כ' (השם המלא שמור במערכת), בת 47 מהקריות, עובדת זה 27 שנים במחלקת הרכש של רפאל. לפני כמה שנים הרגיש בן זוגה דאז, כיום בעלה, גוש בחזה שלה. למרות שהבטיחה שוב ושוב לפנות לבדיקה, לקח לה כמעט שנתיים עד שפגשה רופא.
אולי יעניין אתכם:
"אני הכי חפיפניקית בדברים האלה", היא מודה. "הרגשתי את הגוש, דיברתי עליו, קבעתי תורים ולא הלכתי. היום אני לא מבינה איך יכולתי להתעלם. אני אדם אופטימי, לא רואה שחורות, אולי אפילו מדי".
לקראת שבוע המודעות לסרטן השד, החליטה כ', אם לשתי בנות, לחשוף את סיפורה כדי שנשים אחרות ילמדו מהניסיון הכואב שלה.
מדוע הלכת לבסוף לבדיקה?
"אחרי שדחיתי את זה שנה וחצי, בן הזוג לחץ. הלכתי רק כדי שיירד ממני. הרגשתי את הגוש, גם חברות נגעו ואמרו שחייבת לבדוק, אבל דחיתי שוב ושוב. בסוף הלכתי, והרופא אמר שצריך ביופסיה. הכל התנפץ לי בפרצוף, הבנתי שזה כנראה סרטן. אחרי שבוע וחצי הגיעו תוצאות: גוש סרטני ועוד כמה קטנים. אמרו שצריך להוריד שד אחד, אחר כך הורידו את שניהם. זה היה ניתוח ארוך ומורכב, כריתה ושחזור, שעות על גבי שעות".
וזה לא הסתיים שם.
"נכון. לפני הניתוח אמרו שלא אצטרך כימו, אחרי הכריתה כבר כן. לא רציתי לשמוע על זה בכלל. נסעתי למומחית בהדסה בירושלים, והיא אמרה לי: 'יש לי בשורות טובות'. חשבתי שזה אומר שלא צריך כימו, אבל היא הסבירה שכן, והבשורה הטובה היא שיש לי טיפול, שיש תקווה. עשיתי כימו ואחר כך טיפול ביולוגי. היום אני נקייה".
איך התייחסו אלייך בעבודה?
"למזלי אני במקום עבודה מסודר. לא עבדתי שנה וחצי וזה לא פגע לי במשכורת. עובדת סוציאלית הגיעה מיד ואמרה שאין לי מה לדאוג, הכול מטופל כלכלית. אפילו קיבלתי עזרה של מנקה ומבשלת. החברים בעבודה עטפו אותי באהבה ובדאגה, מהם שאבתי כוח לעבור את התקופה הזאת".
איזו עצה יש לך לנשים אחרות?
"לכו להיבדק, אל תדחו. גם אם לא מרגישים גוש, יש בדיקות תקופתיות לפי גיל, אל תפספסו. גילוי מוקדם מציל חיים, זו לא סיסמה. לי אמרו שאם הייתי נבדקת שנתיים קודם, לא היו צריכים לכרות לי את השדיים. הייתה לי נורה אדומה והתעלמתי. היום אני מרגישה מצוין, אבל אני קוראת לכל הנשים: אל תעשו את הטעות שלי".
