בעל נכסים מקרית חיים, שנעצר לפני שנה בחשד לניסיון ביצוע שוד בסניף דואר, תובע פיצויים מתחנת זבולון ומבית המעצר קישון. איך קורה שביום בהיר אחד עוצרים איש עסקים, ללא עבר פלילי, ובגלל תמונה מטושטשת, חושדים בו שניסה לשדוד עשרות אלפי שקלים, כאשר ברשותו נכסים רבים ופלוס בבנק. על השאלה הזו תצטרך המדינה להשיב בעתירה.
איש העסקים הוא ארתור זילברמן. את התביעה הגיש בגין מעצר שווא, יחס משפיל ואי ביצוע חקירה יסודית. את כתב התביעה הגיש זילברמן בכתב יד, ונראה כי היא הוגשה בסערת רגשות ולאו דווקא בגלל הכסף (תובע 10,000 שקל). כתב התביעה מגולל את 12 השעות שעבר זילברמן מתשע בערב כשנעצר ועד ל־9:00 בבוקר כששוחרר.
ב-10.6.09 נעשה ניסיון לשדוד את סניף בנק הדואר ברחוב פנחס לבון בקרית ים. מצלמות האבטחה המצויות בסניף קלטו את השודד. 11 יום אחר כך פרסמה המשטרה את תמונות השודד כפי שצולמו במצלמת האבטחה, וביקשה את עזרת הציבור. התמונות פורסמו בכלי התקשורת, וב-5.7.09 נעצר זילברמן כחשוד על בסיס מידע מודיעיני שהגיע לתחנת זבולון על ידי אדם שסירב להזדהות ומסר את פרטיו של זילברמן, לרבות כתובתו וסוג הרכב שלו.
בשעה 21:00 בערב התדפקו בלשי זבולון על דלתו ועצרו אותו. על מעצרו כותב זילברמן בכתב התביעה שהגיש: "לביתי פלשו שלושה בלשים. חיטטו בחפציי האישיים, בין השאר בחפצים שאינם קשורים לחשד, כגון ניירת חשבונות בנק.
"אחד הבלשים התנהג אלי באופן משפיל בעת החיפוש בביתי. התנהגות וצורת דיבור שאינה ראויה, הבלש ניבל את פיו בביתי, צעק והשתיק. השוטרים לא איפשרו לי לקחת את מכשיר הפלאפון בשעת המעצר או להתקשר ולהודיע למשפחתי שנלקחתי למעצר".
זיעה ועשן סיגריות
על החקירה כתב זילברמן בכתב התביעה: "עבודת משטרה לוקה בחסר, חובבנית, פושעת, יוצאת מכל פרופורציה, חוסר מעש והיגיון שכלי. החוקרים רצו להאשים אותי בכוח תוך כדי שיכנוע: 'עדיף שתודה, כך נסיים את החקירה המתישה ואת הטרטור'.
"החוקרים ביצעו בדיקה לוקה בחסר בעניין מצבי הכלכלי ועברי. האם ישנה סיבה לעצור ולכלוא אותי בגין ניסיון לביצוע שוד דואר, כאשר הנני בעל שתי חנויות שמושכרות, בעל שתי דירות, בעל רכב, ובחשבון עובר ושב שלי בבנק אני בפלוס של 11 אלף שקל. בנוסף, בהשוואת תמונות החשוד בניסיון השוד לביני, ישנם הרבה הבדלים, הוא גבוה ורזה יותר ממני".
עוד ציין זילברמן בכתב התביעה, כי החוקרים ביצעו חיפוש בארון בגדיו, ועל אף שלא נמצאו פרטי לבוש הדומים לזה של החשוד שצולם, ביצעו את המעצר והכליאה.
על בית המעצר בקישון כתב זילברמן בכתב התביעה: "יחס הסוהרים משפיל. תוך כדי חיפוש, הפשטה, צעקות, השתקה, התייחסות מבזה ומביישת כל אדם, כאילו הייתי חיה. כלאו אותי יחד עם פושעים עבריינים. הובלתי בניידת בתא מסורג כמו חיה עם שומר ליד. משעה 5:45 עד 8:00 עמדתי בצפיפות יחד עם עצורים מכל הסוגים: ערבים, רוסים, נרקומנים, יהודים, עמידה בדוחק ובסירחון של זיעה ועשן סיגריות.שברו אותי נפשית ומנטלית".
לבסוף ציין זילברמן כי כתוצאה מהיחס והמעצר המשפיל בבית הכלא לראשונה בחייו, על לא עוול בכפו, הוא סובל מאי שינה בלילה, מחשבות ואי שקט, וקשה לו להתרכז בעיסוקיו היומיומיים.
את המשטרה ובית המעצר קישון מייצגת פרקליטות מחוז חיפה. בכתב ההגנה שהוגש ציין נציג הפרקליטות כי זילברמן, התובע, נחקר שעה וחצי לאחר מעצרו, והמשטרה עשתה את כל המאמצים למצות את חקירתו במהירות האפשרית ועל כן שוחרר כבר בבוקר, לאחר שנערכה השוואה בין מראהו של זילברמן לתמונות החשוד שצולמו.
שופטת בית משפט לתביעות קטנות בקריות, עפרה אטיאס, שדנה בתביעה, הציעה לצדדים שהיא תיתן פסק דין על דרך הפשרה, אך זילברמן סירב וביקש לנהל משפט.
