הקורונה הפכה את ישי חן (31), מנכ"ל אולמות הנסיכה, לאדם נרדף שחושש להגיע למקום עבודתו וסגר את משרדיו. הספקים, העובדים ובעלי השמחות רודפים אותו, ואין לו תשובות עבורם. לפני מספר ימים הוא הותקף על ידי אחד מעובדיו ונפצע. השיחה איתו נערכה השבוע כאשר בעלי אולמות מאיימים לפתוח אותם בשבוע הבא ללא אישור, והממשלה דנה בנושא הפיצוי.
חן, תושב קרית אתא, נשוי ואב לשלושה, התמנה לתפקיד מנכ"ל אולמות הנסיכה כבר בגיל 21. "לאבי היה אולם אירועים בכרמיאל, אולמי דפנה, ועוד כשהייתי ילד קטן, הלכתי איתו לעבודה במקום לגן. קילפתי בצלים, מילאתי סברינות ושברתי ביצים. בחופשים הגדולים לא ידעתי מה זה קייטנה, הייתי מגיע לאולם ועורך שולחנות, עובד במטבח ובקונדיטוריה.
"הייתה תקופה שעבדתי גם בשטיפת כלים. בגיל 17 עבדתי באולמי הרקיע בצומת קרית אתא, כמלצר וברמן. בגיל 19 נכנסתי לעבוד באולמי הנסיכה כעובד הנהלה, כעבור שנה וחצי התמניתי לסמנכ"ל, וחצי שנה לאחר מכן למנכ"ל. הייתי אז בן 21, ומאז אני בתפקיד הזה. לא התגייסתי לצבא בשל בעיה בריאותית, וכשהחברים שלי היו בצבא, אני כבר הייתי בעסקים.
"אני מעסיק 200 עובדים. אולמות הנסיכה הם כמו מפעל, יש כאן שלושה אולמות בגדלים שונים, שחלקם עובדים בוקר וערב. אני מעסיק מלצרים, טבחים, אנשי פיקולו, ברמנים, מנקי אולמות, שפים, קונדיטורים, אנשי גריל, אנשי אחזקה ועוד.
"בכל שנה, החודשים ינואר-פברואר הם חודשים חלשים לאולמות אירועים, אך צריך לשמור היטב על צוות העובדים לקראת מרץ ואפריל, שהם חודשי השיא של האולמות, אפילו יותר מחודשי הקיץ. בחודשים האלה מתקיימים כל האירועים של המוסדות הגדולים במשק.
"רשויות מקומיות, בנקים, חברות הייטק וכדומה, עורכים נשפי פורים לעובדים והרמות כוסית לקראת הפסח. בתקופה הזאת האולמות עובדים 24/6, כל יום, כל היום".
הגל הראשון
"בחודש מרץ חזרתי מחופשת סקי באיטליה. אני סטודנט למשפטים שנה ב', ובזמן שהייתי בשיעור, אני מקבל הודעה מבנק דיסקונט שהם מבטלים את האירוע בגלל הקורונה. הבנתי שמתחילה מפולת. תוך יומיים התבטלו אירועים בשווי מיליון וחצי שקל.
"זה היה הלם, אף אחד לא באמת ידע איך מתמודדים עם הביטולים האלו. שבוע לאחר מכן הודיעו על צמצום האירועים ל-100 איש. הבנו את המשמעות, ומיד כל אנשי המכירות עבדו בקדחתניות לדחות את האירועים לחודש יוני והלאה, מה שכיום ברור שבכלל לא היה רלוונטי.
"האירוע האחרון היה אמור להתקיים ב-15 במרץ, עם מגבלות של 100 איש, אבל ערב קודם הודיעו בערב שממחר מותר התכנסויות של 10 אנשים בלבד, אז ביטלנו את האירוע, ואבא של הכלה בא לקחת את כל האוכל.
"ב-15 במרץ הוצאתי את כל העובדים לחל"ת, והייתי עסוק בלתת מענה לזוגות ובעלי שמחה שהאירועים שלהם בוטלו. אנחנו מדברים על תקופה שכל יום ההנחיות משתנות, ואף אחד לא יודע מה יקרה למחרת. כל ערב, בחדשות של שמונה, הפוליטיקאים היו עולים לשידור ומודיעים על שינוי בהנחיות.
"כאשר התקשרתי לפיקוד העורף להתעדכן, נעניתי שהם עדיין לא קיבלו שום הנחיה. כל גחמה או רעיון שעולה לאחד ממקבלי ההחלטות, הוא מדבר עליו בתקשורת לפני שההחלטה עברה ואושרה.
"בשלב מסוים כבר לא ידעתי מה לענות לספקים, לעובדים וללקוחות. זה גרם לפגיעה קשה באמון של הלקוחות והספקים. נוצר מצב של אנרכיה ונתק מוחלט בין מקבלי ההחלטות לבינינו. גם ההבטחות על מענקים והלוואות לא ברורים. זה הביא לאי אמון בינינו לבין הספקים והעובדים, שחושבים שקיבלנו מענקים והלוואות - כאשר בפועל לא קיבלנו שקל אחד.
"בגל הראשון התמודדנו רק מול בעלי השמחות, שהיו שרוי"ים באי ודאות. הקשר הטוב שלנו עם הספקים הביא אותנו לידי הבנות שברגע שנתחיל לעבוד, נפרוס את התשלומים ונגיע לשגרה נורמטיבית".
הגל השני
ב-14 ביוני הודיעה מדינת ישראל כי אולמות השמחה יחזרו לעבודה במגבלות התו הסגול. "הוצאתי עשרות אלפי שקלים בקניית ציוד להתאמת האולמות לתו הסגול. כפפות, מסכות, חוצצים לאזור ההושבה לאנשים שהם בסיכון, יצרנו חיץ בין המלצרים לעובדי המטבח על ידי לוחות, טיפלנו בחיטוי האולם והיינו בטוחים שיוצאים לדרך חדשה. לא היססנו לפתוח, וברגע שרק איפשרו לנו, היינו מוכנים.
"יצרנו תפריט שמותאם לתקופת הקורונה: העברנו את כל הבופה לשולחן בשביל שלא תהיה התקהלות באזור המזנון, הצבנו תפריט שתייה על השולחנות, והאורחים הזמינו שתייה באמצעות המלצר. אורח הרגיש שהוא מוזמן למסעדת שף. יצרנו סקיצה חדשה להצבת השולחנות באולמות במרחק של שלושה מטר אחד מהשני, הקמנו אפליקציה שבה האורחים מאשרים הגעה ומצהירים על בריאותם.
"אנשים חזרו לעבודה פצועים נפשית מהתקופה של שלושה חודשים בבית. חלקם הגיעו אחרי מריבות עם בני או בנות זוגם והתחילו תהליכי גירושים, אנשים חוו משבר ודיכאון, והיה צריך להרים את המורל של כולם ולגבש צוות. לאחר מכן התחיל שוב אי וודאות בגלל העלייה בתחלואה, כאשר כל כמה ימים משנים לנו את ההנחיות וחותכים אותנו כאילו היינו בשר לצלייה, מבלי להתייחס להשלכות הכלכליות והתעסוקתיות.
"אחרי שבועיים, ב-5 ביולי, סגרו אותנו בשנית. כל התקוות להתחלה חדשה ולחזרה איכשהו לחיים נורמליים, התנפצו".
אלימות במשרד
ב-15 ביולי, בשעות אחר הצהריים, המצוקה התפוצצה לישי חן מול העיניים. עובד ותיק שהוציא לחל"ת נכנס למשרדו והיכה אותו. בסרטון שפורסם בתקשורת הופיע חן כשהוא חבול, עם תפרים מתחת לעיניים, וסיפר שהתוקף גרם לו נזק. הוגשה תלונה למשטרה, והעובד נחקר ושוחרר בתנאים מגבילים. עם זאת, ניכר שחן מבין את המצוקה אליה נקלע העובד.
"הוא האשים אותי שאין לו מה לאכול בגלל שהוצאתי אותו לחל"ת, ושהוא לא ישרוד את הגל השני, הוא פרק עליי את זעמו. לצערי, ההתמודדות של אנשים עם הגל השני באמצעות אלימות הפכה להיות דבר שבשגרה, אם זה של שוטרים, אזרחים כלפי אזרחים, ואלימות בתוך המשפחה. אני שומע גם באופן אישי סיפורים קשים על אלימות בתוך המשפחה. אנשים חיים ללא שמחה וללא תקווה, ומרגישים שאין עתיד.
"אחרי שהותקפתי, בעלי אולמות באזור כתבו לי בווטסאפ שנהגתי בטיפשות שהגעתי למשרד בלי מאבטח צמוד. היום אני חושש להסתובב בציבור, וממעט לצאת מהבית.
"בתור אחד שהותקף על ידי עובד, אני אומר לך שאין כסף ששווה להיות קורבן של אלימות פיזית ונפשית. בשיח המתלהם ובמצב שנוצר, אנשים מגיבים בכעס ובזעם, ומעשיהם לא צפויים כי חרב עליהם עולמם. ספגתי אלימות מילולית מבעלי השמחות, מספקים ומעובדים שמחפשים כתובת במי לכלות את זעמם, וכאשר הם אינם מוצאים כתובת במשרדי הממשלה, שסגורים לקבלת קהל, הם פונים אלינו.
"החלטתי שכל עוד לא תהיה ודאות כלכלית, אני לא מגיע למשרד. גם את מנהלת החשבונות הוצאתי לפני מספר ימים מהמשרד, ועזרתי לה להקים עמדת עבודה בבית. היא העובדת היחידה שלא הוצאתי לחל"ת, על מנת לתת מענה לספקים ולעובדים שצריכים כל מיני טפסים לביטוח הלאומי.
"אני חושב שהגרוע מכל הוא שהחזירו אותנו לעבודה ואז שוב הוציאו אותנו. זה מגביר את חוסר הוודאות וחוסר האונים. עובדים בתחום האירועים הם לרוב עובדי כפיים, אנשים ללא מקצוע או תואר, שאין להם לאן לפנות ואיך להשיג עבודה אחרת. במצב הדברים כפי שהם היום, עם כל ההבנה והאכפתיות לכולם - לעובדים, לספקים וללקוחות - עד יעבור זעם, המקום יהיה סגור, ויהיה ניתן לקבל אך ורק מענה טלפוני ופגישות זום".
"שפני ניסיונות"
בחודש מאי עלה חן יחד עם בעלי אולמות שמחה מכל הארץ לירושלים והם פתחו בשביתת רעב ליום אחד בפתח משרד ראש הממשלה. מאז נפתחו אולמות האירועים וכאמור אחרי שבועיים נסגרו. עם סגירתם, יצר חן קשר, דרך יו"ר דגל התורה בקרית אתא, עו"ד סימון מושישווילי, עם יו"ר ועדת הכספים בכנסת, ח"כ משה גפני וביקש את עזרתו.
"הוא היה קשוב מאוד, בשיחה טלפונית העליתי בפניו את המצוקה של אולמות האירועים, במיוחד בכל מה שקשור למתווה הפיצוי שאינו הולם ולא תואם את המציאות. במהלך השבוע שעבר והשבוע, השתתפתי בישיבות של ועדת הכספים בכנסת באמצעות הזום. ראיתי במו עיני איך שר האוצר, ישראל כץ, לא קשוב למצוקה שלנו.
"מדובר בישיבות ארוכות שמתחילות בשעה 10:30 בבוקר ומסתיימות בארבע אחה"צ, לעיתים ללא הפסקה. במשך כל השעות הללו אני יושב ושומע את חברי הכנסת מנסים לשכנע את נציגי האוצר ורשות המיסים בצדקתנו והם מבחינתם מערימים קשיים ביורוקרטיים.
"אני אחזור לעבודה רק אחרי שיהיה מתווה מסודר ותהיה אסטרטגיה ברורה להמשך עבודה. לא אתן יותר שישחקו בנו. אנחנו לא אקורדיון שאפשר לפתוח ולסגור ולא נמשיך להיות שפני ניסיונות. רק כשאדע לתת תשובות ברורות לעובדים, לספקים ולקוחות, אחזור לעבודה.
"אני לא אפידמיולוג, לא מומחה לבריאות ולא מומחה לכלכלה, אני מומחה לקיום שמחות. כאשר המדינה תיתן לי את הבסיס של כלכלה יציבה ואסטרטגיה התנהלותית נכונה, אדע לכלכל צעדיי. אנחנו בני אדם עם משפחות ורגשות שצריכים לפרנס ולשמור על בריאות פיזית ונפשית".
העובד, המיוצג על ידי עו"ד אביעד חייט, טען בחקירתו כי הוא זה שהותקף. לכתבה הוא סירב להגיב.
פורסם לראשונה: 08:14, 31.07.20
