אחרי כתשע שנים של מאבק במחלת הסרטן, ביום שישי האחרון הלכה ליאת כהן (46) לעולמה. בכאב גדול מספרים בני משפחתה וחבריה על האשה החזקה שהייתה, שאף פעם לא הראתה סימנים של חולשה. "היא היתה לביאה ולוחמת. אף פעם היא לא דיברה על המחלה", סיפרה אמה, אילנה, שיושבת שבעה על בתה.
כהן, הבכורה מבין שלושה אחים, היא אם ללינוי בת 24 ואוראל בת 21 וסבתא לשני נכדים. את השנים הראשונות של ילדותה, מספרת אמה, אילנה, היא העבירה באנגליה. "חודש אחרי שהיא נולדה עברו להתגורר באנגליה במסגרת שליחות אליה נשלח בעלי מטעם חיל הים", סיפרה.
"כשהייתה בת 4 חזרנו לישראל. תחילה גרנו ברכסים לתקופה קצרה, ולאחר מכן עברנו לקרית ביאליק. את ילדותה העבירה בקרית ביאליק. היא למדה בבית ספר נעורים ולאחר מכן בתיכון אורט ביאליק. היא היתה ילדה מקובלת מאוד, כולם אהבו אותה. היא היתה חיננית, ילדה טובה, תמיד הייתה מוקפת בחברים".
מאוחר יותר עברה המשפחה להתגורר בקרית מוצקין. "היא שירתה בחיל הים, כמו כל בני המשפחה שלנו. מיד אחרי הצבא בגיל 20 היא נישאה. בגיל 21 כבר נולדה בתה הבכורה. יש לה גם שני נכדים בגילאי 4 ושנתיים", סיפרה אילנה.
לפני כתשע שנים גילתה כהן שהיא חולה. "היא חשה ברע ונמצא שיש לה גידול במוח. אבל היא קיבלה את זה באהבה. היא היתה לוחמת, לביאה אמיתית. היא לא דיברה על המחלה בכלל. היא המשיכה לתפקד כרגיל ולא הראתה את זה כלפי חוץ. הרבה לא ידעו על כך.
"היא לא ישבה בבית ובכתה על מר גורלה, היא יצאה ובילתה. היא עבדה כמזכירה במוסך וגם מאפרת מקצועית. נתנו לשנים שיעברו. אנחנו היינו איתה לאורך כל הדרך, תמכנו וחיבקנו", סיפרה אמה בכאב.
"היא היתה מעודדת אנשים אחרים שהיו חולים, אבל אם היו שואלים אותה מה שלומה היא הייתה עונה שהכל בסדר. היו קוראים לה צדיקה. מישהו שלח לי סרטון של פינת הנצחה של הבן שלו, שבו הנציח גם את ליאת. היא תמכה בו כשאיבד את בנו, אחרי שהכירה אותו בפייסבוק. אף אחד לא ידע מזה".
"לפני כחצי שנה חלה הידרדרות במצבה", סיפרה אמה. "היא ידעה שזה הולך להסתיים. עשינו לה הוספיס בית. עמדתי על זה שהיא לא תהיה בבית חולים. שהיא תהיה פה בסביבה האוהבת והתומכת".
בכל החודשים טיפלו בה בני משפחתה שנאלצו לראותה דועכת לנגד עיניהם. "זאת לא היתה תקופה פשוטה עבור כולם. הכי חשוב היה לנו שאמא תהיה במקום שהיא אוהבת, שזה הבית שלה. מבחינתה זה היה כל העולם שלה. אנחנו טיפלנו בה", סיפרה בכאב ביתה, לינוי עמר.
"זה לא היה קל לראות את אמא שלי מידרדרת לי מול העיניים. אבל רציתי בשבילה שהיא תראה את האנשים שאוהבים אותה. היא היתה שומעת שירים של שנות ה-80 שהיא מאוד אהבה. יום לפני שהיא נפטרה, היא נפרדה מאיתנו.
היא כבר התקשתה לדבר, היא החזיקה לנו את היד ועשתה לנו נשיקה עם השפתיים. היא גם מאוד התחזקה בתקופה הזאת, היא התחילה לשמור שבת, להתפלל בבוקר. ביום שישי האחרון, היא חיכתה לקידוש והדלקת הנרות. אחרי הקידוש מצבה החל להידרדר והבנו שזה הסוף".
ביום שישי האחרון נכנע גופה של כהן, והיא הלכה לעולמה. "מבחינתי היא היתה מודל לחיקוי. היא אף פעם לא הראתה את הכאב שלה. תמיד שידרה חוזק ועוצמה. אני בחיים לא ראיתי אותה בוכה בכל השנים של המחלה. היא תמיד אמרה לי להסתכל על חצי הכוס המלאה. המשפט שהיא הייתה אומרת: "כל שנבקש לו יהי', אמרה בעצב לינוי.
רבים ספדו לה בלכתה ונפרדו ממנה בפייסבוק. "גדלנו יחדיו, היינו החברות הכי טובות ever חברות/אחיות "טרנטה וחלודה" עברנו הכל ביחד, רבנו, השלמנו, בכינו ושמחנו, אהבנו וחלמנו, טיילנו יחדיו בחו"ל, בילינו ואפילו תכננו איך נפיק מסיבות במקלט של בית האבות שנהיה בו יחדיו כשנהיה זקנות כמו שהפקנו במקלט בכל שישי בפלמ"ח 1ב'", כתבה חברת הילדות שלה, קרן בשן.
"אחותי, אהובתי שלי, היית לביאה אמיתית, נלחמת בכל כוחך עד שכבר לא יכולת. ליאתי שלי, היית צדיקה אמיתית, אף פעם לא ריכלת על אף אדם, לא דיברת רע על אף אדם. תמיד אמרת שאת לא מדברת לשון הרע, אהבת לברך את כולם בברכות מרגשות מכל הלב והנשמה".
כהן נטמנה בבית העלמין תל רגב והותירה אחריה הורים, אח ואחות, שתי בנות ושני נכדים. יהי זכרה ברוך!
פורסם לראשונה: 12:59, 28.07.20
