"יוסי דניאלי קפץ על אחי בלי לחשוב פעמיים והחזיר אותו לחיים", אומרת אחותו של הצעיר שהתמוטט, ומעדיפה לא לציין את שמו. "מה הסיכוי שהאדם הנכון יהיה במקום ברגע הנכון? זה משמיים, פשוט נס. יכולנו היום לשבת שבעה.
3 צפייה בגלריה
"כשהוא פתאום השתעל, הבנתי שאני בכיוון הנכון וזה נתן לי כוח להמשיך". דניאלי בסניף ויקטורי
(צילום: נחום סגל)
"אנשים חשבו שאחי מת, וזה שיוסי היה שם לא רק החזיר אותו לחיים, אלא גם מנע נזק מוחי. עברנו ימים קשים, ואנחנו עדיין בתוך האירוע, כולנו בהלם. אחי חזר הביתה אחרי כמה ימי אשפוז בבית החולים, והוא עדיין בבדיקות. הוא לא יוצא מהבית, מבוהל, לא מצליח להבין מה קרה, ומרגיש כאילו עשה משהו לא בסדר.
"יוסי דניאלי הוא אדם מדהים, כולם מדברים טובות עליו ועל בני משפחתו, ואנחנו אסירי תודה על התושייה והזריזות. אני זקוקה לעוד מעט זמן כדי להתאושש, ואז אלך אליהם כדי להודות להם" .
יום שני בשבוע שעבר החל בסופר ויקטורי בעכו כמו יום רגיל, עד שצעיר שערך קניות במקום התמוטט ואיבד את הכרתו ללא כל סיבה נראית לעין. מי שנחלץ לעזרתו היה יוסי דניאלי, המאבטח במקום, שעיסה את ליבו במשך דקות ארוכות, עד שהכרתו שבה אליו. מאוחר יותר יספר דניאלי שבאותן דקות ראה מול עיניו את בנו, תומר, שנפטר לפני שנתיים לאחר מאמצי החייאה ממושכים.
"עשיתי החייאה עם דמעות בעיניים", אומר דניאלי "למדתי החייאה כדי להציל את תומר, בגלל מחלת ניוון שרירים ואי ספיקת לב שמהם סבל. את תומר לא הצלחתי להציל, אבל הצלתי נפש אחרת, וזה התיקון שלי".
כשנשמעו הקריאות לעזרה בסופר, דניאלי היה משוכנע שהן עולות מסניף הדואר הפועל במקום. "חשבתי שפרץ ויכוח, כמו שקורה לפעמים, ומיהרתי לשם כדי להפריד, אבל אז ראיתי שהצעקות מגיעות מכיוון אחר. מישהו צעק 'אח שלי מת, תעזרו לי, תעזרו לי'.
"בקצה מעבר מס' 4, ליד מדפי הקטניות והמלח, אדם היה שרוע על הרצפה ומסביבו המולה של אנשים וצעקות. לידו עמד מי שהתברר מאוחר יותר כאחיו, וקרא לעזרה. ביקשתי שיזמינו אמבולנס, והתכופפתי אל הבחור שהתמוטט.
"ראיתי שאני מכיר אותו - צעיר שנהג להגיע אלי כשהייתה לי חנות בגדים בשוק, כזה שממעט לדבר, ורק כמה דקות קודם לכן בירך אותי לשלום כשנכנס לסופר. לא היו לו דופק ולא נשימה. במקרים כאלה אין זמן לבזבז, צריך לעשות הכול מיד. זה עניין של שניות, וכולם מסביב קפאו. הנחתי את הידיים במרכז החזה שלו והתחלתי לעסות ולספור, כדי לשמור על קצב קבוע.
"במקרה של דום לב, יש טווח זמן שבין ארבע לשש דקות, לפני שחוסר החמצן למוח גורם לנזק בלתי הפיך, חייבים להזרים חמצן למוח. התחלתי בהחייאה בסיסית, במשך עשר דקות או יותר. מסביב ההמולה התחלפה בשקט מוחלט; גם אחיו התרכז, כמו האחרים, במאמצי ההחייאה שלי, ובשלב מסוים הניח ספר תורה מתחת לראשו של הבחור.
"לא ידעתי אם אצליח לעזור. השתדלתי לא לחשוב, נשטפתי זיעה, ורק ידעתי שאין אופציה להפסיק. הסתכלתי עליו וראיתי את תומר שלי. פתאום הם נראו לי קצת דומים, עם הפנים העגולות האלה, רק שהוא יותר גדול וגבוה מתומר. יותר מרבע שעה עבדתי עליו, עד עכשיו עוד כואבת לי היד".
"אני לא מרגיש גיבור"
מתי ידעת שעמדת במשימה?
"כשהוא פתאום השתעל, הבנתי שאני בכיוון הנכון, וזה נתן לי כוח להמשיך. המשכתי לעסות והפכתי אותו על צידו כדי שיוכל להשתחרר מהנוזלים ומהקצף שנפלטו מפיו. פתאום הוא פקח זוג עיניים ענקיות ונעץ בי מבט מבועת. הוא לא הבין מה קורה, הוא חזר להכרה וחשב שאני תוקף אותו, לכן ניסה לתקוף בחזרה. אחיו ואני הרגענו אותו, אמרנו שהכול בסדר ואנחנו מטפלים בו. הוא נרגע, ואז הגיעו אנשי מד"א".
הצלת נפש.
"ככה זה נראה. אני לא מרגיש גיבור, אני המום בעיקר מתגובות האנשים. לצערי, למדתי על הבן שלי. הרופאים הכינו אותנו לכך שהלב של תומר עלול להפסיק לפעום, ולמדתי את הנושא בכוחות עצמי. לא ידעתי אם נזדקק להחייאה, אבל לא היה לי ספק שאני צריך לדעת את זה. החייאה בסיסית היא דבר פשוט יחסית, לא צריך להיות רופא, ולא נדרשים מכשירים.
"החזקתי ליד המיטה חוברת של החייאה בסיסית, והיה גם מגנט מוצמד אל הרדיו שליד המיטה, למקרה שזה יקרה לתומר בלילה ואשכח את סדר הפעולות מרוב בהלה. אחרי שתומר נפטר, שאלתי בשביל מה למדתי, כי אחרי הכול זה לא עזר. והנה, בסוף זה עזר".
"אבא הלקה את עצמו על שלא הצליח להציל את תומר", אומרת שהם, בתו הצעירה של דניאלי, "אבל הוא הציל נפש אחרת. השם שלח את הצעיר הזה השבוע אל אבא".
תומר היה בנם של מרים ויוסי דניאלי, ואחיהן הצעיר של אביה, נופר ושהם. כשהיה בגן ילדים התלונן כי הוא מתקשה לרוץ כמו שאר הילדים, וזמן קצר לאחר מכן אובחן כחולה בניוון שרירים.
יוסי: "הרופאים אמרו שהוא לא יחיה הרבה, כבר בשלב הדיאגנוזה הרופא אמר שאנשים כמותו חיים עד גיל 20. אני זוכר עד היום כל מילה מהשיחה ההיא, ואיך כל מהלך המחלה היה ידוע מראש. הרופא אמר 'מה שאני עומד לומר יהיה עבורך כמו דקירות סכין. הילד שלך יתנוון מול עיניך עד שלא יוכל ללכת יותר ויישב על כיסא גלגלים. ואז יבואו ימים שהוא יתקשה לנשום, ריאותיו יקרסו וגם הלב'.
"יש סטרואידים ופיזיותרפיה שמעכבים מעט את המחלה ויכולים להאריך את החיים בשנים ספורות, ואנחנו עשינו הכול. עד בר המצווה, תומר עוד הלך בכוחות עצמו, הליכה איטית וקשה. עשינו כל מה שניתן כדי להקל עליו – דאגנו לבגדים רפויים ונעליים קלות, שמרנו עליו מנפילות. כשהתבייש להתנייד בכיסא גלגלים, קנינו לו קלנועיות, שאותה הפעיל באמצעות האצבע. אני עשיתי לו מקלחות והעליתי אותו על גבי לקומה השנייה בבית. היה מישהו שליווה אותו לבית הספר והוא סיים בהצטיינות את לימודיו בתיכון אמי"ת קנדי, עם בגרות טובה".
"הלב שלו היה חלש מדי"
"בשנה האחרונה הלב שלו עבד ב-25 אחוז והוא דיבר מעט ובשקט, כדי שלא לאמץ את השרירים. הוא היה נבון ומספיק אמיץ כדי לחקור את המחלה, ולא התייאש. הוא היה חזק עד הרגע האחרון. באחד הלילות, כמעט לפני שנתיים, שמעתי אותו צועק 'אבא, אבא'. מיהרתי אליו, והוא לא נשם. ברגע האמת לא הייתי צריך שום תזכורת, ידעתי בדיוק לעשות את פעולות ההחייאה מיד לאחר שהזמנתי את מד"א. זה לא עזר, הלב שלו היה חלש מדי. אנשי מד"א הזיזו אותי ממנו בכוח, כי לא רציתי לעזוב אותו, אבל כל מאמציהם להצילו לא עזרו. הוא נפטר כמעט בן 24".
יוסי דניאלי (61) מוכר היטב בעכו, וסיפור ההצלה שבו היה מעורב השבוע הפך לשיחת היום. במשך 30 שנה היה בעליה של חנות בגדים בשוק העירוני ויו"ר ועד העובדים של השוק. שלוש בנותיו נשואות לשלושה חברי ילדות משלומי, ומתגוררות בצמידות אחת לשנייה בשכונה הסמוכה לישיבת ההסדר. הן מספרות על אבא שדאג לממן לכולן תארים אקדמיים וסייע ברכישת בתים, אך בעצמו מעדיף להתנייד באופניים חשמליים.
השוק נסגר לפני שנתיים וחצי, בערך בתקופה שבה תומר סיים את השירות הלאומי שלו וחיפש עיסוק שמתאים ליכולותיו. דניאלי: "מנהלת האזור של ויקטורי ראתה פוסט שלנו בפיייסבוק והזמינה אותו לסניף בעכו, שם קלטו אותו כשומר הבודק קבלות בכניסה. אני הסעתי אותו יום יום ונשארתי איתו במשך שלוש שעות עבודתו, ובזכותו אני עובד שם גם היום, כשהוא איננו.
"אגב, לא נדיר שאנשים מתמוטטים פתאום, זה קרה בסופר גם היום, אבל אצל רובם אין דרמה, והם נשארים בהכרה. אני אדם מאמין, וכולם אומרים לי שההשגחה העליונה שלחה אותי לעמוד בכניסה לסופר כדי שאוכל לעזור".
