אם יש משהו שאוקסנה סיינקו למדה בשנים שבהן היא עובדת כאמנית עצמאית, זה לא לפחד. "מי שמפחד לא זז קדימה בחיים", היא אומרת, "ואם רק הייתי יודעת שיקרה כל הבלגאן הזה, הייתי נשארת בגלריה ומחכה לפורעים. אולי היו הורגים אותי, אבל קודם הייתי נלחמת. אל תסתכלי על הפיזיקה - אני קטנה ורזה, אבל חזקה. מה שקובע זה לא כמה אתה גבוה, אלא כמה אתה חזק בפנים, ואיך אתה מתמודד עם המכות שאתה סופג מהחיים. ככה זה עובד".
3 צפייה בגלריה
"ההלם שלי עבר, עכשיו יש לי רק כעס ודחף לעשות הכל מחדש". אוקסנה סיינקו
( צילום: גיל נחושתן)
סיינקו (45), יוצרת בובות, עלתה מאוקראינה לפני חמש שנים עם בעלה ושתי בנותיה, בקושי מדברת עברית. המסרים עוברים טוב באנרגיות ובכעס שהיא מבטאת, ובתה יוליה (25) משלימה את התרגום. מילדות היא סורגת בובות במסרגה אחת וממלאת אותן בספוג, ובשנים האחרונות היצירה הפכה למרכז חייה.
היא מתגוררת עם משפחתה בקרית מוצקין, ולפני שנה פתחה בעכו העתיקה גלריה, וקראה לה על שם המכשפה המפורסמת מהמיתולוגיה הסלאבית: באבא יאגה. "אני עושה בובות מגיל שבע", היא אומרת. "באוקראינה הייתי מיילדת, ובהריון השני שלי החלטתי לעסוק רק באמנות שאני אוהבת. פתחתי חנות קטנה של בובות ובגדי בובות שסרגתי ומכרתי, והמשכתי להתפתח בתחום. בארץ היה לי קשה. ישבתי בדוכנים בקריון, בנחלת בנימין ובעוד ירידים, ושם אנשים לא מעריכים אמנות ולא מבינים את המאמץ המושקע בעבודת יד".
בובות חתולים
לפני שנה, חברים מיקנעם הביאו אותה לטיול בשוק ובנמל בעכו, וכשחלפו במקרה על פני הגלריה שעמדה להשכרה, הבינה שזה המקום. "ברגע שנכנסתי ידעתי שזה הבית של באבא יאגא. האווירה, קירות האבנים, דלת ברזל בת מאות שנים. אין פה אינטרנט ואין קליטה בטלפון הסלולרי, פשוט מקום נהדר. ידעתי איפה אציב מדף עם בובות חתולים, וידעתי שהקיר ליד דלת הכניסה יהיה מלא במכשפות שלי. שכרתי את הגלריה מאדם פרטי מהעיר העתיקה, הוא ואשתו טובים אלינו. כשהיה סגר בקורונה, הוא לא דרש ממני שכר דירה, וגם לא עכשיו, כשהגלריה ריקה ואין עבודה".
אין שתי בובות זהות בין אלה שיצרה. "אני עושה אותן מהדמיונות ומהג'וקים שיש לי בראש. מגיעה כל בוקר בתשע ועד לשעה 17:00 אני סורגת. אני כאן בכל יום חוץ מימי ראשון, ואז אני עושה בבית את החלקים של הבובות שאני לא יכולה לעשות כאן. אני סורגת גם טרולים ונסיכות, אבל אנשים הכי אוהבים מכשפות. עשיתי סדרות של מכשפות סקסיות, מכשפות ירוקות, אפורות ושחורות, יש מכשפות טובות ויש רעות. אבל כל אחת שונה, ואם מישהו בא ומבקש עוד אחת כזאת, אני מסבירה שאין. אני לא מפעל, אני אמנית. אני יכולה בקושי למצוא זמן לבנות שלי, אבל בשביל הסריגה תמיד יש לי זמן.
"הילדות לא מתלוננות, הן יודעות שאני כל היום עסוקה בעבודה. אני תמיד סורגת, בגלריה או בבית, ובגלל זה היה כל כך קשה לראות איך הרסו לי הכל במהומות. חלק גדול מהבובות גנבו, חלק שברו וקרעו. יותר טוב אם היו גונבים הכול, כי לא יכולתי לעמוד מול הבובות ההרוסות. הן כל החיים שלי".
3 צפייה בגלריה
"הגלריה שלנו יחסית מרוחקת, ולא חשבנו שיגיעו אלינו". אוקסנה סיינקו
( צילום: גיל נחושתן)
"עוד יהיה טוב"
את יודעת מה קרה?
"אני יודעת שניסו להצית את המקום, והשכן שגר למעלה כיבה את האש. בלילה הראשון שברו את המנעול, נכנסו וניסו להצית דברים. הספוג החל להעלות עשן והשכנים מלמעלה מיהרו לבוא לכבות את האש. מצאנו כמה מכשפות בלי ראש בגלל השריפה שהתחילה. באותו לילה שמענו בחדשות מה קרה, אבל הגלריה שלנו יחסית מרוחקת, ולא חשבנו שיגיעו אלינו. למחרת בשבע בבוקר, האמניות מהגלריה הסמוכה, ארט 192, הודיעו לנו שהחריבו את המקום, ושלחו תמונות. מהביטחון של השוק אמרו שסוגרים את השוק, והיו אנשים שאמרו שאם אנחנו רוצים להישאר בחיים - עדיף שלא נבוא בקרוב. חזרנו לעכו רק כעבור שבוע".
יוליה: "אמא הסתובבה בבית כמו רוח רפאים, כמו הצל של עצמה. גם כששלחו לה תמונות של המקום, היא עדיין חשבה שזה לא אמיתי. כשנכנסנו לכאן בפעם הראשונה היא נפלה על הרצפה כאילו מישהו ירה בה. אם לא השכן שלנו, המקום היה נשרף כולו".
"ראיתי את הפורעים מהחלון", אומר השכן. "אלה היו ילדים צעירים שלא עובדים, ואולי זה גם החינוך שקיבלו בבית. ביקשתי 'חבר'ה אל תעשו את זה', והם התחבאו ממני. לא היה בכלל רעש, הם עשו הכל בשקט, ובשלוש וחצי בלילה פתאום הרחנו ריח של עשן. הם הדליקו נייר טואלט והניחו עליו דלת עץ פנימית שפירקו. הוצאתי את הדלת הבוערת החוצה, לסמטה, וכיבינו אותה. אוקסנה היא שכנה נהדרת, כל בוקר אנחנו אומרים אחד לשני בוקר טוב. ואני מאמין שעוד יהיה טוב".
"אנשים פרטיים תרמו"
מה עושים עכשיו?
אוקסנה: "עכשיו עושים עוד מכשפות. כמה ימים לפני המהומות הבאתי לכאן קרטונים של בובות חדשות שעשיתי בבית. גנבו את שולחן העבודה שלי, ויחד איתו גנבו את החוטים והמסרגות, אבל יש לי מסרגות וחוטים גם בבית, ולא אפסיק לעבוד. המדינה לא מחזירה לי את הכסף, נשארתי בלי רכוש. השמאי אמר שאנחנו לא יכולים להוכיח שלא עשינו את זה לבד. אני עסק קטן, הפסדתי במהומות עשרות אלפי שקלים, לא חשבתי שיהיה ככה.
"אנשים פרטיים תרמו לי קצת כסף כדי לקנות כמה דברים ולהתחיל לעבוד כבר עכשיו. אני מתארגנת, יש לי קצת בובות בבית, ובשבוע הבא אביא אותן ואפתח את הגלריה. אנשים באו לקנות ממני מנתניה וממסעדות בתל-אביב, והיו אנשים פרטיים שעשו לעצמם אוסף של מכשפות. אני מקווה שכולם יחזרו לעכו.
"ההלם שלי עבר, עכשיו יש לי רק כעס ודחף לעשות הכל מחדש, וההרגשה הזאת תעזור לי לזוז קדימה. תוך כמה ימים תהיה בחוץ שוב בובת באבא יאגא ענקית במקום זאת שגנבו, ואנחנו שוב נפעיל את המקום. אנחנו לא מסכנים ולא בוכים, ואני לא פוחדת. גם ללא עזרת המדינה אני אחזור לעבוד, וכולם יידעו שניצחתי".
