות נטושים. בשעות הכי קריטיות שלאחר ההיעלמות המשטרה לא ביצעה חיפושים, אלא הסתפקה בפעולות פקידותיות. לפי מה שאמרו לי, הם התקשרו לבתי החולים והודיעו לניידות הסיור על היעלמותו".
"אחרי שבוע פניתי לקצינה האחראית על החקירה וביקשתי שהמשטרה תערוך חיפושים אחריו. דרשתי להרים מסוק לאוויר, להוציא שוטרים וכלבנים לשטח. היא סירבה ואמרה שעבר יותר מדי זמן. עד שהמשטרה הרימה מסוק לאוויר עבר חודש, וזה כבר היה מאוחר. הם גם שלחו שוטרים עם כלבים שערכו חיפושים בשלושה גנים ציבוריים באזור ובתוך הבית של הורי, כאילו במשך חודש אחי יכול היה להתחבא בדירה של 70 מטר מבלי שנראה אותו. כשראיתי את החיפוש המגוחך שהם עשו, שכמובן לא העלה דבר, פניתי שוב למשטרה וביקשתי חיפוש נוסף. מובן שקיבלתי תשובה שלילית.
בטי מספרת שגם החיפושים הבאים היו בשביל הפרוטוקול וחסרי תכלית "הרגשתי חוסר אונים. בכל יום הגעתי למשטרה ובכיתי להם. התקשרתי אליהם והתחננתי, אבל מהר מאוד הם סיננו אותי. אחד השוטרים אמר לי: 'בטי, קחי את הדברים בפרופורציה. אנחנו מחפשים בסך הכל נעדר, לא עבריין'.
כבר שנה וחודשיים היא מקדישה את חייה למציאת האח. בייאושה החלה לחפש סיוע במקומות אחרים: "גיליתי שלמבקר המדינה יש ועדה שעניינה לבדוק את טיפול המשטרה בנעדרים. הגעתי לוועדה בכנסת לפני חודש וחצי, כדי להעיד. סיפרתי לחברי הוועדה על האטימות של המשטרה. האחראי על הנעדרים מטעם משטרת ישראל, שהיה במקום, הבטיח לעזור לי ונתן לי את הטלפון שלו. נראה לי שהוא היה נחמד אלי כדי שלא אהיה אגרסיבית בעדותי".
איך מתנהלים חיי המשפחה מאז? "אף אחד לא יכול להבין מה אירוע כזה עושה למשפחה. זה הרס אותנו. אמא שלי לא יצאה מפתח הבית כבר שנה וחודשיים מחשש שאחי יתקשר או יבוא והיא לא תהיה בבית. אבא שלי איבד את שמחת החיים ורזה בעשרה ק"ג. היו לי בקרים שעוד לפני שפקחתי את העיניים כבר זלגו לי דמעות. יש בי עצבות פנימית, ריקנות. זה תמיד בראש. ביום אני חושבת מה עוד אפשר לעשות, ובלילה אני חולמת עליו".
"אני והורי מבקשים מהציבור: אם מישהו יודע היכן אחי, שיידע אותי (050-8826646), או את המשטרה. אני פונה לאחי: אם אתה קורא את הכתבה, אנא צור איתנו קשר. אנחנו אוהבים אותך מאוד ומתגעגעים אליך. אמא, אבא ואני מחכים לסימן חיים ממך".
ראש משרד החקירות והמודיעין בתחנת חיפה, סנ"צ אלי מגן: "צר לנו מאוד על המקרה. ברגע שדווח על ההיעדרות, פתחנו בחקירה מיידית, ןפעלנו בשני מישורים, החקירתי והאופרטיבי (החיפושים והעבודה בשטח). בתיק בוצעו כל הפעולות הנדרשות, וגם כרגע אנחנו ממשיכים לבצע פעולות למציאת הנעדר.