השאלה הקשה ביותר עבור אבי בן זקן (40) מקרית ים היא איך הוא מגדיר את עצמו. האם הוא כותב שירים מוכשר, זמר טוב, במאי קליפים מוביל בשוק, צלם וידאו, עורך וידאו, צלם סטילס? איך מגדירים בעצם אדם שעושה כל כך הרבה דברים בתחום האין סופי הזה שנקרא אמנות? אולי אמן?
בן זקן: "האמת? אין לי מושג איך אני מגדיר את עצמי. זה אחד הדברים הכי קשים עבורי. יש שחושבים שזו ברכה, אחרים חושבים שזו קללה כיוון שאני לא מתמקצע ומקדיש 100% מעצמי בתחום אחד. אחד משלים את השני. פתאום יש קליפים שביימתי והופכים ללהיט, פתאום שיר שלי בביצוע מירי מסיקה או פאר טסי מושמע בגלגלצ. הצורך הראשוני שלי הוא להיות מוסיקאי, אבל אם אראה שריפה, ארוץ לצלם כמו מטורף, אין לי בעיה לסכן עצמי בשביל תמונה טובה.
"אני אמן, ורק המדיה משתנה כל הזמן. בעיני, להיות מוסיקאי זה הכי רומנטי. מבחינה מקצועית אני יודע איפה אני, יודע שאני יכול להחליף 4 אנשי צוות כל הזמן. אולי הייתי רוצה להיות רק מוסיקאי, אבל זה פחות כסף. עוד מעט אני הולך להפוך לאבא, האחריות שלי תגדל וזה לא פחות חשוב".
הופעות במועדונים
אבי בן זקן נולד בשכונת שפירא, בקרית ים, בן בכור למדלין עולה מצרפת, ומימון אזרח עובד צה"ל ואח קטן, רפי. הוא למד בבית הספר היסודי ימית ולאחר מכן בתיכון רוטמן, ומגיל צעיר אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז. לימודים פרונטליים לא הכי דיברו אליו. בן זקן: "האמת שלמי שגדל בשכונת שפירא, היו שתי אופציות: או להיות עבריין או להשקיע בפיתוח כישורים מתאימים.
"גדלתי במשפחה נורמטיבית לגמרי ולכן האופציה השנייה קסמה לי, נראתה לי הגיונית יותר. תבין, גרנו דלת מול דלת כשבדירה ממול התגורר בחור שרצח מאבטח במועדון. שכונה קשוחה. מגיל צעיר רציתי ליצור, רישום, ציור, כל מה שכן יכולתי להתרכז בו. אחר כך הגיעה המוסיקה. נמשכתי לאומנות, מאז שאני זוכר את עצמי. בגיל 15 התחלתי לנגן בגיטרה, בהתחלה בשביל עצמי ואחר כך התחלתי להעלות תכנים לאינטרנט. ניגנתי קטעים ושירים, פתאום אנשים החלו להתעניין במה שאני יוצר. אנשים אמרו וואו והתחלתי להופיע במועדונים, בחיפה, בתל אביב".
בצבא שירת בן זקן כמדריך כלואים בכלא שש, שנה לאחר מכן עבר לתפקיד אחר. ויש גם הסבר לכך: "כולם שם היו מקרית ים, ויש גבול כמה קומבינות אני יכול לעשות בשבילם. אפילו המורה שלי הגיע לכלא כמילואימניק. עברתי לתפקיד אחר, שהיה לי פחות קשר עם הכלואים".
אלבומים במחתרת
אחרי הצבא, בן זקן לא יצא לטיול הגדול, אלא השקיע את כל ההון שלו בהפקת שלושה אלבומים, שהפיק בעצמו, במחתרת, בעבודה עצמית מהבית, והופצו ברשת. הוא גדל על השנסונים הצרפתיים ששמע בבית, אצל אימא, ואחר כך נחשף לסוגים שונים של מוסיקה, החל מבוב דילן ועד לד זפלין. ובעל כורחו, הצטרף לזרם האומנות "דלות החומר", שבו בשל העדר אמצעים מאלתרים ועושים הכל עם מה שיש, מפעל של איש אחד. את האלבומים הוציא תחת שם הבמה 'אוויל הכפר אוקטובר'.
מאיפה השם?
"הייתה הופעה בנשר והגיטריסט הציג אותי על הבמה בשם הזה. בהתחלה נעלבתי, פתאום אמרתי ואללה זה גאוני והלכתי עם השם הזה. באותה תקופה רק מוסיקה עניינה אותי, זה שואב אותך כמו סם. עשיתי הכל לבד וכדי להביא גם קצת פרנסה עשיתי משמרות בתמיכה הטכנית של נטויזיין.
השינוי חל לאחר שהוא החל לצאת עם בחורה שהייתה עובדת סוציאלית שבשלב מסוים אמרה לו, 'למה אתה לא הולך ללמוד?'. "אמרתי איך אלך ללמוד, אין לי בגרות. אבל היא שלפה אותי מתוך המסכנות שהייתי תקוע בה ובאמת הלכתי ללמוד תואר ראשון בתקשורת חזותית. זו הייתה פעם ראשונה שהצלחתי בתוך מסגרת ואמרתי, הנה אני יכול".
נוף הקריות
סיום הלימודים היווה למעשה הפריצה הראשונה של בן זקן לתודעה הארצית. פרויקט הסיום שלו, סרט בשם 'ננסלבן' מתאר תמונות אקראיות מנוף הקריות על רקע שירים מקוריים שכתב ואמורים היו להפוך לאלבום בשם הזה. השירים התכתבו עם צילומי הקריות והוא זכה למקום הראשון בין עבודות הגמר ולתעודה ארצית, כולל כתבות בכלי תקשורת ארציים.
"בזמן שעבדתי על הסרט, אמר לי המנחה שלי, פרופ' פרי, שחשוב שגם אנשים מבחוץ יבינו על מה אני מדבר. לא רציתי פרויקט פלצני של היפסטרים שלא מבינים ממנו כלום, רציתי משהו תקשורתי. שידבר אל אנשים. ואני חושב שהבינו את הסרט, את האמירה שלו ושלי. 'ננסלבן' לא נועד להיות אלבום אלא סרט, והסרט הזה פתח לי דלתות ונתן לי פרנסה לעשר שנים".
מיד לאחר שהסרט קיבל תעודה, פנה אליו חבר, אורי בן ארי, שכתב שירים לעומר אדם ועדן בן זקן ואמר שיש לו שיר של ניב דמירל והוא מבקש ממנו לעשות קליפ. הקליפ, "השעות הקטנות" של ניב דמירל, תפס בצורה היסטרית, נכנס ל-MTV ובהמשך כולם באו לבן זקן שיעשה להם קליפים.
בין הקליפים שביים ניתן למנות את 'כולנו נשתגע' (פאר טסי), 'תן למוזיקה לדבר' (סאבלימינל), 'קומי לכי' (דנה ברגר), 'תגידי מה קורה לך' (מאור אדרי), 'אומר דברים בשקט' (אורן ברזילי), 'ישראלה' (האולטראס), 'נגן' (שיר לוי), 'לפעמים' (אורי בן ארי) ו'השעות הקטנות' (ניב דמירל). בשנת 2018, הוציא את הסינגל 'סוף העולם הזה', אותו כתב והלחין עם זי קיי, ואת הסינגל 'כמה מתוק' אותו ביצע וכתב ביחד עם נומי. בנוסף, כתב את התסריט לקליפ 'טיפוס של חורף' של מושיקו מור, אותו גם הפיק, צילם וערך.
בשנת 2019, הוציא את הסינגל 'אבק וזכוכיות' אותו כתב והלחין, ואף ביים את הקליפ. באותה השנה, כתב את התסריט לקליפ 'הניחי לי' של מושיקו מור, אותו גם ביים, הפיק, צילם וערך. כמו כן, כתב את התסריט, הפיק, צילם וערך גם את הקליפ 'תסביכים' של מושיקו מור, וצילם וערך גם את הקליפ 'זאב בודד' של מושיקו מור.
בשנת 2020, צילם וערך את הקליפ 'השתגע העולם' של עומר אדם. בשנת 2021, כתב והלחין את השיר 'תן בי אור' של מירי מסיקה ואלמוג טבקה, ואת השיר 'אין לאן לחזור' של פאר טסי. כמו כן, ביים וערך את הקליפ 'נצנצים' של אודיה, ואייר את עטיפת הספר 'יום אחד נעוף' מאת איציק חדד. בשנת 2022, כתב והלחין את השיר 'מאיה' של ניב דמירל. כמו כן, ביים וערך את הקליפ 'הרב שלי אומר' של אודיה.
צילום טבע
בן זקן עוסק גם בצילום סטילס, לרוב בנושאי טבע ואורבניות ישראלית בגישת ואבי-סאבי. משרד החוץ הישראלי רכש ממנו מאגר תמונות.
הוא התחתן לפני מספר חודשים עם אלי וכעת בני הזוג ממתינים לילדה הראשונה שלהם. כיום הוא מתגורר בקרית חיים ונרגש לקראת הולדת הבת. "משכתי את הילדות שלי עד גיל 40, אבל עכשיו המציאות שונה, יש עוד אדם שצריך לדאוג לו, החיים משתנים".
איפה אתה רואה את עצמך עוד עשר שנים?
"עדיין עוסק במוסיקה, ברור, ואולי אעשה סרטים. רוצה לעשות קולנוע, זה מתגבש אצלי הרבה זמן, הכיוון הוא קולנוע. כמובן, גם ליצור מוסיקה. כרגע מעניין אותי יותר להוציא שירים עם אחרים, לכתוב להם ופחות לבצע בעצמי. אמשיך גם בעוד עשר שנים בתחומים שאני אוהב".
