בית משפט המחוזי ביטל את הרשעתו של מי ששימש מנהל הרשות לשיקום האסיר במחוז חיפה והורשע בעבירות מין באחת העובדות שלו. עמוס ואן רלטה יכול לנשום לרווחה. בית משפט השלום הרשיע אותו במעשה מגונה והטרדה מינית בעובדת, שעבדה תחת מרותו ברשות. הוא עירער לבית המשפט המחוזי וטען כי העובדת עמדה בפני פיטורים בשל תיפקודה ולבושה הפרובוקטיבי, ועל מנת למנוע את פיטוריה רקמה נגדו עלילת שווא.
תחילת הפרשה בשנת 2004, עת ניגשה העובדת לאחראית על הטרדות מיניות ברשות לשיקום האסיר ופתחה בפניה את סגור ליבה. זמן קצר לאחר מכן, הוגשה תלונה למשטרה שגובשה לכתב אישום, על פיו ואן רלטה נהג להתעניין ביחסיה האינטימיים של העובדת שלו עם בן זוגה, השמיע באוזניה אמירות מיניות בוטות וביקש שתחשוף בפניו את בגדיה התחתונים. כל זאת עשה, כך על פי האישום, כשהוא מציין בפניה כי הוא מגן על משרתה ברשות.
בהמשך, כך נטען, סטר ואן רלטה לעובדת על פניה, ביטל פגישות עבודה שקבעה, שינה את סדר יומה ודרש ממנה למלא דוח עבודה בכל שעתיים, אף שיתר העובדים נדרשו למלא דוח שבועי בלבד. לאחר מכן החל לגעת בה במשרדה ובמשרדו ולעיתים זימן אותה למטרה זו. עוד סיפרה העובדת כי ואן רלטה נהג לכלוא אותה בשירותים, במשרדו ובחדרה, נוהג שהופסק בהתערבות הסמנכ"ל.
הטרדה מינית
עוד סיפרה המתלוננת על אירוע חמור אשר התרחש בשנת 2000 במשרדי הרשות. לדבריה, בשעות החשיכה, כאשר רק ואן רולטה נכח במשרד והיא עסקה במילוי דוח, נכנס הבוס לחדרה עם מכנסיים קצת מופשלים, ואיבר המין חשוף, הגיע לפורקן על השטיח והלך. כמו כן, העידה שהוא אילץ אותה פעמים רבות, ובניגוד לרצונה, לצפות עימו בתמונות ובאתרים פורנוגרפיים ובאחת הפעמים נכח גם עובד נוסף.
סגן נשיא בית משפט השלום בחיפה, אבי הבר, האמין לעובדת והרשיע את ואן רלטה במעשה מגונה בעובדת, מעשה מגונה בפומבי והטרדה מינית.
השופט הבר קבע כי דבריה של העובדת הן אמת וכי גרסתה היתה אמינה ועקבית וכי לא ניסתה להגזים בתיאורים.
לעומת זאת, השופט דחה את גרסתו של ואן רלטה שטען כי 'תפרו לו תיק' וקבע "גרסת הנאשם לא נמצאה מהימנה ואמינה בעיני בית המשפט וניכר היה כי הוא מנסה לתת תשובות שיתיישבו עם יתר הראיות בתיק, אם כי לא תמיד עלה הדבר בידיו. בגרסתו ניכרות סתירות מהותיות ובית המשפט התרשם כי אינו דובר אמת ולא תמיד סיפר את אשר אכן אירע".
תפרו לי תיק
הבר, כאמור, הרשיע את ואן רלטה וגזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל שיבוצעו בעבודות שרות, 5,000 שקל קנס ו־5,000 שקל פיצוי לעובדת.
ואן רלטה הגיש ערעור וטען לאורך כל הדרך כי 'תפרו לו תיק'.
הרכב שופטי בית משפט המחוזי בחיפה ברשות אב"ד, רון שפירא, והשופטים, עודד גרשון ואלכס קיסרי, זיכו את ואן רלטה. בזיכוי הם ציינו כי הם אינם קובעים אם האירועים אכן קרו, אלא רק בוחנים האם בית משפט השלום ניתח את הראיות בתיק כראוי, ובמקרה זה קבעו כי הניתוח לא היה נכון.
השופט קיסרי שכתב את הכרעת הדין לא מצא תשובה לשאלה מדוע העובדת 'סבלה' שמונה שנים ולא פתחה את סגור ליבה קודם לכן. הוא התרשם כי העובדת לא פחדה שואן רלטה יפטר אותה, כי בעצמה אמרה בחקירתה במשטרה שהיא לא חששה פן תפוטר, שכן ידעה שאין בסמכותו של ואן רלטה לפטר עובדים. לעומת זאת, התרשם השופט קיסרי כי ימים ספורים לפני הגשת התלונה חששה העובדת מפיטורים.
השופט קיסרי: "ואן רלטה היה המנהל הישיר של המתלוננת והוא שקיבל מגורמים שונים מכתבי תלונה בנוגע לתפקודה ואופן לבושה, ובכלל זה גם את מכתב התלונה שנשלח לו ב־28.3.04 ממנכ"ל הרשות, אשר ביקש לבדוק את תפקודה. לא אחת נדרש ואן רלטה בעצמו לכתוב מכתבי תלונה, כאשר האחרון נכתב למתלוננת ב־6.6.04, כשבועיים טרם הגשת התלונה נגדו על ידה.
"תלונותיו של ואן רלטה אודות המתלוננת, הועברו, לא אחת, למנכ"ל הרשות ואף שלא היה בסמכות המערער לפטר את המתלוננת, הרי היה בכוחו לגרום לכך שהיא תפוטר, תימוכין לכך ניתן למצוא בדברי מנכ"ל הרשות באותה עת, אשר העיד כי הציע לואן רלטה לסיים או לצמצם את עבודה של המתלוננת אם הם לא מסתדרים ביניהם.
"המתלוננת היתה מודעת לכך שואן רלטה יכול היה לגרום לפיטוריה, אף שכאמור חזרה והדגישה בעדותה כי לא חששה מפני פיטורים".
בעקבות כך, זיכה בית המשפט את ואן רלטה זיכוי מחמת הספק.