רביב הרוש ז"ל מקיבוץ שריד הלך לעולמו בגיל 54, שבועיים לאחר שהתגלה בגופו סרטן אלים. הוא הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, שלושה אחים ואחות וחברים המומים וכואבים. "רביב היה חלק בלתי נפרד מהנוף של הקיבוץ", אמרו במשפחה.
רביב ז"ל נולד בשנת 1967 בקיבוץ שריד להוריו, אח בכור לרחלי, רגב, רווה ורום. למד בבית הספר עמקים-תבור ושירת כמפקד טנק בגדוד 82 של חטיבה 7. לאחר שירותו הצבאי נסע רביב ז"ל לטיול בארצות הברית, כשחזר לארץ עזב את הקיבוץ ועבר לנהלל. הוא עבד במרכז המזון בנהלל ובשנת 1990 הכיר את אשתו ענת. הם נישאו בשנת 1994 וברבות השנים נולדו להם שתי בנות ובן. לאחר כמה שנים בהם התגוררו בנהלל חזרו רביב ומשפחתו לשריד.
לפני שלושה שבועות התגלה בגופו של רביב סרטן אלים שהתפרץ בגופו והתפשט במהירות. הוא אושפז בבית החולים העמק בעפולה ולאחר שבוע, בעקבות הידרדרות במצבו, הובהל לבית החולים בילינסון שם עבר ניתוח בניסיון לייצב את מצבו אך המאמצים לא צלחו ובשבוע שעבר הלך רביב ז"ל לעולמו. "לא היה זמן כל כך להגיב. זה היה מאוד מטלטל", מספרת האלמנה הטרייה ענת שמתקשה עדיין לעכל את לכתו של אהוב ליבה, "עברו עלינו שבועיים לא פשוטים. היינו צמודים אליו כל הזמן בבית החולים. הוא היה חלש. הוא היה מודע למצבו ושמע כל דבר. הוא היה עירני עד כמה שניתן מתוך החולשה שלו".
למרות המחלה הקשה שלא הותירה כמעט מקום לתקווה האמין רביב ז"ל שהוא יצליח להתגבר על המחלה ולהבריא. "הייתה לו וגם לנו אמונה שהוא ייצא מזה אבל זה לא הלך". אומרת ענת בכאב.
הייתה לו בקשה אחרונה?
"הוא בעיקר ניסה לעודד את הילדים שהכול יהיה בסדר. הוא היה אבא טוב והיה חשוב לו מאוד שהמשפחה תישאר במרכז".
על מה הייתה השיחה האחרונה שלכם?
"בהתחלה אמרתי לו שאנחנו אמורים לבנות בית, לחיות בו ולהזדקן בו ביחד. הוא התבדח איתי ואמר לי שהוא חושב שהוא יעזור לי רק בכסף. אמרתי לו שלא ידבר שטויות ושהוא חזק וייתן פייט ואנחנו נעבור את זה. אחר כך מצבו מאוד הידרדר וכבר לא הצלחתי לדבר אתו הרבה לעומק. ניסיתי יותר לעודד אותו כמה שיכולתי. לא רציתי שהוא יתאמץ במחשבות שנראו לי מיותרות באותם רגעים".
עכשיו מנסה ענת לעכל את פטירתו של אהוב ליבה. "אני עוד לא מתמודדת. אי אפשר לעכל דבר כזה ביום אחד. יש לי גב רציני מאוד של משפחה וחברים שעוזרים לי ותומכים בי שזה מחמם ומאוד מעודד. אני מוקפת באנשים שאני סומכת עליהם ואנחנו נעבור את זה ביחד יום-יום. אני בטוחה שהם יעזרו לי וייתנו לי כוחות".
"גרם לנו לחייך"
האח רווה מעיד על חוש ההומור שאפיין את רביב שעזר לו ולמשפחתו להתמודד בתקופה הקשה. "הוא נשאר עם חוש הומור כל הזמן עד הרגע האחרון. הוא תמיד גרם לנו לחייך".
ילדיו, ירדן, בת 24 מדריכה טיפולית ברכיבה על סוסים; זוהר, בת 20, חיילת והבן הצעיר יובל, בן 17 תלמיד כיתה י"א היו מאוד מחוברים לאביהם וספגו ממנו את אהבתם לטבע ולחיות. "יובל התחיל ללכת בדרכו של אביו בשנה האחרונה", סיפר האח רווה, "כמעט בכל מה שרביב עשה יובל היה צמוד אליו. הוא למד לנהוג ולהפעיל את הכלים החקלאיים ועבד אתו גם בעסק ההדברה הביולוגי".
מותו של רביב הרוש ז"ל היכה בהלם את כל חבריו ומכריו הרבים ואת חברי הקיבוץ שהגיעו בהמוניהם ללווייתו לחלוק לו כבוד אחרון. "הוא היה איש מאוד צנוע והלוויה הייתה ענקית והגיעו אליה המון אנשים", אומר רווה, "אחותי אמרה בהספד שלה בלוויה שלהרבה אנשים יש חברים מהצבא, אבל לרביב היה צבא של חברים. היה לו קשר אישי מאוד עמוק לכולם, כל אחד מהמקום שלו. היו לו חברים מכל חלקי העם. הרב עוזי בוכריס מחיספין שהגיע ללוייה הספיד את רביב ותיאר את קשר הידידות המופלא ביניהם לאורך כל השנים".
מה היה מיוחד באישיות שלו שהוא הצליח להתחבר לכולם?
"מה שאפיין אותו הייתה הרגישות שלו והצורה הפשוטה והאמיתית שבה היה מדבר עם אחרים בלי שום פערים. פיו וליבו היו שווים. הוא נגע בהמון אנשים בצורה שהפתיעה גם אותנו. הוא אף פעם לא אמר למישהו לא. בכל פעם שמישהו היה צריך עזרה או היה בצרה הוא תמיד ניצב ראשון לעזור".
גם תושבי קיבוץ שריד ושאר הקיבוצים מסביב קיבלו בהלם את פטירתו של רביב ז"ל שהיה חלק בלתי נפרד מהנוף של הקיבוץ. "אחד מחברי הקיבוץ אמר לי שהוא לא זוכר שקרה אירוע שהקיבוץ כל כך נרעד ממנו", אמר האח, "יש בקיבוץ לפעמים דמויות כמעט מיתיות שהם אחרות מכולם והם חלק בלתי נפרד מהנוף של המקום. זה מי שהיה רביב. כשהוא נפטר הייתה התגייסות למעננו של כל העמק מראש המועצה ועד אחרון התושבים".
"הקהילה והחברים בקיבוץ שריד תפעלו את המועדון במהלך כל השבעה, דאגו לנו בכל מה שהיינו צריכים לאורך כל ימי השבעה ותמכו בצורה ממש יוצאת דופן", הוסיפה האחות רחלי.
