ספורטאים רבים נוהגים להנמיך ציפיות ולשים גבולות על עצמם כדי לא להתמודד עם אכזבות במקרה של כישלון. הם מעדיפים שלא להתחייב להישגים ולהסביר אחר כך למה לא הצליחו. אולם, לא כך הדבר אצל הג'ודוקא היא-לי זקרויסקי, תושבת קרית ביאליק, שנמצאת במקום הראשון בעולם לשנת 2023 בגילה. היא לא רק מעלה ציפיות, אלא אף מבטיחה שתעשה היסטוריה בענף הספורט שהביא לישראל חמש מדליות אולימפיות, אך עדיין לא זהב. בריאיון ראשון שלה למיינט קריות, היא אמרה: "אני אהיה הראשונה בישראל שזוכה במדליית זהב בענף הג'ודו באולימפיאדה בלוס אנג'לס, בעוד שלוש שנים. זו המטרה שלי, זו הדרך שלי, ואני אעשה הכל כדי להגיע אליה".
אולי יעניין אתכם:
היא-לי (18) התחילה להתעניין בג'ודו בגיל 4, כשהצטרפה למועדון אריה לבן בקרית ביאליק, בהנהלתו של לאוניד וולין. היא הגיעה לשם לאחר שצפתה באחותה הבכורה, נועה, מתאמנת. "הייתי בקטע לראות את אחותי מתאמנת ואז אמרתי לאימא שאני גם רוצה להתאמן. זה היה כל כך מרגש מבחינתי, והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.
"מהרגע הראשון אני זוכרת שהתאהבתי בג'ודו, והרגשתי שאני גם טובה בו. מאז לא היה לי רצון לעסוק בשום תחום אחר. הג'ודו הוא כל עולמי, כל הזמן. כשאומרים את השם 'היא-לי', מיד אומרים ג'ודו, ואני לא יכולה לדמיין את עצמי עוסקת במשהו אחר. זה כל מה שאני עושה, כל הזמן – גם כשאני לא מתאמנת, אני חושבת איך להשתפר. אפילו בלילה אני חולמת על זה", היא אומרת בהתרגשות.
היא-לי, בת להורים ג'קי ולימור, גדלה בקרית ביאליק יחד עם אחותה נועה והכלב פיצ', והתחנכה בבית הספר הבונים ולאחר מכן בחטיבת הביניים אורט דפנה. במקביל, היא התקבלה כחניכה לאקדמיה למצוינות במכון וינגייט, שם התאמנה מספר פעמים בשבוע, עד שלבסוף החליטה לעבור לגור שם יחד עם יתר הספורטאים המצטיינים. היא לומדת בתיכון תל אביב בנתניה, שם הכינו לה תוכנית לימודים אישית שמתאימה ללוח הזמנים העמוס שלה.
תחרויות בחו"ל
"היום יום שלי מאוד עמוס", היא משתפת. "אני קמה ב-7:40 ומגיעה לאקדמיה בשעה 8:00, שם אני עושה הכנה לאימון עד 9:00. אחרי זה יש אימון עד 11:00, ואז אני נוסעת לבית הספר בנתניה. אחרי הלימודים, אני חוזרת לאקדמיה, שותה משהו, עוזרת לגוף להתאושש מעט, ואז יש אימון ערב. בסופו של יום, אני מתקלחת, אוכלת ארוחת ערב, ואם אני לא עייפה מדי, אני מבלה קצת עם הבנות מהאקדמיה. בסביבות 22:00-22:30 אני הולכת לישון, וכך כל יום נראה", היא אומרת.
יש משהו מחוץ לג'ודו שאת עוסקת בו?
"לא ממש. כל החיים שלי סובבים סביב הג'ודו. אני גרה באקדמיה, שהיא מקום ספורטיבי לחלוטין, ואין לי תחומי עניין אחרים. כל החברות שלי הן ספורטאיות בג'ודו, ואני לא מתעניינת בדברים אחרים. אני גם לא מבלה במועדונים או בעיסוקים של בני גילי. הג'ודו הוא כל עולמי, ובזכות זה אני חווה חוויות שאנשים אחרים לא מבינים. אני נוסעת הרבה לתחרויות בחו"ל, ומרגישה גאווה רבה כשאני מתחרה מול הספורטאים הטובים ביותר בעולם וזוכה במדליות".
מי הן המתחרות הקשות ביותר שלך?
"הקרב שאני הכי זוכרת היה באליפות העולם לקדטים ב-2023 בזגרב, קרואטיה. קרב על מדליית ארד מול מתחרה מאוזבקיסטן. היא הובילה אותי, אבל בסופו של דבר, ניצחתי והגעתי לארד. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ישראלי זכה במדליה באליפות העולם לקדטים, וזה היה רגע מרגש מאוד בשבילי".
שלושה מאמנים
היא-לי, שמתחרה בקטגוריית U57 (פחות מ-57 ק”ג), הייתה מדורגת שלישית בעולם בקטגוריית גיל קדטים U21 בסוף שנת 2023. בסוף 2024 היא כבר הייתה מדורגת ראשונה בעולם לגילה ולמשקל שלה. היא מתאמנת במסגרת שלושה מאמנים – עדי גרוסמן באקדמיה, מעיין גרינברג בנבחרת הג’וניור, ושני הרשקו, מאמן ראשי של נבחרת הג’ודו לנשים של ישראל, במטרה להביא מדליות לאולימפיאדה הבאה.
היא נשאלת על מטרתה האולימפית. "אני חולמת על מדליית זהב אולימפית, וזה היעד שלי. אני מתחרה עכשיו בקטגוריית בוגרות בתחרויות בחו”ל. בארץ כבר זכיתי באליפות ישראל לבוגרות, ואני צריכה להמשיך לזכות בתחרויות ולהשיג נקודות אולימפיות לקראת 2028".
עד כמה המשפחה שלך תומכת בך?
“המשפחה שלי עוזרת לי מאוד, הם גם מממנים חלק מההוצאות. בנוסף, קבוצת אפקון, שהם הספונסרים שלי כבר ארבע שנים, נותנים לי המון עזרה ואשמח שגופים נוספים יסכימו לאמץ אותי”.
מי מודל החיקוי שלך?
"המאמנת עדי גרוסמן. היא לא רק מאמנת מצוינת, אלא גם בן אדם מדהים, והיא תמיד דוחפת אותי קדימה. יש לי מטרה, ויש לי חלום. אני אעשה הכל כדי להגשים אותו ולהיות הראשונה שזוכה בזהב אולימפי", היא מסכמת.
