מיהודה פוליקר ועד לג'ורדי. מצומת הצריף עד לכביש עוקף קריות. וגם הרבמ"ד, המאפיה הקווקזית, אביב כוכבי, גיא גודס ובניין "המפלצת". 20 אישים, מקומות ואגדות שרק הקרייתים מכירים.
פוליקר
הוא נולד עם השם לאונידס פולקאריס לשרה וג'קו, ניצולי שואה מסלוניקי שהשתקעו בקרית חיים. הוריו חלמו שיהיה בכלל ספר, והוא פתח מספרה בחצר הבית. בבוקר סיפר את החבר'ה, בערב ניגן בגיטרה שקיבל כשלמד בפנימייה בכפר גלים.
אחרי גיחה קצרה לתל אביב והיכרות עם צביקה פיק ז"ל, חזר יהודה פוליקר לקריות והקים בשנות ה-80 את להקת "בנזין" האגדית. אז גם החליף את שמו ליהודה. עד היום הוא נחשב לזמר הגדול ביותר שצמח בקריות.
ג'ורדי
או בשמו המקורי ירדן פלג, הוא בנו של צביקה פלג, שדרן רדיו מקומי שהתמחה במוסיקת שנות ה-60. ירדן נולד במוצקין והפך בשנים האחרונות למוזיקאי יוצר, מעבד ומפיק מהמובילים בארץ.
בעוד התעשייה נוהרת לתל אביב והמרכז, נשאר ג'ורדי לגור בקרית ביאליק ופתח אולפן הקלטות משגשג בקרית אתא, שם המציא וטיפח את סטטיק ובן אל.
עמק האלכוהול
להקת בנזין, סטלה מריס, אבטיפוס, ערן צור והחברים של נטאשה – כולם התחילו במרתפים טחובים בקריות, בלי כסף ועם חלומות להגיע לתל אביב.
הם ניגנו במתחם של פאבים ומועדונים כמו הפאבליק והאוכף, שנקרא לא במקרה עמק האלכוהול, ושכן בין ארובות בתי הזיקוק למפעלים המעושנים במפרץ. המנהיגים היו ארקדי דוכין, מיכה שיטרית, בנג'ו קמחי, אמיר בן דוד, איל שכטר, פוליקר ואחרים, שעזבו לימים את הבית בקריות והשאירו את עמק האלכוהול בלי הגיבורים, עד שנעלם בסוף שנות ה-80.
אורט ביאליק
התיכון המיתולוגי של קרית ביאליק, שהוקם בשנת 1965. רשימת הבוגרים מדברת בעד עצמה: אביב כוכבי (רמטכ"ל), איל איזנברג (אלוף במיל'), אלי דוקורסקי (ראש עיר), אבי בטלהיים (איש תקשורת), גיא גודס, קורן אמישה, מאיר טפירו, אבי נניקשווילי (כדורסלנים), רונן ברגמן (עיתונאי), ספיר ברמן (שופטת כדורגל וסלבית), רונית שחר (זמרת), אליעזר טולדנו (אלוף פיקוד דרום), אסתי פרז (אשת תקשורת), ירון פרסלני (כדורגלן), רועי לוי (ראש עיריית נשר), סמדר גנזי (דוגמנית לשעבר) אסף בן דב (איש עסקים) דניאל סלומון (מוזיקאי), רויטל שרון (מתעמלת אולימפית). וזאת רק רשימה חלקית.
הרבמ"ד
עוד סמל קרייתי מיתולוגי שעבר תהפוכות רבות. מרכז מסחרי מהראשונים בישראל, שהוקם ב-1983 על ידי ראש העיר דאז, משה גושן, ויזמים מקומיים ליד סניף השק"ם במוצקין.
שנים רבות אחרי שהשק"ם הלך לעולמו, התעקשו הקרייתים לקרוא למרכז המסחרי "השק"ם", אבל עם השנים השתלט השם רבמ"ד ודחק את הקודם. בעבר היה במקום אולם החלקה על הקרח, ותמהיל העסקים עבר תהפוכות רבות. היום יש בו 73 עסקים.
צומת הצריף
עוד נקודת ציון מיתולוגית שנעלמה מן העולם, אבל השם נשאר כנראה לעד. החל מסוף שנות ה-30 שכנה התחנה המרכזית של הקריות בצומת על כביש עכו חיפה לקרית חיים, ושימשה את חברת "קוי משמר המפרץ".
בשנות ה-40 הוקם בצומת צריף קטן, שהיה המשרד הראשי של חברת האוטובוסים "השחר" (שירותי חיפה רבתי), ולימים הועברה התחנה לאגד. הצריף לא קיים כבר 40 שנה, אבל השם עדיין שגור.
חי פארק
מיזם של ראש העירייה חיים צורי, שידוע כחובב בעלי חיים, להקים במוצקין גן חיות שיהיה אתר תיירות מוביל וייחודי.
הוא הוקם בשנת 2002 על שטח של 200 דונם במערב העיר. מאז המקום ידע עליות וירידות, רגעים שמחים יותר ופחות. עם השנים נוספו עוד ועוד בעלי חיים, ובשנים האחרונות נקשר שמו - כמו בגני חיות רבים - לפגיעה בבעלי חיים בשל טיפול שנוי במחלוקת, וגם לפרשת שחיתות (לכאורה), שהגיעה לבתי משפט.
המאפיה הקווקזית
הסניף הקרייתי של כנופיית פשע שפעלה גם בדרום, והטילה את אימתה בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 על הקריות, בעיקר בעבירות של סחיטה ואיומים על בעלי עסקים.
לפני שנה בדיוק חוסל בפיצוץ רכב בשכונת נוה גנים במוצקין שומי איסקוב, שכונה ראש המאפיה הקווקזית הקרייתית. כמה חודשים לפני כן מת מדום לב אחיו שלום איסקוב, גם הוא מראשי האירגון בקריות. מותם החליש מאוד את כנופיית הפשע המקומית, ונתן למשטרת זבולון שקט יחסי.
רפאל
פעם קראו לה רפא"ל (רשות לפיתוח אמצעי לחימה) היום זה רפאל (מערכות לחימה מתקדמות בע"מ), אבל תושבי הקריות, מאז ומעולם, מכירים את המקום הזה בשם "המכון" - קיצור של מכון דוד.
רפאל הוא מתחם סודי ומגודר בצפון מוצקין, מקום העבודה הגדול באזור שהצליח לשרוד גם משבר כלכלי חריף באמצע שנות ה-90, אז פוטרו או הוצאו לפנסיה מוקדמת אלפי עובדים. "המכון" עטור תהילה עולמית, אבל השיא הוא בפיתוח כיפת ברזל.
משפחת גלבוע
לפעמים נדמה שאמרת דירה חדשה, אמרת גלבוע. הכוונה ליעקב גלבוע, הקבלן הקרייתי הכי גדול בקריות בעשרות השנים האחרונות, שמזוהה עם רבי קומות רבים ושכונות שלמות.
יעקב גלבוע הלך לעולמו בגיל 88 בדצמבר שנה שעברה, והשאיר את אימפריית הבניה שלו לשני בניו, ערן וניר, שממשיכים לבנות כל אחד בחברה משלו. השם גלבוע ממשיך.
המפלצת
איש לא יודע בוודאות מי נתן את השם, אבל מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת ניצב בקרית ביאליק בניין מגורים שמוכר בשם "המפלצת".
והוא כנראה גם הבניין המכוער ביותר בקריות (אפילו יותר מבניין עיריית קרית ים, או השוק הישן בקרית אתא, או בניין ההסתדרות בקרית חיים).
הוא ממוקם בחיבור בין רחוב העמקים לכביש עכו חיפה, מונומנט בטון נטול ייחודיות וצפוף, שבחלק מהדירות בו יש סוג של מרפסות משונות. חלק מהמבנה שימש בעבר מרכז קליטה, פעם הוא נצבע ירוק, פעם בצבע אחר, אבל השם נדבק ונשאר עד היום. מצידו השני של הצומת נמצא "הצריף" (ר' ערך נפרד).
זיהום אוויר
צמד מילים שמתקשר, בצדק או לא בצדק, עם הקריות, בזכות המפעלים הפטרוכימיים הגובלים בערי המפרץ. מחקרים שצצים פה ושם אכן מצביעים על קשר בין זיהום אוויר לתחלואה, ומעוררים עניין ומהומה עד לדוח הבא.
לאחרונה החליטה הממשלה על תוכנית לפינוי המפעלים המזהמים מהמפרץ בתוך 10 שנים. האופטימיים שמחים ומעודדים. הפסימיים לא מאמינים שזה יקרה, וצמד המילים "זיהום אוויר" יישאר באוויר עוד שנים רבות.
עוקף קריות
השם הרשמי הוא כביש 22, אבל הקרייתים מכירים אותו בעיקר ככביש עוקף קריות ובקיצור עוקף.
הרעיון לסלול כביש שיעקוף את הקריות מהמזרח, תוך מתן אלטרנטיבה לכביש עכו חיפה (כביש 4) העמוס לעייפה, התגלגל בין הרשויות עשרות שנים. תחילה רבו על התוואי והמימון.
אורכו 18 קילומטרים והוא נחנך ב-13 בספטמבר 2012 עד צומת אפק, ואחר כך הוארך צפונה. התוצאה: במקום נסיעה של שעה בפקקים נוראים של כביש חיפה עכו, עושים את אותו מרחק ברבע שעה של שיוט חלק ללא רמזורים.
הקריון
או כפי שהקרייתים קוראים לו, "קיריון". יש הרבה מרכזי קניות בקריות, אבל הקריון הוא האבטיפוס, המייסד, והכי קרייתי שיש.
הוא הוקם בשנות ה-80 על חורבות מפעל הצביעה של אתא כורדני, שנסגר בסערה, ומאז החליף בעלויות ושינה פנים. היו שנים שהיה בין שלושת הקניונים הרווחיים בארץ, אבל עם הקמת חוצות המפרץ, קניון הצפון, מרכז ביג ודומיהם זוהרו ירד, אם כי הקרייתים שומרים לו זכר נעורים.
גודס
הכל התחיל אצל אבא יצחק גודס, עולה חדש מאנגליה, ששיחק כדורסל בליגה הבכירה בארץ וטיפח את בנו גיא כשבנה לו מגרש אימונים קטן בחצר הבית בקרית חיים.
ראשי הענף שמו עין על הנער, שהתנשא לגובה 1.90, והצטיין בקליעת שלשות ובחוכמת משחק. בהיותו נער הוביל את אורט ביאליק לתואר אלופת העולם לבתי ספר תיכונים, ומשם עבר להפועל חיפה וכמובן לטופ שבטופ, מכבי ת"א, איתה זכה בתארים וגביעים. היום גיא מאמן את נבחרת ישראל, גר בגבעתיים אבל מרבה להגיע לקריות.
התותח
אחד הסמלים של קרית מוצקין. בשנת 1967 פנו משפחות שכולות למפקדי מחנה כורדני, וביקשו להנציח את 11 בני הקריה שנהרגו במלחמת ששת הימים.
הצבא נענה, ותרם תותח ירדני שנלקח כשלל מסוג "לונג טום" 3.7 אינטש, תוצרת ארה"ב, שהיה להיט במלחמת העולם השנייה. התותח, בעל טווח שיגור של 23 ק"מ, נלקח כשלל לאחר שהפציץ את תל אביב, והוצב בכיכר סמוך לבניין העירייה הישן במבואות שדרות גושן. כיכר התותח הפכה עם השנים לנקודת ציון קרייתית ולמקום מפגש ביום כיפור עבור אלפי תושבים.
סלומון טקה
פרשה טראגית, שהתרחשה בקיץ 2019 בגן ציבורי בקרית חיים, הבעירה את המדינה למשך כמה ימים, והפכה לסמל של אפליית העדה האתיופית מול הממסד.
צעיר בן העדה האתיופית, שיצא לבלות, נורה למוות על ידי שוטר קרייתי מתחנת זבולון. הנסיבות עדיין שנויות במחלוקת וממתינות להחלטת בית המשפט. השוטר עזב את הקריות מחשש לשלום משפחתו, ומשפחת טקה בקרית חיים חיה את הטרגדיה.
צומת וולקן
צומת מרכזית שנוסדה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בין כביש חיפה עכו לבתי המלאכה של הרכבת, ונקראה אז כיכר הל"ט, על שם 39 עובדי בתי הזיקוק שנרצחו בפרעות בדצמבר 1947.
לימים הוקם בסמוך מפעל יציקה בשם וולקן, ומכאן השם. היום הוא נקרא מחלף ההסתדרות, המחבר את כביש 22 עם ציר ההסתדרות. וכמובן אי אפשר בלי הסרט האייקוני של ערן ריקליס מ-1990 על חבורת צעירים קרייתים שהקימו להקת רוק ערב מלחמת יום הכיפורים, וניגנו בפאב בשם "צומת וולקן".
הלבניות
(ראה גם זיהום אויר) ה-סמל של הקריות, למרות שחיפה מנסה לנכס לעצמה את הסמל הזה).
שני מונומנטים שהקימו הבריטים בתחילת המאה הקודמת שהם בכלל מתקני קרור שאין להם כל קשר לזיהום אויר. משתי הלבניות נותרה אחת, לאחר לפני שנתיים המגדל המערבי החל להתפורר עד שפורק לגמרי. זה שנשאר משמש מוזיאון ואתר מבקרים צנוע.
מצעד הגנרלים
קשה להסביר את זה, אבל הקריות הצמיחו בעשרות השנים האחרונות שני רמטכ"לים (אביב כוכבי ובוגי יעלון) וקציני צה"ל בכירים, בהם אלופים רבים כמו עמרם מצנע, אליעזר טולדנו, איל איזנברג, אילן בירן, עמוס מלכא, זאב אלמוג, עמוס גלעד, דוד בן בעש"ט, אורי שגיא, אביהו בן נון, קלמן מגן, אריה מזרחי, הרצל בודינגר וגדעון שפר.
