שם, במיטת בית החולים, דיברתי עם אלוהים. אמרתי לו ככה: "אם התכנון שלך הוא שאני אמות, אז קח אותי. אבל אם אתה מוכן לתת לי הזדמנות שנייה, אני יודעת מה אני צריכה לעשות. למדתי את הלקח". הסתובבתי על הבטן, מחוברת לכל הצינורות שהזרימו לגופי תרופות שונות, הרפתי ונרדמתי. בלילה הזה מתתי. ובלילה הזה נולדתי מחדש" (מתוך הבלוג של מירב איינשטיין).
בשנת 2017 צברה מירב איינטשיין (45), מקרית מוצקין, סופרת שבשנים האחרונות הוציאה לאור שישה ספרים, חוויות שספק אם אדם ממוצע צובר בחיים שלמים: היא התפטרה מתפקיד נחשק בחברת ייעוץ מובילה, כתבה את ספרה הראשון, שנמחק בשל תקלה טכנית, ואז כתבה אותו בשנית. היא חלתה בסרטן והחלימה, הותקפה על ידי חיידק אלים ועמיד שהרופאים התקשו למצוא דרך להתמודד איתו, והתגברה גם עליו.
היא הכירה אדם שהשיחות עמו עשו לה סדר בראש, פירקה את עצמה ואת משפחתה, התגרשה בתוך חודשיים ועברה לפרק ב' של החיים. איינשטיין: "הייתה לי תפישה מוטעית של החיים, איך הם צריכים להתנהל: לימודים, קריירה, חתונה, ילדים. היום אני במקום אחר, משתדלת לעשות את מה שטוב לי בלי לפגוע באחר. פחות חושבת על מה אומרים עלי. החיים צריכים להיות כיפיים, לא צריכים חיים של סבל".
איינשטיין נולדה וגלדה בקרית חיים, הבת הבכורה של נעמי, אחות ברמב"ם, ויואל, אזרח עובד צה"ל. יש לה אח ועוד שתי אחיות. היא למדה בבית הספר מגינים ובתיכון קרית חיים. בצבא שירתה ביחידת המחשבים ממר"מ, ולאחר מכן למדה תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת חיפה, ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה. היא עבדה שמונה שנים ב'טרקלין חשמל', ככלכלנית, ואחר כך התקבלה לעבודה כסמנכ"ל בחברת צ׳מנסקי בן שחר, חברה לייעוץ כלכלי שמתמחה בתכנון עירוני, נדל"ן וקמעונאות".
טייס אוטומטי
במהלך הלימודים היא הכירה את בעלה לעתיד, ולבני הזוג נולדו שלושה ילדים: רומי בת 18, יולי בן 14 ונטלי בת 5. בכל השנים הללו, הלכה איינשטיין במסלול שציירה לעצמה עוד כשהיתה נערה: "מגיל מאוד קטן רציתי להיות כבר בת 40, להשלים תואר ראשון ושני, עם קריירה פורחת, תפקיד בכיר וילדים גדולים. הפנטזיה היתה שזה השלב שבו אתחיל לעשות חיים, לטייל, להגשים חלומות. למעשה כל החיים הגשמתי את החלום, טסתי על טייס אוטומטי, ולא עצרתי לרגע לשאול עצמי האם זה באמת מה שאני רוצה מהחיים שלי".
בשנת 2016 נולדה הבת הקטנה, נטלי, ואיינשטיין חזרה מהר מאוד לעבודה מסביב לשעון. "זו היתה תקופה מתישה. בעלי אז לא עבד, אני עבדתי המון שעות ביום, ניהלתי פרויקטים גדולים. בלילות הייתי קמה להאכיל את הילדה, בשש בבוקר נוסעת לעבודה, בשבע בערב חזרתי ושוב לילה ללא שינה. עבדתי 250-300 שעות בחודש. התחלתי להרגיש עייפה, פיזית ונפשית, חסרת אנרגיות, הרגשתי שמשהו לא בסדר.
"ואז קרה מקרה שאמרתי די, צריך לחשוב מחדש: ירדתי במדרגות עם הילדה הקטנה בידיים, ונפלתי. היא לא נפגעה, אבל אני הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי. אולי אלו שעות העבודה הרבות. ירדתי לחצי משרה, ולאחר מכן התפטרתי. אמרתי 'יש קצת חסכונות, פיצויים, אקח לעצמי שנה ואגדל את הבת הקטנה'. הרגשתי שאני חייבת לטפל בעצמי".
בתקופה שבה ישבה בבית, החלה איינשטיין לכתוב. "בשנים שקדמו לפרישה שלי, התחלתי קצת לכתוב לעצמי. כל מיני עלילות שהמצאתי. אבא שלי קרא לי פנטזיונרית, כי הייתי הולכת ברחוב וממציאה עלילות על הולכים ושבים. ואז, אמרתי לעצמי, ננסה לכתוב ספר. לקחתי את הלפ-טופ של בני, והתחלתי. באותה תקופה התפרסם הספר "50 גוונים של אפור", אמרתי שאכתוב גם ספר כזה.
"ישב לי בראש מותחן בלשי, משולב בארוטיקה ויחסי שליטה. בגלל שעד גיל 40 חייתי לפי התסריט שלי - לימודים, חתונה, ילדים - לא חוויתי את הריגושים הללו, אז החלטתי לכתוב עליהם. מצאתי את עצמי כותבת לילה אחר לילה, מ-9 בערב עד 4 בבוקר. מקשיבה באוזניות למוסיקה וכותבת. בגלל שהיו קטעים אירוטיים בספרים שלי, כתבתי הכל על דיסק-און-קי, שהבן לא יקרא".
בדיקת קולונוסקופיה
לאחר שסיימה את הספר, "אהבה בחקירה – הדואט", היא שמה אותו בצד, מתוך מחשבה לנוח מספר ימים ואז לקרוא אותו מחדש. אבל כשביקשה להעלות את הקובץ מהדיסק-און-קי, התברר שהוא פגום, והכל נמחק. בתוך חודש היא כתבה את הספר מחדש.
הכתיבה, כמו הפרישה, לא העלימו את העייפות הגדולה. היא פנתה לרופא ועוד אחד, ואלה אמרו לה שהכל תקין. תוך כתיבת הספר המשיכה בבדיקות הרפואיות, ולאחר בדיקת קולונוסקופיה התברר שיש לה גידול. כמעט ארבע שנים עברו מאז, אבל כשהיא מדברת על המקרה, הגרון שלה נחנק מדמעות.
"גם כשאמרו לי שגילו לי גוש במעי, לא חששתי במיוחד. לא חשבתי שזה סרטן. בת 40, משקל תקין, לא מעשנת ולא שותה, מה הסיכוי שמשהו לא בסדר אצלי? ואז כעבור ארבעה ימים הגיעו תוצאות הביופסיה והתברר שהגידול סרטני. הילדים הגדולים ישנו אותו ערב אצל חברים, עוד אני בטלפון עם הרופא, הגרוש צלצל להורי.
"גרנו אז בקרית טבעון, ליד ההורים, ובתוך חמש דקות אמא היתה איתי. שכבתי במיטה, אמא בצד אחד, נטלי ישנה במיטה שלה בצד שני, ואמרתי לאמא, 'אני לא מפחדת למות, אני מפחדת שהבת שלי לא תכיר אותי'. החלטתי להילחם על החיים שלי, בשבילה".
מכאן החל תהליך ארוך וכואב, כולל ניתוח להסרת הגידול תוך כריתת שליש מהמעי הגס, וסדרה ארוכה של טיפולי כימותרפיה קשים ומתישים. באמצע הטיפולים הרגישה רע, החום עלה והתברר כי הותקפה על ידי חיידק אלים וקטלני הנפוץ בבתי חולים. היא טופלה באנטיביוטיקה, חזרה לביתה ושוב הרגישה רע. התברר שהחיידק עמיד בפני רוב סוגי האנטיביוטיקה. לבסוף, ממש ברגע האחרון, קיבלתי תרופה מאוד חזקה והחיידק לא חזר. עברתי תהליך ארוך, שיניתי תזונה, ירדתי במשקל, אבל יצאתי מזה". בספטמבר 2017 היא החלימה, מסרטן וגם מהחיידק האלים.
אחד הדברים הראשונים שעשתה, לאחר שהחלימה, היה לשלוח את הספר לסופרת מאירה ברנע גולדברג, שלדבריה התלהבה ואף שלחה אותו למספר הוצאות לאור, ששתיים מהן הסכימו. "מאירה אמרה שהספר צריך עריכה לשונית קלה, לא מעבר לכך. ואז התלבטנו האם להוציאו דרך הוצאה לאור או לבד. הבנתי שדרך הוצאה לאור ייקח הרבה זמן. בשלב ההוא לא ידעתי כמה זמן יש לי לחיות, אז החלטתי להוציא לבד. העברתי לעורכת מקצועית, ואז פרסמתי את הספר הראשון, 'אהבה בחקירה – הדואט'. הספר נמכר היטב, התגובות היו טובות, הביקורות היו מצוינות".
המלצרית רוז
את התהפוכות שאיינשטיין עברה בשנת 2017, היא מתארת בבלוג שלה.
"כולם היו בטוחים שהשתגעתי, שאני עוברת משהו בגלל הסרטן, שאחרי שהייתי כל כך חזקה במהלך המחלה, פתאום איבדתי את זה. צחקתי בבוקר ובכיתי בערב. התחלתי להסתובב בלילות מחוץ לבית, נסעתי לים, ניסיתי לכתוב, לא מצאתי מנוחה. לא הצלחתי לישון, לא רציתי לישון, פחדתי לישון, פחדתי מהשקט הזה.
"כשהודעתי לבעלי לשעבר שאני רוצה להתגרש, הוא התקשה לקבל את זה, ובצדק. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי בבטן שאני עושה את הדבר הנכון בשבילי. אז התגרשתי הכי מהר שיכולתי, ועזבתי את הבית.
"את ליל השנה האזרחית החדשה כבר ביליתי לבד עם כוס יין על מזרן בסלון החדש והריק שלי. לא היו לי רהיטים עדיין, לא רכב, לא חדר שינה, לא עבודה, לא ביטחון, לא ידיעה אם אהיה בריאה מחר, רק פחד אחד גדול והתרגשות רבה. איזה בלגן".
באותה תקופה איינשטיין היתה בקשר עם אדם שעבר חוויות דומות לשלה, ועזר לה לגבש את השקפת העולם שמלווה אותה עד היום. בהמשך, היא הכירה באמצעות אפליקציית הכרויות את בן זוגה הנוכחי.
ספרה השני, "אהבה בחקירה - חלק 2: כשהשמיים מתבהרים", נכתב כהשלמה לראשון. "סיימתי את החלק הראשון של הספר, כך שברור שיהיה המשך. את דמות האשה החזקה, עורכת דין, פירקתי בסוף הספר הראשון והרכבתי מחדש, בשני. זה היה עוד לפני התהליכים שאני עברתי, כך שמאז אני נזהרת במה שאני כותבת, כי למלים יש קסם משלהם. הספר השני היה רב מכר כבר בשבוע הראשון, ואז שאלתי את עצמי, מה הלאה?".
את הרעיון לספר הבא קיבלה איינשטיין בטיול בארה"ב, יחד עם בן זוגה. "ישבנו יום אחד לאכול ארוחת בוקר. שירתה אותנו מלצרית בשם רוז, ואז בן הזוג אמר שאני צריכה לכתוב ספרים על בעיות אמיתיות.
"לקחתי את סיפור הדיינר, והשלכתי את החיים שלי עליו. זה הפך לסדרה בת שישה ספרים, ובו שיחות בין רוז לבין בן זוגה, ג'ק. בספר התכתבויות אמיתיות ביני לבין בן זוגי על החיים, על הקשיים. זהו סיפור של מלצרית בארה"ב שחווה נישואים אומללים, מלווים באלימות נפשית ומינית".
איך נמכר הספר הזה?
"בינתיים הקורונה פרצה ודי פגעה בכל התהליך. הסדרה יצאה לאור, אבל לא נמכרה כמו הספרים הראשונים. תרגמתי לאנגלית את שלושת הספרים הראשונים, העליתי לאמאזון, ומקווה שזה יצליח. במקביל, הוצאתי את שני הספרים הראשונים שלי למהדורה חדשה, העברתי את העלילה לארה"ב, הוצאתי מתוכם את האירוטיקה ותרגמתי לאנגלית. הספר נשלח לסוכנים בחו"ל, בתקווה שיימכר לחברות הפקה".
אפשר להתפרנס מכתיבה?
"אני חושבת שאפשר. אני לא שם. התקווה היא שחברת הפקות תקנה את הזכויות לספרים".
