השכול דפק פעמיים בתוך חצי שנה על דלת ביתם של בני משפחת ויצמן, המתגוררים בפאתי שכונת רג'ום בנהריה. לאחר שאיבדו את אב המשפחה, ברוך (71) שנפטר ממחלת הסרטן, בספטמבר אשתקד הגיע אסון נוסף. הבן הצעיר, רב"ט שאול ויצמן, התנגש במשאית ונהרג כשעשה את דרכו לביתו על כביש 4.
2 צפייה בגלריה
בת אל עם תמונת אחיה, שאול ויצמן ז"ל
בת אל עם תמונת אחיה, שאול ויצמן ז"ל
בת אל עם תמונת אחיה, שאול ויצמן ז"ל
(צילום: נחום סגל)
"החיים שלנו כמשפחה השתנו", מספרת אחותו בת אל (26). "היינו משפחה שלמה, שמחה ומאושרת. שאול אהב ילדים, חלם להיות אבא, ותמיד אמר לאמא שלי 'אני אביא לך נכדים'. עכשיו אנחנו רוצים להגשים לשאול את החלום שכבר לא יוכל להגשים בעצמו, להביא ילד מזרעו, שיביא שמחה לאמא ולכל המשפחה".
שאול, בן 19 במותו, היה האח הצעיר מבין חמשת האחים - יובל ועופר, אחיו מנישואים ראשונים של האב, ובתאל והדר, שתי אחיותיו הגדולות. כולם הכירו את 'שאול והאופנוע', שהיו בלתי נפרדים מרגע שיכול להתחיל בלימודי נהיגה על אופנוע, הוציא רשיון ורכש אופנוע משלו.
האם, דורית: "לא רציתי ששאול ירכב על אופנוע, חששתי מאוד לשלומו, אבל זו הייתה אהבת חייו. לא היה ניתן לקחת את זה ממנו, ואני כל הזמן סמכתי על שאול כי הוא היה אחראי ועשה את זה במקצועיות. התפללתי שתמיד יישמר בכבישים ויחזור בשלום".

הלוויה במקום יום הולדת

בת אל: "אהבתו לאופנועים מילאה את חייו. גם בשירותו הצבאי הוא התעקש לשרת ביחידת האופנועים של המשטרה הצבאית. הוא היה מתנדב בתור מדריך בעמותת "רוכבים רחוק" שעוזרת לבני נוער דרך טיולי אופנים בשטח. היה לו מחסן מתחת לבית, שבו הוא החזיק ציוד ברמה של מוסך, וידע לתקן ולסדר הכל".
2 צפייה בגלריה
בת אל עם תמונת אחיה, שאול ויצמן ז"ל
בת אל עם תמונת אחיה, שאול ויצמן ז"ל
"לא האמנתי שזה קרה למי שהיה הכי זהיר, הכי אחראי. שהמשפחה שלנו שוב מתפרקת". בתאל ויצמן
(צילום: נחום סגל)
בספטמבר 2021, שבעה חודשים לאחר הגיוס, הודיע שאול לאמו כי הוא חוזר הביתה מוקדם מהרגיל לכבוד יום הולדתו ה-19. האם דורית: "בבוקר דיברנו והוא ביקש שאכין לו את האוכל האהוב עליו, שניצל וצ'יפס, והכנתי. ביקשתי ממנו שייסע בזהירות וישמור על עצמו, והוא אמר לי 'אמא אל תדאגי' וניתק".
אלה היו המילים האחרונות בין דורית לשאול. כשעתיים לאחר מכן קיבלה האחות הדר (24) טלפון מחברו. "חבר של שאול מקבוצת 'הרוכבים של נהריה' בווטסאפ קיבל את ההודעה על התאונה, והוא התקשר אלי לבדוק אם אנחנו יודעים", מספרת הדר. "הודעתי לאמא ולאחותי שיש שמועה על תאונה, וששאול לא עונה. אני ואמא מיהרנו לתחנת המשטרה, שם אמרו לנו שלא יודעים כלום. אחר כך הבנו שהם פשוט המתינו למשלחת הצבאית שתבשר לנו, אבל בינתיים כבר קיבלתי תמונות מזירת התאונה. זיהיתי מתחת לשקית של זק"א את היד של שאול לפי הכפפה, ואת מכנסי הרכיבה שלבש, והבנתי - שקרה לנו אסון גדול".
זמן קצר לאחר מכן הגיעה המשלחת הצבאית לתחנת המשטרה. "המשלחת פנתה אלי בשמי, 'דורית', ואני הבנתי שכל השמועות נכונות, שהבן שלי היחיד, שאול, נהרג, והתעלפתי. לא יכולתי לשאת את הבשורה והכאב".
בתאל: "הדר שאמרה שיש שמועה על תאונה, עשיתי גוגל, בתוך שניות קפצה לי הודעה 'בן 19 מנהריה נהרג בתאונת דרכים'. הבנתי מיד שזה שאול, וראיתי שחור. לא האמנתי שזה קרה למי שהיה הכי זהיר, הכי אחראי. שהמשפחה שלנו שוב מתפרקת. זה כאב שקשה להסביר".
בת אל: "כשזה קרה לשאול, הרבה מהחברים שלו הרוכבים החליטו למכור את האופנועים שלהם ולסיים עם הרכיבה. הם אמרו - אם זה קרה לשאול, זה יכול לקרות לכל אחד".
למחרת, התכנסו מאות בני משפחה וחברים בבית העלמין הצבאי בנהריה וליוו את שאול בדרכו האחרונה. "שאול נקבר ביום ההולדת שלו. במקום שנערוך לו מסיבת יום הולדת, ערכנו לו לוויה. הוא היה ילד כל כך מקסים ומלא שמחת חיים, והיה לנו ברור שאת החיים של שאול חייבים להמשיך".

'אמא, אני אביא לך נכדים'

בשעה שבה קיבלה המשפחה את הבשורה הקשה, החלה בת אל לגלגל רעיון במוחה: "חודשיים לפני ששאול נהרג, קראתי כתבה על ברוך בן יגאל, אבא של החלל עמית בן יגאל, שדיבר על האפשרות שיהיה לו נכד מבנו. פניתי למשלחת, ואמרתי להם 'אני לא יודעת איך, אבל אני יודעת שיש אפשרות שיהיה לנו ילד משאול'.
"הם אמרו שזה חלון ההזדמנות לעשות זאת, ושאנו חייבים את החתימה של אמא. הסברתי לה, אבל היא הייתה ברגעים קשים מאוד ולא בדיוק הבינה על מה מדובר. היא חתמה, ואני ידעתי שזה הדבר שהכי נכון לעשות. שאול היה מאוד מחובר לילדים, ותמיד אמר: 'אמא, אחרי הצבא אני אתחתן ואביא לך נכדים'. למרות שהוא היה הכי קטן, חשבתי שזה לא רק החלום של שאול שנוכל להגשים, שזו תהיה הנחמה הכי גדולה עבור אמא שלי, שגם התאלמנה וגם שכלה את הבן היחיד שלה, והרעיון הפך לחלום".
דורית: "מאז שאבא נפטר, שאול הפך להיות הגבר בבית, הוא עזר וסייע. הפרידה הייתה לו קשה, והוא תמיד חיפש איך לשמח אותי. היינו מדברים כמה פעמים ביום, והיה לנו קשר טוב".

פניות רבות ומרגשות

החקיקה טרם הוסדרה, ובת אל החליטה להיכנס לעובי הקורה, ויחד עם משפחות חללים נוספים, לקדם חוק שיאפשר להורים, ולא רק לנשים או לבנות הזוג, לעשות שימוש בזרע שנשאב מבניהם הנופלים לאחר מותם, כדי להמשיך את זרעם.
"הייתי בכנסת בהצבעה הטרומית על החוק, זה היה מרגש שהח"כים הצביעו בעד, זה צעד נוסף בדרך להגשמת המטרה. הרצון הוא שכשבחור יתגייס, הוא יבחר מי יוכל לעשות שימוש בזרע שלו לאחר מותו. סידור כזה יכול לקצר משמעותית את ההליכים המשפטיים של הורים שכולים שרוצים ילד מהבן שאיבדו. ואין סיבה שזה לא יקרה, יש כאן רק מרוויחים, גם האם והילד, שיזכו במשפחה אוהבת ותומכת, וגם משפחה שכולה שתהיה לה המשכיות, נחמה ושמחה".
המשפחה עמלה על פרויקטים נוספים להנצחתו של שאול, ובשיתוף עמותת 'אור ירוק' ייערכו שיעורים לזכרו לנהיגה בטוחה באופנועים. "שאול היה בחור זהיר ואחראי ועסק בפעילויות שונות לעידוד רכיבה בטוחה". כמו כן, בשיתוף עיריית נהריה מתארגן מסע אופנועים בעיר לזכרו. "אנחנו רוצים ששאול ימשיך לחיות בתוכנו ובעולם בכלל", אומרת בת אל.
"כל פרויקט לזכרו הוא מרגש ומשמח, אבל אני יודעת ובטוחה שכשיהיה לנו ילד משאול, זה יהיה הדבר שיכניס לבית שלנו הרבה שמחה, וזו גם מצווה גדולה להקים שם בישראל. אנחנו לא מתכוונים להפוך את הילד למקדש, הוא לא יחליף את הנוכחות והגעגועים לשאול, הוא יהיה ההמשכיות שלו. התגשמות החלום של שאול ושלנו. הילד יזכה בסבתא, בדודות ובמשפחה אוהבת ותומכת".
דורית: "יש ימים שלמים שאני לא יודעת את נפשי, לילות שאני מסתכלת בתמונות של שאול ומתקשה להאמין שלא אראה אותו יותר. אני לא יכולה לחכות ליום שהדבר הזה יקרה, זו תהיה מבחינתי סגירת מעגל שתוכל לתת לי לנוח מעט מהצער".
מאז פרסמו בנות המשפחה שהן מחפשות אישה שתרצה להרות מזרעו של שאול, התקבלו לדבריהן פניות רבות. "יש המון פניות של נשים, חלקן החלו תהליכים של תרומת זרע, חלק רק מתחילות לגלגל את הרעיון, והתעניינו. אני משיבה לכולן. אני מתכוונת להביא את הנשים המעוניינות לכאן לבית שלנו, לחדר של שאולי, שיכירו אותו ואותנו. אין לנו קריטריונים מיוחדים, הרצון הוא לאישה טובה, שתהיה אמא טובה - כזו ששאולי היה רוצה שתגדל את הילד שלו".