ברוכים הבאים לאזבסטון 94 א' בקרית מוצקין. שלא תתבלבלו, אזבסטון הוא לא שם של רחוב אלא כינוי למבנה במעברה. כן, יש דבר כזה, וכאן גרים בזוהמה ובעוני יצחק ואסתר רוזנברג יחד עם בנם אילן. בצריף עשוי אזבסט, בצבע תכלת דהוי, וללא חיבור לקו ביוב, רוזנברג מתגורר כאן כבר כמעט 50 שנה.
השריד האחרון במקום לימי העלייה של תחילת שנות ה־60. רוזנברג, בן 75, שרד את התופת הנאצית של מלחמת העולם השנייה, ובשנת 61' עלה לישראל מהעיר יאש שבצפון-מזרח רומניה. הוא קיבל צריף קטן והתיישב במעברת קרית מוצקין. לימים הכיר במקום את אשתו ולבני הזוג נולדו שלושה ילדים.
לאחר מלחמת ששת הימים פונו דיירי 500 הצריפים שאיכלסו את המעברה לשיכוני קבע. ואולם רוזנברג, גימלאי של רפא"ל, סירב להצעת המדינה לאפשר לו לעבור לגור בבית בבנייה טרומית. "בית בבנייה טרומית כבר יש לי פה במעברה, אז לא הסכמתי", הסביר השבוע.
"אני גם ביקשתי דירה שבה יהיה חדר לילדה שלי, בנפרד משני הבנים שלי, אבל לא מצאו משהו כזה או שלא הסכימו לתת". משפחת רוזנברג, אם כן, נותרה לגור במקום.
אלא שתנאי המגורים בלתי נסבלים. עוד לפני שער הכניסה לצריף ניכרת העזובה: קרטונים בלויים ושקיות בשלל צבעים כרוכים אלה באלה והפכו לבלילה מצחינה. צמחייה עבותה כולאת את הצריף ומבודדת אותו משכונת בנה ביתך היוקרתית של קרית ים – שאת הווילות המטופחות שבשטחה ניתן לראות במרחק של רק כמה עשרות מטרים מהצריף - וכן מגורדי השחקים ומפלצות הבטון של מזרח קרית מוצקין.
מובלעת אקס-טריטוריאלית ליד פסי הרכבת. גם כשחולפים על פני השער, ההזנחה בולטת לעין: גדר חלודה מקיפה את הצריף, חלקה עשויה ברזל, חלקה לוחות מתכת פרוביזוריים, ובחצר מושלכים כיסאות מתפרקים, מריצות עמוסות ועשב שגדל פרא. ליד הצריף המקורי הקים רוזנברג מבנה דמוי פחון, עשוי מדיקטים, לוחות עץ ותריסים, וכן מבנה נוסף בו מתגורר בנו.
"מילא הנחשים, העכברים והיתושים", אמר רוזנברג, "עם זה כבר איך שהוא התרגלתי לחיות. אבל זה שאני לא מחובר לקו ביוב מוציא אותי מדעתי ומכלה את כל חסכונותיי. ממלחמת ששת הימים אין פה ביוב, תעשה חשבון כמה שנים זה. רק לפני שבועיים שילמתי 4,000 שקל, הכסף האחרון שנותר לי, על פתיחת בור הביוב".
עו"ד עמרם חיימי, המייצג את רוזנברג, אמר השבוע כי במשך שנים ניסו לפנות את רוזנברג מהשטח אך ללא הצלחה. "הסיפור הזה הגיע עד לבג"ץ, שכבר לפני 17 שנה קבע כי אי אפשר לפנות אותו וביקש מהעירייה להגיע איתו להסדר. במשך כל השנים הוא קיבל הצעות כספיות, שאינן משקפות, לדעתו, את הזכויות האמיתיות שלו במקום.
"בשורה התחתונה הוא תקוע במצב המשפטי הזה: מצד אחד לא מפנים אותו כי אין מי שיציע לו את מה שהוא מבקש, ומצד שני שירותים מוניציפאליים כמו ביוב, פינוי אשפה, ניכוש עשבים וכל מה שקשור לזכויות של תושב הוא לא מקבל. לפני שנה וחצי נפגשתי בעניין הזה עם ראש העיר חיים צורי ולא היתה פגישה מוצלחת. צורי מכיר את הסיפור הזה מאז שהוא ראש עיר, והוא סבור שרוזנברג לא צריך לקבל את מה שהוא מבקש".
מה הוא מבקש בתמורה לפינוי?
"הוא מבקש תמורה שוות ערך לנכס הזה – או במספר דירות בשכונה שלידו או בסכום כסף בשווי שלוש דירות. הוא הבעלים של הקרקע הזאת, ומדובר בשטח ששווה הרבה מאוד כסף. אנחנו מעריכים שהוא צריך לקבל שלוש דירות בשכונה שלידו – או סכום כסף שנע בין 750 אלף דולר למיליון דולר.
"הבעיה היא שכרגע אין מישהו שיהיה מוכן לשלם את הסכום כדי שהוא יתפנה, ולכן אי אפשר לפתור את העניין. ניסיתי לגייס אשת עסקים שתקנה ממנו את השטח, אבל בסופו של דבר זה לא יצא לפועל. אז בינתיים הוא תקוע שם".
רוזנברג, החולה בשלל מחלות ומוכר לשירותי הרווחה בעירייה: "במשך השנים ניתקו וחיברו את המים, זה היה סיוט. נאלצתי לממן מכיסי מערכת ביוב. ראש העיר היה פה כמה פעמים, אבל לא הצלחנו להגיע לשום פשרה. בנו סביבי רבי קומות ובניינים וחשבו שאני אשבר, אבל אני לא נשבר. בסוף אני אנצח".
מעיריית קרית מוצקין נמסר: "לרוזנברג הוצע לפני שנים רבות עשרות פעמים על ידי חברת דיור לעולה להתפנות ולעבור למבנה חדיש, אך בניגוד לכל יתר תושבי המעברה, הוא בחר להתעקש ולהישאר במקום".
קרטונים בלויים, שקיות וצחנה. ביתו של רוזנברג על רקע רבי הקומות צילום: דורון גולן