ממצאים קשים: 44.9% מבין תושבי הצפון לא יודעים אם הם יחזרו לבתיהם בתום המלחמה. עוד 7.7% מתוכם החליטו שהם לא חוזרים ורק 47.4% מהמפונים מתכוונים לחזור לבתיהם. 25.6% מהמפונים שוקלים להעתיק את מקום מגוריהם ממדינת ישראל. כך עולה מסקר חדש שביצעה פרופ' קארין אמית - דיקנית הפקולטה לכלכלה ומנהל עסקים, חוקרת במכון להגירה ושילוב חברתי, המרכז האקדמי רופין ובאמצעות ipanel.
הנתונים בצפון בולטים במיוחד על רקע תוצאות הסקר בקרב המפונים מהדרום, שם 91.1% הודיעו כי הם מתכוונים לחזור לבתיהם.
הסקר ביקש לבחון את עמדות המפונים ביחס לממשלה ולצבא, מחשבות על הגירה מישראל ומערך השיקולים לחזרה לישוב מגוריהם.
חשיפה למלחמה
הסקר נערך בקרב 269 עקורים מהם 191 מפוני הדרום ו- 78 מפוני הצפון בגילאי 19-70 (גיל ממוצע 39.3), בין התאריכים 2-6 במאי, 7 חודשים לאחר 7 באוקטובר.
86% מבין העקורים בצפון הודיעו כי הם עזבו את בתיהם בעקבות החלטת ממשלה ורק 14% מהם התפנו עצמאית. 48.7% לא נחשפו ישירות לאירועי המלחמה.
66.7% מבין תושבי הצפון סומכים במידה מועטה על הממשלה, 23.1% סומכים במידה בינונית ורק 10.2% סומכים במידה רבה. בדרום, לעומת זאת, כמעט 17% סומכים במידה רבה על הממשלה, כ-30% במידה בינונית וכ-53% במידה מועטה. מנגד, 57% מתושבי הצפון סומכים על הצבא במידה רבה, כ-36% במידה בינונית ורק 6.4% סומכים במידה מועטה. בדרום התמיכה בצבא היא יחסית יותר קטנה.
25.6% מבית תושבי הצפון שוקלים לעבור למדינה אחרת לעומת כ-17% מבין תושבי הדרום. ההבדל המהותי בין תושבי הצפון לתושבי הדרום נעוץ ברצון לחזור ולגור ביישובים, כאשר 91% מהמפונים בדרום הודיעו כי בכוונתם לחזור לעומת רק 47.4% מבין המפונים מהצפון.
שיקולים ציוניים
החוקרת בדקה מה השיקולים לחזרה הביתה, וגם בקרב מפוני הדרום וגם בקרב מפוני הצפון הסיבות דומות באחוזים די דומים: שיקולים ציוניים, שיקולים משפחתיים, חברתיים, כלכליים ועוד. השיקול הכי משמעותי, גם בדרום וגם בצפון היא רצון בני המשפחה לחזור ולגור ביישוב.
מסקנות הסקר
ככל שסומכים על הממשלה ועל הצבא - כך השיקול לחזור הביתה ממניעים ציונים פטריוטיים גבוה יותר.
למרות שעקורי הדרום נחשפו באופן ישיר יותר למופעי המלחמה מעקורי הצפון: העקורים מהדרום חושבים פחות על עזיבת הארץ מהעקורים מהצפון. העקורים מהדרום מתכוונים באחוזים גבוהים יותר לחזור לבתיהם מעקורי הצפון. אצל עקורי הצפון יש יותר ביטויים של חוסר וודאות.
קראו עוד:
פרופ' קארין אמית נתנה פרשנויות מעניינות על ממצאי הסקר: "החוליה החלשה היא העקורים מהצפון. הם נמצאים בחוסר וודאות, לא מטופלים על ידי גוף אחד (כמו המנהלת בדרום). לכך יש להוסיף את מצבם הכללי הפחות טוב בהשוואה לעקורים מהדרום. נתון זה מעניין במיוחד לאור העובדה שכמחצית מהם לא נחשפו באופן ישיר לאירועי מלחמה (בניגוד לעקורי הדרום שרק 11% מהם לא נחשפו באופן ישיר לאירועי המלחמה).
חוסר ודאות
פרשנות נוספות לגבי תהליך ההחלטה להגר או לשוב ליישוב המגורים. בדומה לפליטי המלחמה באוקראינה מתרחש תהליך קבלת החלטות האם ולאן להגר בעקבות המלחמה. השיקולים הם מגוונים אך ניכר כי יש משמעות לשיקול המשפחתי והקהילתי בתהליך ההחלטה. הממצאים מספקים מידע ראשוני לגבי תהליך זה וחשוב להמשיך ולעקוב אחר אוכלוסייה זו תוך ביצוע סקרים לצד מחקרי עומק".
בשיחה למיינט קריות אמרה פרופ' אמית כי אחרי 7 באוקטובר עטפו את תושבי הדרום בעוד העקורים מהצפון קיבלו, ועד עכשיו למעשה מקבלים, פחות טיפול ופחות תשומת לב. "זה לא אומר שתושבי הצפון פחות מחוברים ליישובים ולבתים אבל אצלם חוסר הוודאות בולט במיוחד. לא יודעים אם לרשום או לא ילדים לבית ספר, אף אחד גם לא אומר להם מתי יחזרו. בדרום, באופן עקרוני, כבר אפשר לחזור. זה עוד יותר מחדד את הקושי".
