עשרות מכרים ובני משפחה התכנסו ביום שלישי השבוע למסיבת הודיה שערכה עו"ד שלומית סטרוגנו (44) בביתה בקרית מוצקין עם החלמתו של אביה יוסף (72) ממחלת הקורונה. "יצאתי למלחמה על החיים של אבא עד שהוא פתח את העיניים בחזרה", אמרה סטרוגנו השבוע.
באוגוסט החל יוסף להרגיש לא טוב. אחרי שאובחן כחולה קורונה, הלך מצבו והידרדר, עד שאושפז במצב קשה, כשהוא מורדם ומונשם, בבית החולים רמב"ם במשך חודש וחצי.
"הקשר שלי עם אבא הוא קשר חזק מילדותי", סיפרה שלומית, "תמיד הרגשתי צורך לגונן עליו. כשהגיעה הקורונה, פחדתי עליו, בגלל שהוא חולה בסוכרת. הייתה לי תחושה שאם הוא יחלה, החיים שלו ייגמרו. התנהלתי בחרדה ושמרתי עליו בהיסטריה".
"הרגשתי שחרב עלי עולמי"
שלומית היא בתם המשותפת היחידה של חנה (74) ויוסף סטרוגנו מקרית ים. יש לה אחות למחצה מאביה ואח למחצה מאמה מנישואים הראשונים. היא גרושה ואם לרוני (13), ומנהלת משרד לעריכת דין בקרית חיים, סטרוגנו-יתח.
"באמצע חודש אוגוסט, כשאמא התקשרה ואמרה לי, 'אבא נדרס', הטלפון נשמט לי מהידיים. נסעתי במהרה למקום התאונה, סמוך לביתם, שם הבנתי שהנהגת כנראה איבדה שליטה על הרכב, עלתה על המדרכה ופגעה באבא. הוא פונה לבית החולים, ואני איתו. במהלך כל הבדיקות שמרתי עליו בחרדה מהידבקות בקורונה, הייתה לי תחושה שאם הקורונה תפגוש באבא שלי, היא תגמור אותו. רק בלילה חזרנו הביתה, וחשבתי שהסיוט הגדול מאחורי".
אבל הסיוט, מתברר, רק התחיל. "אבא היה חלש מאוד בימים שאחרי, וחשבתי שמדובר בהשפעה של התאונה. ארבעה ימים לאחר מכן הוא הלך להתחסן במנה השלישית, ועדיין היה חלש, לא רצה לאכול ולשתות, והיה לו חום. תלינו את מצבו בחיסון, אבל בתום שבוע לקחנו אותו לבדיקת נגיף. יממה לאחר מכן קיבלנו את התוצאות: אבא שלי חיובי לקורונה. הרגשתי שחרב עלי עולמי.
6 צפייה בגלריה
ביקור במחלקה. יוסף עם מנהל טיפול נמרץ, ד"ר רועי אילן (מימין) וצוות הקורונה ברמב"ם
(צילום: פרטי)
"הסטורציה ירדה, והזמנו אמבולנס. הציעו לנו להמשיך לטפל בו בבית, ותחילה היה נראה שהוא מתחזק, אבל לאחר מספר ימים מצבו החמיר, ואמבולנס פינה אותו לרמב"ם. אף אחד מבני המשפחה לא הורשה להצטרף, ונותרנו, אמי ואחי, לבכות על המדרכה".
מבית החולים לא הגיעו חדשות טובות: "רופא ממחלקת הקורונה עדכן ש'הריאות של אבא גמורות, אין לו נקודת אור'. צרחתי בטלפון ואמרתי לו 'אני אתן לך הכל, תציל את אבא שלי'. לא דיברתי מהראש, רק מהכאב".
בבית החולים איפשרו לשלומית ולאמה להגיע לביקורים קצרים של כ-20 דקות, כל אחת פעם אחת ביום. "אמרתי לו שאני סומכת עליו שהוא יילחם. ראיתי שהוא מעט מבולבל, ובבית החולים שאלו אם יש לו ירידה קוגניטיבית, אבל אלו היו השפעות הקורונה.
"גם שם, כשאני עם דמעות, אבא שלי ניסה לשמח ולהצחיק אותי, ושם את הסטורציה על האף כשנפרד ממני לשלום. רופאי המחלקה הודיעו לי שהם מתכוונים להעביר אותו לטיפול נמרץ, כי מצבו מידרדר, ושאלו אותי אם נרצה להנשים אותו, כי הם לא מאמינים שיש לו סיכוי לחיות. הודעתי להם שאנחנו לא מוותרים, ויצאנו למלחמה".
בשלב הזה נאחזה באמונה. "ביקשתי מכולם שיתפללו על אבא שלי, שידליקו נרות ויעשו מצוות לרפואתו".
מבין הרבים שקיבלו את הודעתה, עו"ד חווה מרצקי בישרה לה על תרופה לקורונה שניתנת בימים אלו ברמב"ם. "בעלה עובד בחברה המפתחת את התרופה. לאחר שעשינו מאמצים כבירים להשיג אישור אפוטרופסות, הודיעו מבית החולים שאבי לא יקבל את התרופה. הבנו שזה זמן קריטי, מצבו רק החמיר מרגע לרגע, ויצאתי למאבק".
לאחר שסטרוגנו פנתה לכלי התקשורת, הנהלת בית החולים הזמינה אותה לשיחה. "הסבירו לנו שמצבו של אבא שלי לא מאפשר את קבלת התרופה. רק אז הבנתי מה זה 'פחד מוות' במלוא מובן המילה, והחלטנו לקבל את ההחלטה של בית החולים ולקוות לניסים".
אבא פתח עיניים
יוסף כבר הורדם והונשם, ומשפחת סטרוגנו ייחלה לנס. "דיברתי אליו גם כשהוא היה מורדם ומונשם, כאילו הוא שומע, עשיתי לו מסאז'ים ושמני גוף, שמנו לו מוזיקה שהוא אוהב והקראתי לו מכתבים מבתי רוני, נכדתו. הרופאים כל הזמן הבהירו לנו שהמצב קריטי, אבל יציב, ונאחזנו באמונה ובתקווה".
לאחר כשבועיים החליטו הרופאים להחליף את צורת ההנשמה לפיום קנה (ניתוח שבו יוצרים חור בקנה הנשימה) כדי להכין אותו לגמילה מהנשמה. "התחילו להוריד את חומרי ההרדמה, והיינו במתח שיא, כי לא ידענו אילו פגיעות יש לו, ואם בכלל יצליח להתעורר.
"החשש התברר כאמיתי, אבא לא התעורר. הוא הועבר לטיפול נמרץ פנימי, שם מסביבו אנשים מתעוררים ומתחילים לאכול, ואבא עם עיניים סגורות. באותם ימים מלאו לו 72 וחגגנו לו בתוך בית החולים. כמה שניסיתי להחזיק את עצמי, ביום הזה התפרקתי. התחילו לרמוז שאולי יש לו פגיעה מוחית. אמא הייתה כבר שבורה מאוד, התקשרתי להורים של שירה איסקוב, שאני מייצגת, וביקשתי מהם ולעודד את אמא שלי, מתוך המשבר שהם עברו".
אמה חנה מוסיפה: "הם עזבו הכל והגיעו, סיפרו על מה שעברו, על שהרופאים לא נתנו לה הרבה סיכוי לחיות, והנה היא איתנו, והרימו אותה על הרגליים".
מתקשרים וצדיקים
אחרי שמחת תורה קרה הנס, כפי שמכנה אותו שלומית. "בערב הקפות שניות הלכנו לבית הכנסת, הוספנו לאבי את השם 'חי' ותרמנו שקיות הפתעה לילדים. כולם התפללו לרפואתו. למחרת, חבר קרוב המליץ לי ללכת למתקשר עם צדיקים, והלכנו. מיד אחרי הביקור, חברה שלי גזרה לאבא ציפורניים, ופתאום הוא פתח את העיניים. היינו מאושרים".
לאחר כשלושה שבועות נוספים במחלקה פנימית, יוסף שוחרר מרמב"ם והועבר למרכז השיקום פלימן בחיפה. "ראינו שהוא הולך ומתחזק, וחיכינו לרגע שיחזור הביתה.
"אנחנו מודים מעומק הלב לצוותים הרפואיים בבית החולים רמב"ם בכל חמש המחלקות שבהן אבא היה מאושפז ולד"ר רועי אילן, מנהל מחלקת קורונה", אמרה סטרוגנו בהערכה.
"הצוות הרפואי מבחינתינו הם המלאכים בלבן וכל מילת תודה תתגמד לעומת מי שהם באמת כי הם עושים עבודת קודש ימים כלילות ומגיע להם השכר הכי ראוי במשק, כוח אדם והוקרה".
לאחר כשלושה חודשים בהם נעדרה סטרוגנו ממשרדה, החלה לשוב לשגרה. "התנצלתי בפני בתי על היעדרותי, והיא אמרה לי 'אמא, אני גאה בך, תחזירי לי את סבא'.
"הרווחתי את אבא שלי בחזרה, ולזה אין מחיר. למדתי שיעורים גדולים על החיים, מהו ידיד לעת צרה. כל כך הרבה אנשים סייעו לי לעבור את התקופה, ואני אסירת תודה. למדתי כמה חשובה המשפחה והזוגיות, ואחרי שנים ששכחתי את עצמי, אני מאחלת לעצמי זוגיות".
פורסם לראשונה: 08:01, 26.11.21
