במשך שנים מנהלים שוטרי תחנת זבולון מלחמה סיזיפית בבתי הבושת בקריות ובאזור התעשייה במפרץ. הם מאתרים את המקומות לרוב באמצעות מידע מודיעיני, פושטים עליו, קונסים את הצרכנים, עוצרים את המפעילים ומוצאים צווי סגירה, אך במקרים רבים, המקום נפתח שנית. לדברי מפקד תחנת זבולון, נצ"מ ניר יונה כהן, הקריות מהוות כר פורה עבור בתי בושת, ובשנת 2021, שליש מכלל הדוחות שחולקו בכל הארץ לצרכני זנות, חולקו בקריות.
צריכת הזנות גברה עם התפרצות הקורונה, והמאמצים לבלימתה נמשכים. "הרוב המכריע של צרכני הזנות מוטרדים יותר מכך שהדוח יגיע אליהם הביתה בדואר מאשר העובדה שהם צריכים לשלם 2,000 שקל", ציין. "אנחנו יכולים לבחור איך לתת את הדוח, ולרוב אנחנו בוחרים לשלוח הביתה, כדי להגביר את ההרתעה".
בתחילת שנת 2021 החלה המשטרה לאכוף בפועל את החוק לאיסור צריכת זנות (ראה מסגרת), ועל פי הנתונים, חולקו במהלך השנה 1,438 דוחות לצרכני זנות, מהם שליש, כאמור, בקריות, נתון המציב אותן במקום השני בארץ אחרי מחוז תל אביב.
לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן
אז מה הופך את הקריות לכר פורה לבתי בושות? לדברי נצ"מ ניר יונה כהן, המיקום הוא קריטי. "מה שמייחד את אזור הקריות היא העובדה שיש בו אזור תעשייה נרחב בלב אזור אורבני, ובמקום מאוד מרכזי, אזור המייצר בתי עסק כמו מועדונים, מתחמי קיץ ועוד. לצד זה שיש פה עסקים ודירות שניתנים להשכרה במחירים נמוכים, ואנשים מנצלים את זה".
5 צפייה בגלריה
גם אם צו הסגירה הוסר, ניתן לרשום קנסות לצרכנים. פשיטה על בית בושת בקריות
(צילום: דוברות המשטרה)
הזנות בקריות, לדבריו, מתחלקת לשני תחומים עיקריים: "הראשון הוא דירות day use, שלמשטרה אין כל כך מה לעשות עם זה. לאדם יש דירה, והוא בוחר, במקום להשכיר אותה בשכירות חודשית, להשכיר לפי שעה. הוא, מבחינתו, אינו אחראי למה שמתרחש בתוכה. זאת סוגייה משפטית מורכבת.
"הסוג השני, שהוא יותר משמעותי, הוא שלוקחים נשים ומנצלים אותן. שמים אותן במקומות עם תנאים מזעזעים, בעיקר באזורי תעשייה, ומפרסמים שניתנים שם שירותי מין בתשלום. גם הצד שמשכיר את המקום מרוויח, כי הוא משכיר אותו בעלות גבוהה יותר, של עשרות אחוזים, לעומת אם היה משכיר את המקום לטובת מחסן או מוסך".
כיצד מתבצעת האכיפה?
"אנחנו עובדים בכמה מעגלים. ראשית, אנו מחלקים דוחות לצרכנים, ובמקביל גם פועלים נגד מפעיל המקום, כדי למנוע ניצול של נשים לצורך מטרות רווח תוך ניצול גופן ושלילת חירותן. יש לנו הרבה הצלחות בתחום. לאחרונה הבאנו לכך שמקום שהיה ידוע במשך שנים ככזה שמתקיימים בו שירותי מין, נסגר.
"כרגע הסגירה היא למשך 90 יום, בכפוף לשימוע שאני ערכתי לבעל העסק. במקביל, הפרקליטות האזרחית מטפלת בבעל הנכס, המשכיר, וגם בשוכר שמפעיל את המקום ואת האנשים. לפי החוק החדש, אנחנו צריכים להוכיח שבמקום ניתנים שירותי מין בתשלום, ורק אז ניתן לאכוף ולחלק קנסות".
שבים ונפתחים
על מנת להביא לסגירה מוחלטת של מקום כזה, יש צורך בצו שיפוטי, וצו כזה לא תמיד ניתן. נוצר קושי להביא לסגירה מוחלטת של מקום, ורבים מהם שבים ונפתחים.
"אנחנו צריכים להגיע למצב שמוציאים למקום צו סגירה שיפוטי. כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים לעשות המון פעולות שמוכיחות שהמקום הוא באמת בית בושת, ולשם כך יש צורך לרתום גופים נוספים ולעשות פעולות חקירה רבות.
"גם את בעלי המקום קשה לעצור. אותם עבריינים שוכרים את שירותיהם של סניגורים טובים, ומוסרים גרסה לפיה המקום לא משמש למטרת שירותי מין, אלא שהם רק משכירים בו חדרים לשינה, והם לא יודעים מה קורה שם. יש גם שמפעילים במקום 'קופים' מטעמם.
"נדרשת מסכת ארוכה כדי להגיע למצב שבאמת סוגרים מקום. אבל אנחנו לא ננוח, וכבר עוברים למקומות הבאים. כבר בימים אלה מתבצעת פעילות במקומות נוספים בקריות".
"מרצונן החופשי"
משוכה נוספת שנדרשת המשטרה לעבור בדרכה לצו סגירה היא לעיתים הנשים שהועסקו בזנות. "היה בית בושת שסגרנו, והנשים שכרו בעצמן עורך דין, פנו לבית משפט והוציאו צו מניעה. הן ביקשו לפתוח את המקום מחדש, בטענה שהן עושות את זה מרצונן החופשי, ואף אחד לא כופה עליהן או מסרסר בהן. הן טענו שהן אלו שמממנות את המקום ומשלמות שכירות. לבסוף נאלצנו לסגת מהסגירה ולאפשר להן לפתוח את המקום.
"זאת סוגייה שמאוד קשה לטפל בה. מדובר בנשים שהן, לתפיסתי, נשים שמנוצלות, המגיעות מרקע סוציואקונומי קשה, הן נלחמות על הקיום שלהן וקשה להן מאוד לצאת מהמעגל הזה. לפעילויות שלנו מצטרף גם נציג מטעם שירותי רווחה, ואנו מנסים לעזור להן".
מי הנשים שעובדות, וכמה מהן יצאו מהמעגל בשנה החולפת?
"אנו נתקלים בנשים מכל העדות, הדתות, עולות חדשות וגם ישראליות, תושבות השטחים ומזרח ירושלים. יש מכל המגוון. אני לא נתקלתי בהצלחה של אישה שיצאה ממעגל הזנות. הרוב מזלזלות בעזרה המוצעת".
כלומר, הנשים עצמן מכשילות את המאמץ שלכם?
"ראשית, אני מכבד את החלטת בית המשפט. אני מבין שזאת סוגיה אנושית מורכבת, להגיע למצב שאישה מבקשת ממני כמשטרה 'תן לי להמשיך לעבוד בתחום הזה, כי אין לי משהו אחר בחיים'. קשה לשוטרים להעביר עליה ביקורת. אבל במקביל אני ממשיך לאכוף ולתת קנסות לצרכנים שמגיעים למקום, אפילו שהנשים ביקשו להמשיך לעבוד, וצו הסגירה הוסר בהחלטה שיפוטית".
אכיפת החוק החדש מסייעת בצמצום הזנות?
"לרוב מדובר באנשים נורמטיביים, ללא רקע עברייני. רובם אף אינם מודעים לחוק החדש, שמאפשר לקנוס אותם, ולאפשרות שהמצב הזה יביא לחשיפתם ולהבכתם בפני המשפחה כצרכני זנות".
הקנסות מרתיעים אותם?
"יש מקום אחד שמתחילת השנה קיבל מאות דוחות. מבחינתי זה אומר שאנשים ממשיכים להגיע. אנשים פחות מודעים לשינוי החקיקה, והחוק פחות מוכר, אבל אני מניח שבהמשך, עם התגברות של האכיפה והקנסות, תהיה הרתעה יותר משמעותית".
כיצד הם מגיבים?
"צרכני הזנות מגיעים לקריות מכל הצפון, מהגליל, חיפה ועוד. הרוב המכריע מוטרדים יותר מכך שהדוח יגיע אליהם הביתה בדואר מאשר העובדה שהם צריכים לשלם 2,000 שקל. אנחנו יכולים לבחור איך לתת את הדוח, ולרוב אנחנו בוחרים לשלוח הביתה, כדי להגביר את ההרתעה, ובכל זאת יש אנשים שחוזרים".
אומרים שזנות היא המקצוע העתיק בעולם. אז אולי בכלל המאבק הוא סיזיפי ומיותר?
"אני לא יכול להשלים עם זה שבתוך הגזרה שאני אמון עליה מתבצעות עבירות חמורות כאלה וניצול מחריד של נשים. אני לא אתן לזה יד. זאת תופעה שצריך למגר אותה. נמשיך באכיפה, בהרתעה ובפעילות עד שנעקור את התופעות האלה. מאחר שמי שמפעיל את המקומות האלו הם עבריינים, מבחינתי זה מחולל פשיעה שאני צריך לטפל בו, כגוף אוכף חוק. המקומות האלה מייצרים לנו אירועי אלימות לא פשוטים הכוללים קטטות, דקירות, איומים וכדומה. לכן אנחנו מאתרים אותם, לרוב על פי מידע מודיעיני, ואת המקומות שסגרנו אנחנו בודקים באופן יומי, שלא ייפתחו מתחת לאף שלנו. אנחנו נגיע לכולם".
פעם ראשונה 2,000 שקל, שנייה 4,000
בסוף שנת 2018 נחקק בישראל החוק לאיסור צריכת זנות, שמטרתו להביא לצמצום צריכת הזנות בישראל. ראש חוליית סחר בבני אדם במטה הארצי, רפ"ק שרית פרץ, שהיתה מבין מנסחי החוק, מסבירה את הרעיון שעומד מאחוריו - כל עוד יש ביקוש, יהיה גם היצע, וזהו ניסיון לאסור את הצריכה באמצעות חלוקת קנסות לצרכני הזנות עצמם.
על פי החוק, אדם הנתפס בפעם הראשונה כשהוא צורך זנות, יקבל קנס בסך 2,000 שקל. הוא יוכל להמיר את הדוח בהשתתפות בסדנה שיקומית לצרכני זנות, המופעלת על ידי משרד הרווחה. במשך מספר שעות לומדים צרכני הזנות על הנזקים לנשים במעגל הזנות, מאיפה הן מגיעות, על המצב הסוציואקונומי, עמדות כלפי זנות, סוגיות בתחום בריאות הציבור והפרכת הסברה שאישה בזנות בוחרת בעיסוק הזה מרצונה החופשי והיא יכולה לבחור משהו אחר.
כמו כן, אדם שייתפס פעם נוספת יקבל קנס בגובה 4,000 שקל, שרק את מחציתו יוכל להמיר בסדנה שיקומית. החל מהפעם השלישית הקנס יעמוד על 4,000 שקל ללא אפשרות להמיר חצי מהקנס בסדנה, ולמשטרה יש גם אפשרות להגיש נגדו כתב אישום.
למשטרה יש אפשרות לפתוח בהליך פלילי גם נגד מי שנתפס בפעם הראשונה במקרים מסוימים, כגון מצבים בהם אדם צורך שירותי זנות מאישה בנוכחות ילדיה, או שהיא כלואה, אינה דוברת עברית וכדומה.
לדברי פרץ, לאחר היערכות של הרשויות השונות, ביולי 2020 ניתן היה להתחיל מבחינה טכנית להתחיל לאכוף את החוק, אך בעקבות אילוצים שונים, בהם הקורונה, אכיפתו בפועל החלה רק בראשית שנת 2021, והאכיפה המשמעותית ביותר נעשתה ברבעון האחרון של השנה.
בשנת 2021 ניתנו 1,438 דוחות לצרכני זנות, מהם כשליש, 437 קנסות, ניתנו בבתי בושת בקריות. במחוז תל אביב ניתנו 762 קנסות, ובמחוז מרכז חולקו 225 קנסות. מתוך 1,438 צרכני זנות שנקנסו, 47 נקנסו יותר מפעם אחת, ורק 10 ביקשו להחליף את הדוח בסדנה שיקומית. 17 ביקשו להישפט.
