לפני כשבוע ימים הודיעה עמותת 'יד עזר לחבר' למתנדביה כי מתארגנת משלחת סיוע לאוקראינה. מירב בן שלום (47) מקרית ביאליק, המתנדבת בעמותה, כלל לא התלבטה: "היה לי ברור שאני עוצרת הכל ומצטרפת. רק כשהגעתי ללבוב, הבנתי את גודל המצוקה ואת גודל השליחות".
בן שלום, גרושה ואם לשלושה ילדים, העובדת כיועצת פרלמנטרית, סיפרה: "אנחנו נמצאים בלבוב, העיר הסמוכה לגבול עם פולין. יש כאן כאוס מוחלט כי רבים שעזבו הכל נותרו חסרי אמצעים., אנחנו מסייעים לכל מי שזקוק, אבל המראות קשים והלב נקרע".
לפני כחודש פתחה עמותת יד עזר לחבר סניף ראשון בקייב, הסניף השני הוא בלבוב ובו פועלים כ-25 מתנדבים: "אנחנו משתדלים לתת מענה לכל אחד שמבקש, החל ממזון, ביגוד, תרופות, מקום ללינה, חלק ישנים בבתי מלון וחלק בסניף שלנו. אנחנו מנסים לעזור לעבור את הגבול.
"הכי קשה לראות ילדים רעבים שעומדים שלושה ימים בתור למעבר הגבול כששלג יורד עליהם, בוכים מרעב וכמובן קשישים בודדים. זה קורע את הלב. הגיעה אלינו קשישה יהודייה שסיפרה שכל המשפחה שלה בארץ, והבניין שבו היא גרה ננטש כולו. היא מפחדת להישאר ומחכה לעבור את הגבול, לעלות לארץ".
עוד מספרת: "מגיעים אלינו אנשים שמתרגשים לשמוע את השפה העברית, יהודים ברובם. אתמול הגיע אלינו בחור ממזרח ירושלים שעובד באזור ועזרנו לו. אנחנו מסייעים למי שרק אפשר. החשש הגדול הוא שיתחילו הפגזות והרבה כאן ללא קורת גג ויכולת להגן על עצמם, לכן יש פה לחץ גדול מעבר לתנאים הקשים".
בבית השאירה בן שלום את משפחתה: "הילדים שלי כועסים עלי, ואמרים לי 'יש לך ילדים שצריכים אותך' הבן שלי החייל סיים קורס מ"כים ולא הייתי בסיום הקורס, עכשיו הוא ברגילה ואני כאן. אבל אני מסבירה להם שזו השליחות שלי.
"כשרואים מה אנשים עוברים פה, אי אפשר להישאר אדיש לקום וללכת. אני מרגישה שיש לי שליחת ומרגישה שכאן צריכים אותי יותר. מבחינתי זה גם מסר לילדים לחשוב על אחרים ולסייע למי שצריך אותך בחיים".
התנאים לא פשוטים: "הרבה שעות של עבודה ולחץ, וגם רק כשקמים בבוקר לרוב לא יודעים אם יהיה לנו מקום ללון. בתי המלון בתפוסה מלאה, ולפעמים ישנו בבית הכנסת אצל הרב, אבל המטרה חשובה יותר מהכל. אנחנו גם מקבלים תגובות כל כך מרגשות, אנשים שמקבלים סיוע הם אסירי תודה לעם היהודי ולעמותה".
מתי תחזרי?
"כרגע אין צפי לחזרה. אני מקווה שתהיה נסיגה ושכל הכאב הזה ייגמר".
