כמה מאנשי צוות מחלקת פנימית ד' ברמב"ם נראו השבוע כשהם עוטים מסכות ועליהן מופיע הציטוט, כחול על גבי לבן: "כשאני מטיס טיסנים... אני מרגיש חי".
מאחורי המילים מסתתר סיפור אהבה והנצחה. "לפני כשבוע הגיעה למחלקה שלנו מטופלת, ליומיים והשתחררה", מספרת שרון קראוס, סגנית אחות אחראית במחלקה. "בזמן שהייתה שם שוחחנו איתה ועם בעלה, שיחות חולין. הם עטו את המסכות הללו והסבירו לנו שמדובר במפעל הנצחה לבנם, שנהרג במסגרת השירות הצבאי.
"בכל שנה הם עושים אירוע גדול לזכרו, השנה לא התאפשר, ולכן החליטו להדפיס את המסכות. הסיפור נכנס לי ללב, ביקשתי כמה מסכות עבורי, ולמחרת קיבלתי קופסה שלמה. מאז הרבה אנשי צוות מסתובבים עם המסכות האלה".
לפני 11 שנה, ב-26 ביולי 2010, התרסק מסוק יסעור של חיל האוויר הישראלי, במסגרת טיסת אימון שבוצעה ברומניה. הצוות כולו - ארבעה טייסים, שני מכונאים מוטסים וקצין רומני, נהרגו. בין ההרוגים היה גם סרן ניר לקריף, תושב קרית אתא, בן 25 במותו, שהותיר אחריו אשה בחודשי הריון מתקדמים.
מאז מותו עוסק אביו, יובל, בהנצחתו של ניר - בהתנדבות, שיתופי פעולה עם עמותות שונות, הרצאות או אירועים רבי משתתפים. בשנים האחרונות הפך את אהבתו של בנו לטיס ולטיסנים למפגן שנתי מרשים, עם אלפי משתתפים, אולם השנה לא ניתן היה לקיים את האירוע: "ניר בלב שלי בכל עת, הוא מניע אותי לעשייה חיובית.
"המסכות הודפסו לחלוקה באירוע הטיסנים השנתי שתוכנן לשנה הזו, אך לבסוף בוטל. מאז אני מחלק את המסכות הללו בכל מקום שאליו אני מגיע. זה גורם לאנשים לשאול, לתהות, לברר, לדבר על ניר. להבין שיש דברים שהם גדולים יותר ממה שקורה כאן ועכשיו, פעולה פשוטה שמעוררת מחשבה עמוקה. זו המטרה".
